בקשה להמצאה מחוץ לתחום השיפוט לחברות זרות

הבקשה הנוכחית המבקשים ביססו את הבקשה הנוכחית למתן היתר המצאה על תקנה 500 (10) לתקנות הישנות, המאפשרת המצאה לנתבע זר כאשר: "האדם שמחוץ לתחום המדינה הוא בעל דין דרוש, או בעל דין נכון, בתובענה שהוגשה כהלכה נגד אדם אחר, שהומצאה לו הזמנה כדין בתחום המדינה" המבקשים טענו שהמשיבות הנוספות הן בגדר "אדם אחר שהומצאה לו הזמנה כדין בתחום המדינה", ועל כן, חלה תקנה 500 (10) לתקנות.

כללי כדי לעמוד בתנאים למתן היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט (נכון למועד ההיתר מושא הליך זה, ראו הערה לעיל), על מבקש ההיתר לעמוד בנטל להוכיח את התנאים הבאים: א. התובענה עומדת בדרישות של אחת מתקנות המשנה של תקנה 500 לתקנות הישנות; ב. למבקש עילת תביעה רצינית; ג. בית המשפט הישראלי הוא הפורום הנאות לידון בתובענה.

בעיניין זה, המשיבה הפניתה להחלטת כב' השופט פורג (בתוארו כרשם דאז) בעיניין הצלחה (ת"צ 53990-11-13 הצלחה התנועה הצרכנית לקידום חברה כלכלית הוגנת (ע"ר) נ' AU Optronic Corporation (6.3.16) (להלן: החלטת הרשם בעיניין הצלחה) שקבע כי יש לבטל היתר המצאה מחוץ לתחום שניתן נגד משיבה שהייתה חברת אם, כאשר המסמכים בבקשת האישור התייחסו למעשים נטענים על ידי חברת הבת.

...

השתלשלות ההליכים הנוגעים להמצאה תחילה הגישו המבקשים בקשה למתן היתר המצאה לפי תקנה 500 (7) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: התקנות הישנות), לפיה התובענה מבוססת על "מעשה או מחדל בתחום המדינה". חלק מהמשיבות, ביניהן המשיבה, הגישו בקשה לביטול היתר ההמצאה מכוח תקנה זו, ובסופו של דבר, המבקשים עצמם הסכימו כי אין אפשרות דיונית להמצאה מכוח תקנה 500 (7) לתקנות.

בית המשפט העליון (כב' השופטת ע. ברון) דחה את הבקשה וקבע כך: "בדומה להחלטה שניתנה ברע"א 6646/19, אף בענייננו בקשת האישור טרם הוכרעה, ובקשת רשות הערעור מתמצה בהחלטת בית משפט המחוזי הנוגעת להמצאה מחוץ לתחום. בנסיבות אלה, אין מקום לקבוע מסמרות בשאלת תחולתו של החוק (חוק התחרות הכלכלית – מ.ב.) במסגרת בקשת רשות הערעור, ומשכך צירוף האסמכתאות איננו נדרש והבקשה נדחית" (הדגשה לא במקור – מ.ב.) מאחר שמדובר בטיעונים דומים לטיעונים שהועלו בעניין לנואל ומירום, וכדי שלא להותיר איזו סוגיה מהסוגיות שהעלתה המשיבה ללא התייחסות, אחזור בקצרה על הדברים שקבעתי בעניין לנואל ומירום.

קביעה אחרונה זו אושרה בבית המשפט העליון (עניין הצלחה), שקבע: "מקובלת עליי קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה "דוקטרינת ההשפעות", ככל שהיא חלה במשפט הישראלי, עניינה בברירת הדין החל ולא בקניית סמכות שיפוט בינלאומית".

סיכום הבקשה לביטול היתר המצאה נדחית.

