בקשה להכרעה בסוגיות מקדמיות בתביעת עובדי מטה בחירות

לטענת התובע, הסיבה לפגיעת הנתבעים בו הנה העובדה כי הוא לא תמך בנתבע 3 בעת מערכת הבחירות וכן כיוון שהתובע ביקש לחסוך בהוצאות הנתבעת, באופן אשר היה עלול לפגוע במקורב לנתבע 3.

נטען כי לתובע לא מגיעה תוספת שכר בגין תפקידו כראש מטה בטיחות, כיוון שתפקיד זה הוא חלק בלתי נפרד משני תפקידיו האחרים.

יצוין כי התובע העלה כבר בכתב התביעה את דבר העובדה כי יו"ר ארגון מפעילי תחבורה הארצי של המועצות אזוריות מטעם ההסתדרות, פנה בשמו לנציגי ההסתדרות ובקש לזמן ועדה פריטטית בנושא אי קדומו בדרגות מפאת הפליה ובקשה לקדמו בדרגה, תחילה מהיום שבו אותו עובד אחר קודם בדרגה.

בדיון מוקדם אשר היתקיים בתיק ביום 24.9.2017, ניתנה החלטת בית הדין, כי בטרם תתבררנה הטענות המקדמיות שהעלו הנתבעים בכתב הגנתם, לרבות טענת אי מיצוי ההליכים בועדה הפריטטית, יפנו הצדדים לועדה במשותף לצורך קבלת תשובה רשמית ועדכנית.

ועדה פריטטית, אשר הנה כלי ידוע ומוכר במשפט העבודה הקבוצי, מהוה חלק בלתי נפרד מהתפיסה לעיל, ובית הדין, אשר לו הפיקוח השפוטי על פעולתה, ייתן להחלטותיה נפקות מלאה כל עוד מילאה אחר כללי הצדק הטבעי ולא חרגה מן הסמכות שהוקנתה לה. בית הדין הארצי לעבודה, הביע את דעתו בסוגיות אלו לא אחת, תוך שהוא קובע בין היתר את הדברים הבאים היפים לענייננו: "חשיבות רבה נודעת לאוטונומיה של השותפים ליחסי עבודה. על פי השיטה במשפט העבודה הישראלי, הותיר המחוקק לצדדים ליחסי העבודה הקבוציים, במסגרת האוטונומיה שלהם, את הכוח והסמכות לקבוע את תוכנו של הסכם קבוצי. מקום בו במסגרת הסכם קבוצי מוקם מנגנון מיוחד להכרעה בסכסוכים בין המעסיק לבין עובדיו, תחת בירור הסיכסוך בבית הדין, יש להיתחשב, ככל האפשר, ברצון הצדדים. עקרון זה תקף גם לגבי הסכמות של השותפים ליחסי עבודה בעיניין ועדות פריטטיות והעברת סכסוכים להליך בוררות או לגישור. כך, במקום עבודה מאורגן, כאשר ארגון העובדים מהוה כוח מאזן לכוחו של המעסיק, יש לכבד את רצונם של הצדדים, שהנו פרי של משא ומתן ביניהם, ליישב סכסוכים בדרכים אלטרנאטיביות. משהוקם במקום עבודה מאורגן מנגנון ליישוב סכסוכים, לרבות הליך בוררות, חזקה כי שני הצדדים דאגו לתקינות ולהגינות של המנגנון, שכן הדעת נותנת ששני הצדדים חפצים במנגנון נטראלי אשר יכריע בסכסוכים באופן עינייני, נכון, יעיל והוגן". (ע"ע 1504/04 ד"ר ללה אבין – מכבי שירותי בריאות, פד"ע מ' 505, 526).

...

עוד צוין כי במסגרת השיחות הועלו הצעות פרישה לתובע אולם אלו לא התקבלו על ידו כאשר בסופו של דבר, לאחר שבמשך תקופה ארוכה לא התקיימו מגעים בין הצדדים, פרש התובע לגמלאות בחודש מרץ 2017.

ובכן, לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ולנוכח עמדות הוועדה כפי שהובאו לפני באמצעות הגב' יפעת בן ציון, במכתבה מיום 15.10.2017 וכן בפירוט רב באמצעות עו"ד רונן אהרוני, ביום 16.11.2017, אני סבור כי במקרה זה מוצו ההליכים לפני הוועדה הפריטטית, הגם שלא ניתנה החלטה כתובה בעניינו של התובע על ידי הוועדה.

