בקשה להעברת דיון בתובענה ייצוגית נגד בזק בינלאומי

המבקש הגיש כנגד המשיבה, בזק בנלאומי בע"מ, תובענה ובקשה לאישורה כייצוגית.

בהתאם להוראת סעיף 7 לחוק, ככל שיש להעביר בקשות לדיון בפני מותב מסוים, הרי שיש להעביר את הבקשה כנגד סלקום בפני כב' השופטת למלשטריך-לטר, הואיל והבקשה דנן כנגד בזק בנלאומי היא שהוגשה ראשונה מבין הבקשות כנגד "עוסק" בשאלת גביית שכר טירחה והוצאות גביה בגין שליחת התראה.

...

עתה עולה השאלה: האם קביעת התיק בעניין אבו שרקיה בפניי, יש בה כדי להביא למסקנה שמתקיימת בענייננו הוראת סעיף 7(א)(1) לחוק, לפיה יש להעביר בפניי את הדיון גם בתיק זה? סבורני, שהתשובה על כך שלילית.

סעיף 7(א)(1) של החוק קובע: "מצא בית המשפט שאליו הוגשה בקשה לאישור כי תלויה ועומדת בקשה לאישור קודמת או תובענה ייצוגית קודמת, אשר מתעוררות בה שאלות משותפות של עובדה או משפט, הזהות או דומות בעיקרן לשאלות המתעוררות בבקשה לאישור, רשאי הוא, אם מצא שהדבר מוצדק בנסיבות הענין, להורות על העברת הדיון בבקשה לאישור לבית המשפט שאליו הוגשה הבקשה לאישור הקודמת או התובענה הייצוגית הקודמת, ואם נקבע השופט או המותב שידון בבקשה הקודמת או בתובענה הקודמת – לאותו שופט או מותב." (ההדגשה שלי – י.ג.) בענייננו, כפי שעמדתי על כך כבר קודם, לא ניתן לראות בבקשת האישור בעניין סביח כבקשה שמתעוררות בה שאלות משותפות דומות.

לפיכך, התיק שבענייננו אף אינו התיק הראשון שנקבע בו המותב שידון בו. נוכח המפורט לעיל, דין בקשת ההעברה מיום 24.9.2017 – להידחות, וכך אני מחליט.

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ת"צ 25061-09-16 מרקמן את טומשין - חברת עורכי דין נ' בזק בנלאומי בע"מ ואח' בפני כבוד השופטת הדס עובדיה מבקשת מרקמן את טומשין - חברת עורכי דין באמצעות עו"ד דוד שוורצבאום משיבות 1.בזק בנלאומי בע"מ באמצעות עוה"ד אייל בליזובסקי וגיא רשף 2.סלקום תיקשורת קוית (בנעלי 013 נטוויז'ן בע"מ) באמצעות עוה"ד ברק טל, רותה לובן ואלעד אופק 3. 012 סמייל טלקום בע"מ באמצעות עוה"ד ירון רייטר, דנה אמיר ואסף עמרם פסק דין בבקשה לאישור תובענה כייצוגית

בנוסף הורתה כבוד השופטת בלטמן על העברת פרוטוקול הדיון בו נטענו טענות ב"כ הצדדים וכתבי טענותיהם למאסדר.

מבדיקה שערך המשרד נמצא כי השר הפעיל את סמכותו בהתאם לסעיף 17 לחוק פעמיים בעת האחרונה וכי לאחרונה פירסומו בנוסף שני שימועים בנושא: בשנת 2009 עובר לתיקון 17 לחוק התיקשורת, הפעיל השר את סמכותו בהחלטה כנגד חברת בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ. בבסיס ההחלטה עמד הצורך בהורדת המחירים של שירות צירי קווים .

בהקשר זה אציין בנוסף כי במסגרת החלטה שדחתה בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי לאשר תובענה כייצוגית, בית המשפט העליון, מפי כבוד השופטת ברון, מצא לנכון להעיר כי בעת שנדונה מחלוקת פרשנית בעיניין רישיון חברת סלולאר ולא התבקשה עמדת המאסדר, היה מקום להדרש לעמדת משרד התיקשורת בשאלות הפרשניות שהעלתה בקשת האישור.

...

הדברים נאמרו תוך הסתמכות על פסק הדין בעניין זליגמן, אך זאת ביחס למשקל שיש לייחס לעמדת הרגולטור בפרשו את הנחיותיו ולא ביחס לעצם ייחוס המשקל לעמדתו, שעליו אין עוררין בפסיקה: "אציין בנקודה זו כי לטעמי היה מקום להידרש לעמדת משרד התקשורת בשאלות הפרשניות המתעוררות בבקשת האישור – בהיותו לא רק מנסח הרישיון, אלא אף הגורם האמון על אכיפת הוראותיו; והדברים אמורים במיוחד שעה שההוראות הרלוונטיות ברישיון תוקנו לאחרונה על ידי משרד התקשורת עצמו, והצדדים חלוקים בנוגע למשמעות התיקון. הרישיון הוא מסמך ארוך וסבוך, הכולל מגוון הוראות מתירות ואוסרות, בשורה של נושאים מקצועיים, צרכניים ואחרים; ומשרד התקשורת הוא הגורם בעל המומחיות הדרושה על מנת להשקיף על הרישיון כמכלול, ובהתאם נודע גם משקל לפרשנותו את ההוראות הרלוונטיות בהקשרן. בע"א 9778/16 זליגמן נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ (31.5.2018) (להלן: עניין זליגמן), נקבע כי "אם מצא בית המשפט כי עמדתו של המאסדר סבירה ומתיישבת עם לשון הנחיותיו, ברירת המחדל תהיה לאמץ עמדה זו. סטייה מברירת המחדל האמורה, תתאפשר מקום בו ימצא בית המשפט כי קיימים טעמים כבדי משקל לדחיית עמדת המאסדר ואימוץ פרשנות חלופית תחתיה" (שם, בפסקה 40).

