בקשה להסדרי שהות זמניים לכלב משותף ככלב טיפולי

נחה דעתי כי ההסכם כלל נשיאה של הנתבעת בהוצאות הכלבה והשתתפות, אולי מינורית יותר של התובע בהוצאות הללו, אך אין אני מוכן לקבל את גרסת הנתבעת כי התובע לא הישתתף בהוצאות, לא החזיר לה כספים ואם נשעין מן הפסיקה אודות זמני שהות או מזונות – גם ההוצאות שהוציא התובע על הכלבה בשהותה אצלו, גם הן נחשבות .

כאשר שלח התובע לנתבעת את הרישיון לחידוש, אין בכך לשנות את העובדה שיכול והדברים נבעו מטעמים כספיים, יכול והוא ראה בנתבעת בבחינת ה"הורה המרכזי" לכלבה המטפל בצרכיה – קשה לדעת.

אכן, יכול ובין שני הצדדים לא נוצרה גמירות דעת בשאלת הבעלות בכלבה; הנתבעת האמינה כי הכלבה היא רק שלה; התובע האמין שהכלבה היא בגדר עניין משותף ואין אני מוכן לקבל את טענתו כי בגלל שמקור הכלבה במי מקרוביו אז הכלבה היא רק שלו.

שוכנעתי כי רק כאשר ביקשה הנתבעת לסטות מן הסדר הקיים לפיו שוהה הכלבה עם התובע מיום חמישי ועד יום א', רק אז הודיעה היא על רצונה.

...

סוף דבר: סבור אני, כאמור, שנכרת בין הצדדים חוזה לחלופת ההנאה בכלבה.

הואיל וכך אני קובע כי הכלבה היא משותפת לצדדים.

ליבי" – לו יסולח לי. הואיל וכך התובענה מתקבלת כאמור לעיל.

לאחר הדיון הוגשו ע"י הצדדים או מי מהם כתבי בי דין בעיניין הסדרי הראיה על הכלבים והפרתם, כאשר הבקשה האחרונה של התובע נדחתה בהחלטה מיום 09.01.2019 בשל עתירה לסעדים שגוים ואף הוסבר לתובע כיצד עליו לפעול ככל שלטענתו מופרים הסדרי הראיה.

30 למעשה די היה בטענת התובע כי "כל רצונו הנו חלוקת זמני שהות עם הכלבים" ראו: ס' לכתב התביעה כדי לדחות את התביעה נוכח ההכרעה בהליך הקודם אשר מהוה מעשה בית דין, המונע היתדיינות נוספת באותו עניין.

המשפטית-קניינית בעיניין הבעלות על 'פ': האם לתובע קיימת זכות קניינית ב'פ' - אם מכח בעלות משותפת בפועל, אם מתוך כוונה ספציפית שהיתה לצדדים לנהוג בכלבה שתוף ספציפי ואם מכח כל דין אחר החל על הצדדים ככל שחל; ככל שהמסקנה תהא כי 'פ' שייכת אך ורק לנתבעת ואין לתובע כל זכות קניינית בה, ממילא לא מתגבשת לו כל זכות בכלבה, לא זכות ל'שימוש' ולא כל זכות אחרת ל'משמורת והסדרי ראייה', שכן בסופו של דבר הכל נובע מהזכות לקניין בכלבה".

קשורה בכל נימי נשמתה לכלב, וכי הוא זכה לטפול מסור ואוהב מצידה ומצד בני משפחתה" נקבע כי הבעלות בכלב היא של התובעת.

...

המשפטית-קניינית בעניין הבעלות על 'פ': האם לתובע קיימת זכות קניינית ב'פ' - אם מכח בעלות משותפת בפועל, אם מתוך כוונה ספציפית שהיתה לצדדים לנהוג בכלבה שיתוף ספציפי ואם מכח כל דין אחר החל על הצדדים ככל שחל; ככל שהמסקנה תהא כי 'פ' שייכת אך ורק לנתבעת ואין לתובע כל זכות קניינית בה, ממילא לא מתגבשת לו כל זכות בכלבה, לא זכות ל'שימוש' ולא כל זכות אחרת ל'משמורת והסדרי ראייה', שכן בסופו של דבר הכל נובע מהזכות לקניין בכלבה".

בענייננו – בחינת התשתית הראייתית מובילה למסקנה כי טובת החיה דורשת הישארות הכלבים בחזקת הנתבעת.