בקשת הנתבעים בכתב ההגנה בנושא זה לפיכך, נדחית.

במהלך הישיבה המקדמית הראשונה שהתקיימה בפני בית המשפט קמא ביום 26.6.14 הצהירה ב"כ המערער (שאינה מייצגת את המערער בהליך העירעור שבפנינו) כי: " לפי חוק איסור לשון הרע, שכן טענתנו העובדתית הנה שאנו לא פרסמנו" ניתן למחוק מכתב ההגנה את טענותינו שנטענו למען הזהירות ביחס להגנות העומדות לנו" (שורות 22 – 23 לפרוטוקול מיום 26.6.14).

לאור העמדות הסותרות שבחוות הדעת המומחים, הציע בית המשפט קמא לצדדים שיינתן צו בהסכמה לחברת פייסבוק ישראל, אשר יחייב אותה ליתן מידע שיהא בו לסייע בהכרעה בסוגיה שעל הפרק.

המערער טוען כי משקבע בית המשפט קמא כי קיימת אפשרות טכנית לפיה לא המערער שלח את התגובה המסגירה, אלא אדם אחר שפעל ללא ידיעתו וללא הסכמתו, היה עליו לדחות התביעה, במיוחד לאור קביעתו הנוספת, כי בתקופת הקמפיין היו פעמים בהם מכשיר הטלפון הנייד של המערער, היה מונח במטה הבחירות, לשימוש חופשי של פעילים.

המערער לא סיפק מניע לכך שפעיל העובד עמו במטה הבחירות שלו, מבקש לפגוע בו, בדרך של היתחזות וגניבת מכשיר הטלפון הנייד שלו.

...

הממצאים העובדתיים תומכים במסקנה המשפטית ואין לגלות בה טעות שבחוק .

לפיכך, אנו מאשרים את פסק דינו של בית המשפט קמא לפי תקנה 460 (ב) של תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984.

המערער ישלם למשיב שכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪.

הצדדים שנתבעו הם עירית קריית מוצקין, ראש העיר מר צורי, רשת המתנ"סים בקרית מוצקין שנטען כי היא מחזיקה ומנהלת חלק ממאגרי המידע שהיוו נדבך מרכזי במאגר המידע שיצרו הנתבעים 2,4, וכן נתבע 4 מר עומר זוהר, שנטען כי שמש כסגנו של ראש העיר וממלא מקומו, ראש מטה הבחירות של נתבע 2 בשתי מערכות הבחירות האחרונות לפחות, והיה הרוח החיה באפיון של התוכנה לניהול מאגר הידע הבלתי חוקי.

לטענתה, תשובת התובעים לבקשה מעידה שקיימות שתי אופציות: או שלא קיים מידע על התובעים במאגר מושא התביעה ושהם אינם יכולים להוכיח כי מידע כלשהוא הועבר מהנתבעת לאותו מאגר; או שהתובעים לא יודעים ולא טרחו לברר אם יש או אין מידע אודותיהם במאגר זה. עוד טוענת הנתבעת שגם אם התובעים היו מצביעים על מידע קונקריטי שקיים על אודותיהם במאגר המידע מושא התביעה, עדיין לא היה בכך די לשם קיומה של עילה נגד הנתבעת.

דיון והכרעה הכלל הוא כי סילוק על הסף של תביעה הוא אמצעי קצוני, הננקט על ידי בית המשפט מקום שבו אין אפשרות, ולו קלושה, כי התובע יזכה בסעד המבוקש.

בית המשפט יעשה שימוש בסמכותו לסילוק תביעה על הסף במקרים קצוניים בלבד (ראוע"א 751/05 החברה הלאומית לאספקת פחם נ' צים חברת השיט (1.9.05); ע"א 5634/05 צוקית הכרמל פרוייקטים נ' מיכה צח חברה לקבלנות (4.6.07); אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה 11, 2003, בעמ' 375).

טענת הנתבעת לפיה קיימת אופציה שהתובעים אינם יכולים להוכיח כי מידע כלשהוא הועבר מהנתבעת לאותו מאגר, או כי אין בסיס לטענת התובעים בדבר העברת מידע ממאגר המידע של הנתבעת למאגר מושא התביעה (מה שהוכחש על ידי העיריה), אינה מצדיקה את סילוק התובענה על הסף בשלב זה. מובן שהנטל להוכחת טענות התובעים, כפי שהועלו בכתב התביעה, מוטל על כתפיהם, אולם בשלב מקדמי זה לא נבחנת יכולתם של התובעים להוכיח את טענותיהם.