התוצאה מהטעמים המפורטים לעיל הגעתי למסקנה כי לא מתקיימים התנאים הקבועים בסעיף 8(א) (1)ו-(2) לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 שכן לא מצאתי שיש אפשרות סבירה שהשאלות שמעוררת בקשת האישור יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה ולא כי זו הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת.

בקשת האישור נדחית.

לפניי בקשה להורות על העברת הדיון בבקשת האישור בתובענה הייצוגית שבכותרת למותב הדן בשתי בקשות אישור מוקדמות שהוגשו נגד בעלי דין אחרים, באמצעות אותו באי כוח, המעוררות שאלות משותפות דומות של עובדה ומשפט, וזאת מכח הוראת סעיף 7 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו- 2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות").

ביום 21.3.2016 הוגשה לבית משפט זה בקשה לאישור תובענה ייצוגית בת"צ 44968-03-16 פלדמן נ' בזק בנלאומי, בקשה זו נקבעה לדיון לפני כב' השופט גרוסקופף.

...

לאחר שבחנתי את הבקשה, התגובות לה ונסיבות העניין, מצאתי כי יש להיעתר לבקשה.

בכך סבורני, יתממשו באופן מיטבי הן האינטרס הציבורי, בהיבטים של יעילות דיונית ומניעת הכרעות סותרות, והן אינטרס טובת הקבוצה.

לפיכך קיבלתי את הבקשה והנני מורה מכח סמכותי לפי סעיף 7 לחוק תובענות ייצוגיות, על העברת התובענה לדיון לפני כב' השופט גרוסקופף.

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ת"צ 62802-11-15 טל ואח' נ' בזק בנלאומי בע"מ תיק חצוני: מספר בקשה:11 לפני כבוד השופטת אסתר שטמר מבקשים 1.לירון טל 2.יובל דליות משיב בזק בנלאומי בע"מ פסק דין

בנסיבות הענין, בהיתחשב בטענות הצדדים ובכך שלאחר הגשת בקשת האישור נכנסה לתוקף רפורמה שמסדירה את נושא הדיון – לא ראיתי מניעה מאישור ההסתלקות.

המזכירות תעביר עותק מפסק הדין למנהל בתי המשפט, לשם פירסומו בפנקס התובענות הייצוגיות.

...

על כן, בקשת האישור נמחקת, ותביעתם האישית של המבקשים נדחית.

המבקש בשני התיקים הגיש בקשות לפי סעיף 7 לחוק התובענות הייצוגיות להעברת הדיון.

תקנות התיקשורת (בזק ושידורים) (היתר כללי למתן שירותי בזק), התשפ"ג-2022 מיום 2.10.22 (להלן: "תקנות היתר כללי"), עמדת המאסדר שהוגשה ביום 3.10.22 בת"צ (מחוזי מרכז) 57713-10-20 מסורי נ' בזק בנלאומי (להלן: "עניין מסורי" ו-"עמדת המאסדר בענין מסורי") וטענות הצדדים בעיניין המסמכים הנוספים.

בדיון בתובענה עלתה האפשרות של פנייה למאסדר, אך בית המשפט לא ראה לנכון לבקש זאת, וסלקום אף טענה כי פנייה למאסדר תסבך את הדיון, ומשכך הבקשה נגועה בחוסר תום לב. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, קבעתי, מבלי לקבוע מסמרות לגוף העניין ואף לא לגוף המסמכים שבקשו המשיבות לצרף, בשים לב למועד בו הוגשה הבקשה; בשים לב לכך כי לא ניתן היה להגיש מסמכים בשלב בו הוגשו התשובות לבקשה לאישור התובענה כייצוגית ואף לא לאחר מכן; מבלי לפגוע בזכות המבקשים להעלות כל טענה כנגד המסמכים, הרלוואנטיות שלהם והיכולת לעשות בהם שימוש במסגרת טיעוני הצדדים בסיכומים; ועל מנת להתיר למשיבות לנהל את הגנתן באופן אפקטיבי ושלם; כי מותר צירוף המסמכים.

...

אולם בנסיבות העניין לא שוכנעתי כי הייתה במועדים הרלוונטיים לבקשת האישור חובה פוזיטיבית שהוטלה על המשיבות לנטר את שימוש הלקוחות בשירותיהן, לאתר את הלקוחות הרדומים, לנתק אותם מהשירות ולחדול מגביית התשלום בגין השירות, לאחר או ללא יידוע על הכוונה לניתוקם.

התוצאה לאור כל האמור לעיל מסקנתי היא כי בקשת האישור נסמכת על דין רצוי ואף רצוי מאוד, אך לא על הדין המצוי במועדים הרלוונטיים לבקשת האישור, דין שהוסדר אך זה מקרוב בתקנות היתר כללי על דרך קביעת מערך חובות מפורט ומקיף החל על ספקי שירותי אינטרנט.

לפיכך בקשת האישור נדחית.