כך נקבע בסעיף:
"בקשה לאישור או לביטול של פסק בוררות-חוץ שחלה עליו אמנה בינלאומית שישראל צד לה והאמנה קובעת הוראות בענין הנידון, תוגש ותדון בהתאם לאותן הוראות ובכפוף להן".
אין מחלוקת בין הצדדים כי אמנת ניו יורק, העוסקת בפסקי בוררות שניתנו במדינה אחרת מזו שבה מתבקשת הכרתם (Recognition) או אכיפתם (Enforcement), חלה בעניינינו.
...
הסוגיה טרם נדונה בפסיקה הישראלית, וסבור אני כי הפרשנות לפיה פסק בוררות "נעשה חובה" כאשר לא ניתן עוד להגיש עליו ערעור במסגרת הליכי בוררות היא הפרשנות הראויה.
הכרה ואכיפה כאמור תתרחשנה רק במקרים חריגים בהם בית המשפט מגיע למסקנה, למשל, כי ההחלטה על ביטול פסק הבוררות התקבלה על ידי ערכאה שאינה עצמאית או בעלת משוא פנים (למקרה שכזה בהולנד, ראו: Yukos Capital SARL/OAO Rosneft, Gerechtshof [Hof], Amsterdam, Apr.
ברם, סבורני כי על אף שאין לחסום כליל את האפשרות לעשות שימוש במסלול זה, דרך המלך להכרה ואכיפה של פסקי חוץ צריכה שתהא רק במסלול הקבוע בסעיף 29א לחוק הבוררות ובאמנת ניו יורק.