...

טענות הצדדים בתמצית הנתבעת טענה כי יש לדחות את התביעה על הסף בהעדר עילה או יריבות כנגדה.

המחלוקת העובדתית אמורה להתברר בהמשך ההליך ואין מקום לסילוק התובענה על הסף על יסוד טענת התיישנות עמומה שכזו.

לסיכום לאחר בחינת הנסיבות הרלוונטיות למקרה דנן, לא מצאתי לנכון לדחות את תביעת התובעים כנגד הנתבעת על הסף, מהטעמים אשר הועלו בבקשה.

בנסיבות אלה, הבקשה נדחית.

1.5 הצדדים שנתבעו הם עירית קריית מוצקין, ראש העיר מר צורי, רשת המתנ"סים בקרית מוצקין שנטען כי היא מחזיקה ומנהלת חלק ממאגרי המידע שהיוו נדבך מרכזי במאגר המידע שיצרו הנתבעים 2,4, וכן נתבע 4 מר עומר זוהר, שנטען כי שמש כסגנו של ראש העיר וממלא מקומו, ראש מטה הבחירות של נתבע 2 בשתי מערכות הבחירות האחרונות לפחות, והיה הרוח החיה באפיון של התוכנה לניהול מאגר הידע הבלתי חוקי.

הנתבעת דוחה את הניסיון ללמוד גזרה שווה מהליך של תובענה ייצוגית לגבי העידר הצורך בפנייה מקדמית לרשות.

דיון והכרעה 3.1 בכתב התביעה טוענים התובעים כי הנתבעים קיימו בנגוד לחוק באמצעות נתבע 2 מאגר לא חוקי האוצר מידע אישי פרטי ורגיש על תושבי קרית מוצקין משנת 2008, כנראה על מנת לזכות ביתרון מידע בלתי הוגן בבחירות לראשות העיר.

4.4 מכאן, שפנייה מוקדמת של התובעים לנתבעים בשל קיומו של מאגר המידע עוד טרם הגשת התביעה, לא מעלה ולא מורידה, שכן העיריה עצמה לשיטתה היתה מודעת לחשדות הקיימים בדבר קיומו של מאגר לא חוקי, חודשים רבים טרם הגשת התביעה, ופתוחה היתה בפניה הדרך לפעול בענין זה. 4.5 הסוגייה של "חובת הקטנת הנזק" של התובעים, ואם הקטנת הנזק הייתה אפשרית, תדון לגופה במהלך שמיעת התיק ככל שיגיע שלב הדיון לשאלת גובה הנזק וכחלק משאלה זו. העידר הפניה לעיריה במקרה זה איננו מצדיק את דחיית התביעה על הסף.

4.8 הרכב השופטים בענין גליק נחלק בדעותיו – כב' המשנה לנשיאה השופט רובינשטין סבר כי במקרה שם אין חובה להגיש תחילה תביעה לתקיפה ישירה בבגץ כדי להקים את זכותו של התובע לתבוע בתביעה נזיקית ראו דבריו שם, פסקה כ"ב - "בעניינינו, איני סבור כי יש לקבוע שהאפשרות לתקיפה ישירה חסמה את דרכו של המבקש לתקוף את החלטת המשיבה באמצעות הגשת תביעה נזיקית; משטען המבקש לנזק אותו גרמה לו הרשות במעשיה הרשלניים, ראוי כי טענתו זו תתברר במישור הנזיקי, וזאת כאמור מבלי להכריע בשאלה האם מעיקרא יש לראות זאת כתקיפה עקיפה של הרשות המינהלית. העובדה שמדובר ברשות מינהלית יכול שתלקח בחשבון במסגרת העוולה הנזיקית עצמה, בטרקלין ולא בפרוזדור, למשל בבחינת הקף חובת הזהירות של הרשות כלפי הפרט, או כבעניינינו – ועל כך להלן – כחלק מחובת הפרט להקטין את ניזקו." ובפיסקה כ"ה – "בית המשפט הכיר בחובת הזהירות של גופים צבוריים ובאפשרות לתבוע בנזיקין את הרשות המינהלית (ראו ע"א עריית חדרה נ' אהרון זוהר, פ"ד לז(3) 757 (1983); ע"א 243/83 עריית ירושלים נ' אלי גורדון, פ"ד לט(1) 113 (1983)(להלן עניין גורדון)). השופט – כתארו אז – ברק כתב בעיניין גורדון, כי "שעתו היפה של המשפט הישראלי הייתה, כשבוטלה החסינות המיוחדת של המדינה" 4.9 כב' השופט עמית סבר במקרה גליק כי היה עליו לפנות תחילה לבירור חוקיות ההחלטה המנהלית בהליך של בגץ.