לפני בקשה לביטול היתר המצאה מחוץ לתחום אשר הוצא ביום 13.4.2021, בהתאם לתקנה 167 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: "הבקשה" ו"התקנות" בהתאמה); בהתאם להיתר הנ"ל הומצאה התביעה לנתבעת - OPERA COMPANY S.R.L, חברה זרה מאיטליה (להלן: "אופרה").

המבחן הרלוואנטי לבחינת בקשה להיתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט הוא "המבחן המשולש" הכולל שלושה תנאים מצטברים: (1) קיומה של עילת תביעה שיש לידון בה; (2) קיומה של עילת המצאה בהתאם לאחת החלופות הקבועות בתקנה 166 לתקנות; (3) שיקול דעתו של בית המשפט, בפרט בשאלת הפורום הנאות לבירור התובענה אך גם בהיבטים רלבאנטיים אחרים (ע"א 9725/04 אשבורן חברה לסוכנויות ומסחר נ' CAE Electronics Ltd (4.9.2007) (להלן: "עניין אשבורן").

...

אקדים מסקנה לדיון - דין הבקשה לביטול היתרי המצאה להידחות.

סוף דבר דין הבקשה לביטול היתר ההמצאה שניתן ביום 13.4.2021 - דחיה.

אופרה תישא בהוצאות התובעת ובגין שכ"ט ב"כ בסך כולל של 7,500 ש"ח. החלטתי זו ניתנת בסמכותי כרשמת.

רקע: לפני בקשת המשיבות 2-1, 5-4 לביטול היתר המצאה אל מחוץ לתחום השיפוט שניתן ביום 5.9.14 לבקשת הצלחה התנועה הצרכנית לקידום חברה כלכלית הוגנת (ע"ר) (להלן: "המבקשת").

" בפרשת וילנסקי היה מדובר בהיתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט לפי תקנה 500 (7) לחברה זרה מצרפת שמייצרת שם מכלי צלילה ואינה פועלת מחוץ לתחומי צרפת כאשר התובע באותו מקרה הגיש תביעה בגין ניזקי גוף שנגרמו לו מהתפוצצות מיכל צלילה שנשמר ברשותו מספר שנים.

...

נוכח האמור לעיל, טענות המשיבות 1 ו - 5 נגד ההמצאות שבוצעו להן נדחות.

לסיום נוכח האמור לעיל, הבקשה למתן היתר המצאה נגד המשיבות 2, 1 ו – 5 מתקבלת והבקשה למתן היתר המצאה נגד המשיבה 4 נדחית.

המבקשת תשלם למשיבה 4 הוצאות משפט בסך כולל של 15,000 ₪.

נקודת המוצא לדיון היא הדין – קרי הוראות התקנות הישנות, הרלוואנטיות לענייננו וההלכה הפסוקה - ולפיהן, על בעל דין המבקש היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט ליצלוח שלוש משוכות – בשלב הראשון, עליו לשכנע כי יש בידיו "תביעה הראויה לבירור" בנוגע לעילת ההמצאה המנויה באחד מסעיפי המשנה של תקנה 500 לתקנות הישנות; בשלב השני, נידרש מבקש ההיתר להראות כי מתעוררת שאלה רצינית שיש לידון בה, לגופה של עילת התביעה עצמה; ובשלב השלישי, על מבקש ההיתר לשכנע את בית המשפט להפעיל את שיקול הדעת המסור לו לטובתו, בין השאר על ידי שכנועו כי ישנה הצדקה להכפיף את הנתבע הזר לדיון בארץ, כאשר השיקול המרכזי שנבחן בהקשר זה הוא נאותות הפורום הישראלי (רע"א 6866/21 Airbnb Payments UK Ltd נ' יגאל קולוף (16/8/22); רע"א 4199/20 הצלחה לקידום חברה הוגנת (ע"ר) נ' Chi Mei Corporation, פסקה 12 (15.8.2021)).

...