אף בעדות התובע אשר העיד על קשיי הפרידה מהנתבעת ראו: פרוט' עמ' 5 ש' 24-28 התוצאה התוצאה היא כי התביעה נדחית.

הצדדים הגישו בקשות הדדיות למתן צוי הגנה (ה"ט 64497-02-20; ה"ט 24372-02-20; ה"ט 23762-02-20; ה"ט 41665-02-20) ובמסגרת דיון שהתקיים ביום 5.3.2020 הוסדרה חלוקת זמני השהות של הצדדים עם הקטין באופן זמני - הקטין ישהה עם האב בימים ב' ו-ד'; עם האֵם בימים א' ו-ג' וימי חמישי וסופי השבוע יתחלפו לסירוגין בין ההורים.

ביום 30.5.2018 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה ברמ"ש (חי') 41433-04-18 פלוני נ' פלוני שם נקבע, כי הפסיקה החילה את הילכת בע"מ 919/15 גם על מזונות קטינים שחיובם מדין צדקה גם במקרים בהם לא מדובר במשמורת משותפת תוך בחינת הפרמטרים הבאים: הערכת וקביעת צרכי הקטינים; קביעת היכולות הכלכליות של הצדדים מכל מקור הכנסה; קביעת יחסיות ביכולת הכלכלית של ההורים זה מול זה וחלוקת המשמורת בפועל.

כאמור, בתצהירים נקבו הצדדים בסכומים שונים מהנטען בכתבי התביעה: האֵם טענה, כי סך צרכי הקטין (ללא מדור והחזקתו) הוא סך של 1,661 ש"ח והאב טען בתצהירו כי סך צרכי הקטין (לא מדור והחזקתו) הוא סך של 3,560 ש"ח (בסעיף 62 צוין סכום כולל של 12,649 ש"ח כאשר סכום זה כלל הוצאה חד פעמית עבור רכישת כלב בסך 7,000 ש"ח והוצאה חד שנתית בסך 2,279 ש"ח. בכדי להבין מהו הסכום החודשי הנתבע הופחת הסכום שנתבע עבור הכלב, אשר אינו מהוה צורך של הקטין, או לכל הפחות, לא מהוה צורך מתחדש שיש לספק מעבר לפעם יחידה (במובחן מדמי הטיפול בכלב, אשר נכללו בתחשיב) וחושב החלק היחסי של חגיגות יום ההולדת עבור חודש).

בעמ"ש 51056-09-20 מ.א נ' י.מ (23.3.2021) נפסק כי קיים הבדל בין קטין המחלק את זמנו בין שני בתים שאז הוערכו מזונותיו בפסיקה בשיעור הנע בין 2,250 ש"ח ל - 2,400 ש"ח לחודש, לבין מזונותיו של קטין המתגורר בעקרו בבית אחד ומקיים זמני שהות מוגבלים ביותר עם ההורה האחר שאז הוערכו מזונותיו בשיעורים הנעים בין 1,600 ש"ח ל - 1,900 ש"ח לחודש (ראו בהקשר זה גם עמ"ש (חי') 56000-10-18 פלוני נ' פלונית (31.1.2019); ועמ"ש (מרכז) 45565-07-20 א.פ נ' ק.פ. (18.2.2021)).

כל אחד מההורים נושא במישרין בצרכי הקטין בשיעור של 50% לפי הסדרי השהות ועל כן יש להפחית מהחיוב המוטל על האב סך של 1,100 ש"ח (חלקו של האב בסך צרכי הקטין בהתאם לשעור זמני השהות עם האב) - 550 ש"ח. אשר לחישוב רכיב המדור - בסוגיה זו קיימות גישות שונות.

...

לסיכום הדברים: תביעת המזונות שהגישה האֵם (תלה"מ 26747-04-20) מתקבלת באופן חלקי.

תביעת המזונות שהגיש האב (25077-03-20) נדחית.

לאחר ששקלתי את האופן בו נוהלו ההליכים; את טיבן של המחלוקות; את תוצאת פסק הדין ומתוך כוונה ואיחולים שעם מתן פסק דין זה יסתיימו המחלוקות בין הצדדים והם יתפנו לגדל את הקטין יחד, בשיתוף פעולה, באמון ובהכרה זה במקומו של זה וזה בצרכיו של זה - החלטתי לחייב בהוצאות נמוכות ביחס למקובל ואני מורה על חיובו של האב בהוצאות בסך 1,500 ש"ח אשר ישולמו לטובת אוצר המדינה לאור העמדת סיוע משפטי לאֵם.