...

4.14 סיכומו של דבר, אני דוחה את טענת הנתבעת לפיה יש לדחות את התביעה על הסף בשל אי מיצוי הליכים.

לסיכום 5.1 לאחר בחינת הנסיבות הרלוונטיות למקרה דנן, לא מצאתי לנכון לדחות את תביעת התובעים כנגד הנתבעת על הסף, מהטעמים אשר הועלו בבקשה.

5.2 הבקשה נדחית.

] האם יש לחייב מועמד לראשות רשות מקומית, וכן שתי מועמדות נוספות ברשימה, בחובות כלפי עובדים שיעבדו מטעם הרשימה בבחירות, וכל זאת – מכוח עילת הרמת המסך ועקרון אחריות אישית? סוגיה זו היא העומדת בליבת הליך זה. מונחת לפנינו תביעתם של 70 תובעים (במקור – 112 תובעים), בני נוער וצעירים בעת הרלוואנטית לתביעה, אשר עבדו לפי טענתם בעיר נהריה במהלך מערכת הבחירות לרשויות המקומיות, שהתנהלו בישראל בחודש 10/2018.

הערות מקדמיות להכרעת בית הדין נקדים אחרית לראשית, ונציין, כי לאחר שעברנו על כלל המסמכים שבתיק בית הדין, וגם על סיכומי הצדדים, ולאחר ששמענו את עדי הצדדים במהלך הדיונים הרבים שנערכו לפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי יש לקבל את התביעה.

] מכל מקום, מעדותו של דני עלה כך: - במשך שלוש מערכות הבחירות הקודמות דני שימש כראש המטה של ג'קי (לשם הדיוק, נציין כי בעדותו, הוא לא אמר שהוא כיהן כ'ראש המטה של הרשימה', כי אם "3 מערכות בחירות קודמות אני הייתי ראש המטה של ג'קי סבג במערכת הבחירות"); - בעת הנוכחית לתביעה, הוא כיהן כמנכ"ל עריית נהריה, וזאת עד ליום 2.10.2018; - בחודש 7/2018 פנה אליו ג'קי ובקש ממנו לכהן כראש מטה הרשימה, במקום איציק פרץ, ולאור חוסר התיפקוד של המטה, וכאשר "ג'קי לחץ עליי שאני אבוא בגלל שהמערכת לא מתפקדת כמו שצריך"; - דני סרב להצעה, וכתוצאה מכך הוא הוצא לגימלאות על ידי ג'קי; - החל מיום 2.10.2018 ועד ליום הבחירות (30.10.2018, כזכור) דני סייע בהיתנדבות במטה הרשימה, אך לא כראש המטה; - גם באותה עת המשיך איציק פרץ לכהן כראש המטה; - במסגרת תפקידו ההתנדבותי ברשימה, דני מעולם לא עסק בנושאי כוח-אדם או כספים; - אשר למעורבותו של ג'קי בעינייני כספים, העיד דני, כדלקמן[footnoteRef:55]: [55: דגשים בציטוטים – כאן ובהמשך פסק הדין – לא במקור, אלא אם צוין אחרת.

...

במקרה שבנדון, לאחר ששקלנו את כלל נסיבות העניין, הגענו למסקנה כי יש לקבל את תביעת התובעים ברכיב זה, ולחייב את הנתבעים לשלם לכל אחד מהתובעים (וכאשר המדובר ב-70 תובעים) פיצוי בסך של 100 ₪, ובשים לב להשלכות שהיו לאי קבלת תלושי השכר על חוסר הוודאות בקביעת זכויותיהם של התובעים.

לסיכום לסיכום – לאור כל האמור לעיל, דין התביעה להתקבל, ועל כלל הנתבעים לשלם לתובעים, ביחד ולחוד, את הסכומים הבאים המצוינים בסעיפים 209, 214, 218 ו-228, דלעיל.

דא עקא, שבסופו של דבר, התובעים לא נחקרו כלל בגין עבודתם, כאמור לעיל.