בקשה להכרה כנכה נזקק

המערער הגיש ביום 30.5.18 בקשה נוספת להכרה כנכה נזקק לתקופה זו. בהחלטה מיום 11.6.18 דנה הועדה בזכאות להכרה נכה נזקק לגבי מספר תקופות, וציינה בהחלטה כך: "בהמשך לפרוטוקול ועדת הרשות מיום 18.7.17:

...

אשר לתקופה שמיום 21.5.18 ועד ליום 30.9.18 - לא מצאנו להסתפק בהנמקת הוועדה באשר לקיומו של סיכוי סביר לעבודה כלשהי.

לא מצאנו שזכות הטיעון של התובע נפגעה.

סוף דבר – הערעור מתקבל.

ועדת הרשות אישרה את הבקשה ביום 6.7.17 ובמכתב אשר נשלח בעיניין זה לתובע נרשם, בין היתר, כי ועדת הרשות החליטה להכיר בו כנכה נזקק לתקופה שמיום 2.3.16 ועד 31.7.17 וכי "בעבור התקופה האמורה תושלם קצבת הנכות הזמנית ששולמה לך, לקיצבה בשיעור של 100%". בחודש 1/18, לאחר הגשת התביעה, נקבעו לתובע 37% נכות לצמיתות (עמ' 5, ש' 21.

...

אין לקבל את טענת הנתבע שההכרה בתובע כנכה נזקק אינה מלמדת על החמרה במצבו הרפואי, שכן בסופו של דבר הוגדלה נכותו הצמיתה לכדי 37%.

סוף דבר לאור האמור לעיל - ההחמרה במצבו הרפואי של התובע אינה החמרה ממשית והזכאות כנכה נזקק הינה זכאות להגדלת קצבת הנכות – משכך, לא קמה עילה המצדיקה ביטול הסכם ההיוון.

לפיכך – התביעה נדחית.

בנסיבות העניין לא מצאנו לחרוג מן הכלל לפיו בתביעות מסוג זה ישא כל צד בהוצאותיו.

התביעות השנייה והשלישית – הכרה כ"נכה נזקק" תקנה 18א לתקנות קובעת כי "נכה נזקק" הוא "מי שנקבעה לו נכות לזמן מוגבל, או נכות שדרגתה זמנית והרשות קבעה לבקשת המוסד, או על פי בקשתו, או מיזמתה היא כי אין לנכה סיכוי סביר לעבודה כלשהיא עקב הפגיעה בעבודה, ואין לו הכנסה מהתעסקות". מלשון התקנה עולה, כי המחוקק קבע שני תנאים מצטברים, שרק בהתקיימם יוכל נפגע עבודה להיות מוכר כנכה נזקק: התנאי הראשון – קביעת נכות זמנית; התנאי השני – העדר סיכוי לעבודה כלשהיא עקב הפגיעה בעבודה והעדר הכנסה מהתעסקות.

...

בתצהיר שהגיש המערער במסגרת התביעה השלישית (ב"ל 27785-10-18) התייחס המערער לחקירתו במוסד ולכך שאמר כי הפסקת עבודתו נבעה מהניתוח שעבר בראשו, והסביר כי "באותו מעמד לא היה לי חשוב בגלל מה אני מפסיק לעבוד. האמרה הזאת הוצאה מלשוני תוך כדי רמייה של החוקרת...". אנו סבורים, כי אין לקבל את הסבריו המאוחרים של המערער לדברים שמסר לחוק המוסד, שכן הסברים אלה אינם מתיישבים זה עם זה, ויש להעדיף את הגרסה המוקדמת שנמסרה לחוקר המוסד, כחודש לפני הניתוח בכתף ימין, שלפיה השכיר את המינימרקט לעובד שלו מר גרסי ארז כבר בחודש מרץ 2017, כיוון שלא יכול היה להמשיך לעבוד עקב ניתוח הראש שעבר.

אשר על כן, דין הערעור גם בהתייחס לתביעה השנייה והשלישית, להידחות.

סוף דבר הערעור נדחה במלואו.

לפנינו תביעה המכוונת נגד החלטת ועדת הרשות של המוסד לביטוח לאומי (ועדת הרשות או המוסד, בהתאם לעניין), שדחתה את בקשת התובע להכיר בו כנכה נזקק לפי סעיף 18א' לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (תקנות הנכות).

...

סוף דבר התביעה נדחית.

מסגרת נורמאטיבית תקנה 18א לתקנות קובעת כי נכה נזקק הוא "מי שנקבעה לו נכות לזמן מוגבל, או נכות שדרגתה זמנית והרשות קבעה לבקשת המוסד, או על פי בקשתו, או מיזמתה היא כי אין לנכה סיכוי סביר לעבודה כלשהיא עקב הפגיעה בעבודה, ואין לו הכנסה מהתעסקות"., קרי לצורך הכרה כאמור יש לעמוד בשני תנאים מצטברים: האחד קביעת נכות זמנית והשני – העידר סיכוי לעבודה כלשהיא עקב הפגיעה בעבודה והעדר הכנסה מהתעסקות.

...

לטעמנו אין בקביעתנו זו כדי לעמוד בניגוד להלכה הפסוקה האמורה, אלא שהיא מתחייבת מהנסיבות הספציפיות של הענין.

יחד עם זאת, אין אנו קובעים מסמרות בטענה זו, משאלה אינן נדרשות, לאור המסקנה אליה הגענו.

מהטעמים המפורטים לעיל – התביעה מתקבלת.