בחודש אוגוסט 2022 הגיש המבקש לביהמ"ש קמא תביעה במסגרתה עתר להצהרה כי הכלב משותף לשני הצדדים, חרף רשומו במשרד החקלאות על שם המשיבה בלבד, וכן לקבוע הסדרי שהות שלו עם הכלב במחצית מימי השבוע.

ביהמ"ש קמא דחה את בקשת המבקש בנימוקים הבאים: "הצדדים נפרדו לפני כששה חודשים ומאז שוהה הכלב באופן בלעדי עם המשיבה. נוסף על כך ועל אף שהדבר איננו חזות הכל, הכלב רשום על שם המשיבה ומאישורים שצורפו עולה כי המשיבה היא שנושאת בהוצאות החזקתו, לרבות טיפולים וטרינאריים וחיסונים. נוכח האמור, בשלב זה אין בפניי די ראיות לכאורה התומכות בטענה לפיה מדובר בכלב משותף ועל כן, לא ניתן להורות בשלב זה כי הצדדים התכוונו לחלוק ביניהם את הזמן בו ישהו עם הכלב. נוכח האמור, הבקשה לקביעת זמני שהות זמניים נדחית." על החלטה זו מלין המבקש במסגרת בקשת רשות העירעור שלפניי.

...

ביהמ"ש קמא דחה את בקשת המבקש בנימוקים הבאים: "הצדדים נפרדו לפני כשישה חודשים ומאז שוהה הכלב באופן בלעדי עם המשיבה. נוסף על כך ועל אף שהדבר איננו חזות הכל, הכלב רשום על שם המשיבה ומאישורים שצורפו עולה כי המשיבה היא שנושאת בהוצאות החזקתו, לרבות טיפולים וטרינריים וחיסונים. נוכח האמור, בשלב זה אין בפניי די ראיות לכאורה התומכות בטענה לפיה מדובר בכלב משותף ועל כן, לא ניתן להורות בשלב זה כי הצדדים התכוונו לחלוק ביניהם את הזמן בו ישהו עם הכלב. נוכח האמור, הבקשה לקביעת זמני שהות זמניים נדחית." על החלטה זו מלין המבקש במסגרת בקשת רשות הערעור שלפניי.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה הגעתי למסקנה, כי דין הבקשה להידחות זאת אף מבלי לבקש את תגובת המשיבה.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית.

על הפרק בקשה לפסיקת הסדרי שהות זמניים בין המבקש לבין הכלב (להלן – "הכלב").

המשיבה טוענת כי הכלב הוא שלה בלבד ואין לפסוק למבקש הסדרי שהות, בעוד שהמבקש טוען כי מדובר בכלב משותף.

בנוסף, בשים לב לטענה לפיה הכלב משמש ככלב טפולי עבור המבקש הסובל מxxxxxxxx, אני סבורה כי הנזק העשוי להגרם למבקש מדחיית הבקשה בשלב זה גדול מהנזק העשוי להגרם למשיבה או לכלב עצמו כתוצאה מקבלת הבקשה, גם ככל שבסופו של דבר התביעה תדחה והמפגשים ייפסקו.

...

בנוסף, בשים לב לטענה לפיה הכלב משמש ככלב טיפולי עבור המבקש הסובל מxxxxxxxx, אני סבורה כי הנזק העשוי להיגרם למבקש מדחיית הבקשה בשלב זה גדול מהנזק העשוי להיגרם למשיבה או לכלב עצמו כתוצאה מקבלת הבקשה, גם ככל שבסופו של דבר התביעה תידחה והמפגשים ייפסקו.

נוכח האמור, אני מקבלת את הבקשה ומורה על קיום הסדרי שהות בין המבקש לבין הכלב.

בשים לב לכך שבשלב זה המבקש מתגורר בדירה האוסרת על הכנסת בעלי חיים, אני מורה כי הסדרי השהות יתקיימו באופן שהמבקש יהיה רשאי לשהות עם הכלב שלוש פעמים באמצע שבוע למשך שלוש שעות בכל פעם ובכל יום שבת למשך 5 שעות בכל פעם.