מספר ימים לפני הדיון בעתירה, ביום 7.6.2021, הוגשה על ידי בא כוח העורר בקשה לפי תקנה 8 לתקנות ההסגרה (סדרי דין וכללי ראיות בעתירות), התשל"א–1970 (להלן: תקנות ההסגרה), ובה ביקש לקבל לידיו העתק מכלל חומרי החקירה שנאספו בידי הרשויות בישראל נגד העורר אשר עניינם משיק לחקירה האמריקאית; העתק מתוכן המחשבים והטלפונים של העורר שנתפסו לבקשת ארצות הברית; העתק מהמסמכים המתעדים את מעצרו של העורר; את "בדיקת ה-DNA הכפויה" שבוצעה לו; וכן תירגום לשפה העברית של בקשת ההסגרה ונספחיה.
עוד משיג העורר על החלטת בית המשפט המחוזי "לחייב את המשיבה [המשיב – י' א'] בהמצאת רשימת הקבצים של המחשבים והטלפונים של המבקש [העורר – י' א'] ולחילופין ככל שאין בידה רשימה כאמור, בהעתק דיגיטאלי של תוכן המחשבים והטלפונים" (ההדגשות אינן במקור – י' א').
...
בכל הנוגע להעברת ההודעות והתמלילים שנגבו מאחיינו ומאחותו של העורר, החלטת בית המשפט המחוזי נותרת על כנה, זאת בשים לב שהצדדים לא טענו בעניין זה.
טענות ההגנה מן הצדק
לבסוף, אני סבור כי אף טענות העורר לעניין הגנה מן הצדק, דינן להידחות.
לאור תכליות אלו, אני סבור כי יש לנהל את הליך ההסגרה באופן יעיל ומהיר ככל שניתן ולמנוע הימשכות ההליכים שלא לצורך – בין אם זו נובעת מריבוי בקשות מצד המבוקש, על מנת לדחות ככל שניתן את הקץ עד להסגרתו; בין אם כתוצאה משיהוי והתמשכות מצד רשויות האכיפה; ובין אם מהשתהות בית המשפט במתן החלטה (השוו ע"פ 2144/08 מונדרוביץ נ' מדינת ישראל, פסקאות 113–114 (14.1.2010)).
סוף דבר, תוצאת העררים כמפורט לעיל.