עוד אין בידי לקבל את הצעת המבקש ולפיה הוא יסכים כי Airbnb Ireland תצורף כמשיבה נוספת לתביעה, ואולם זאת בתנאי שמאחר ומדובר בחברת בשליטתה של המשיבה, תחשב ההמצאה למשיבה כהמצאה ל- Airbnb Ireland "וזאת לפי הכללים הנוגעים לעסק הנמצא בשליטת הגורם שלו בוצעה ההמצאה". אשר לטענה זו – אינני מוצאת להכביר במילים - המבקש אינו מפרט את טענתו ואינו מבהיר לאיזה כללים הוא מתייחס ואולם, על פניו מתוכנם של דברים, ככל הנראה כוונתו לתקנה 482 לתקנות הישנות המאפשרת המצאה של כתב טענות כנגד עסק שאינו בתחום השיפוט של בית המשפט, למנהל או למורשה , אשר נמצא באותו תחום שיפוט ועוסק בו מטעם אותו עסק.

סוף דבר; הבקשה לביטול היתר המצאה מתקבלת.

המזכירות תדוור החלטתי לצדדים.

בעבר, ועל פי תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984, שהיו בתוקף עד לסוף שנת 2020 (להלן: התקנות הישנות) בעל דין שבקש לפתוח בהליך נגד נתבע שנימצא מחוץ לתחום השיפוט, היה צריך לקבל היתר להמצאה מחוץ לתחום, ולצורך כך היה עליו ליצלוח שלוש משוכות: ראשית, לשכנע כי יש בידיו 'תביעה הראויה לטיעון' (good arguable case); שנית, לשכנע כי מתעוררת "שאלה רצינית" שיש לידון בה, וזאת לגופה של עילת התביעה עצמה; ושלישית, לשכנע את בית הדין כי יש הצדקה להכפיף את הנתבע הזר לדיון בארץ, במובן זה שהפורום הישראלי הנו הפורום הנאות לידון בתובענה (ראו: רע"א 4199/20 הצלחה לקידום חברה הוגנת נ' Chi Mei Corporation (15.8.21)).

...

נציין שחיפשנו ולא מצאנו בסיכומי התובעים כל התייחסות לגופה של טענה מהותית זו של הנתבעת , מלבד אמירה כללית בדבר כך שאין זה השלב לדון בהן שכן לשיטתם "בירורן של טענות מסוג זה... מתאים לשלב בירור התביעה, ולא לשלב זה". הנתבעת הוסיפה וטענה כי לא היה מקום לרכישת סמכות שיפוט על בסיס טענת התובעים לגרם הפרת חוזה, בין היתר מאחר שתכלית החריג המקנה לבית דין זה סמכות לדון בעוולות נזיקיות נגעה בעיקרה למקרים של שביתות והשבתות, ונובעת בעיקרה מהזיקה ההדוקה בין העילות לסכסוכים הנוגעים לשביתה (רע"א 2407/14 רוחם נ' פרס (14.10.15)), ולא ניתן להרחיב את השימוש בה למקרים שבהם נטענת טענה נזיקית במהותה נגד נושא משרה רק מכיוון שנטען כי החברה שבה כביכול כיהן לא קיימה הסכם עם התובע.

על פני הדברים, טענתה זו של הנתבעת – שאף ביחס אליה לא מצאנו כל מענה מצד התובעים – נדמית לנו אף היא כנכונה על פי ההלכה הפסוקה, הקובעת כי ככלל טענות נזיקיות כנגד נושאי משרה בחברה המעסיקה אינן בגדר סמכותו של בית דין זה, ובמקרה של תביעה שכזו אין מנוס מפיצול הדיון (ע"א 2618-03 פי.או.אס (רסטורנט סוליושנס) בע"מ נ' ליפקונסקי (29.11.04), וראו במיוחד סעיף 24 לחוות-דעתה של כב' השופטת מרים נאור, המתייחסת באופן ספציפי להעלאת טענה של גרם הפרת חוזה כנגד נושאי המשרה).

סוף דבר משהגענו לכלל מסקנה כי הפורום הישראלי אינו הפורום הנאות לדיון בתובענה, הרי שדין כנגד הנתבעת להימחק.