כתב התביעה והבקשה להכרה בחסינות
בפני תביעה שהגיש התובע כנגד הנתבע על סך של 33,500 ₪ בגין לשון הרע.
חסינותם של עובדי הציבור חלה גם על תביעות בגין עילת לשון הרע כשעל התובע הנטל להראות כי חל החריג להכרה בחסינות עובד ציבור, דהיינו, שהמעשה נעשה ביודעין, מתוך כוונה לגרום נזק או בשויון נפש לכך.
לפיה "אין מקום לשלול מעובד ציבור, הממלא תפקיד שילטוני, את החסינות מפני תובענה אישית בנזיקין, בגין מעשה שעשה במילוי תפקידו האמור – אלא במצב מובהק שבו עובד הציבור פעל – לכאורה ממטרה אישית ובאי חוקיות בעליל; שלאורן יש לראותו כמי שלכאורה כלל לא פעל במילוי תפקידו הצבורי, ולפיכך אינו ראוי לחסינות המוענקת, ככלל, לעובדי ציבור כאמור....רק גרימת נזק מכוונת כתכלית לעצמה, למטרה פרטית ובלתי חוקית של עובד הציבור, תיחשב לחריגה ממילוי התפקיד הצבורי המפקיעה את הזכאות לחסינות".
התובע העלה טענות לעניין פגמים שנפלו לדידו בהליך שיקול הדעת המינהלי אותו הפעילה עו"ד פרץ עת נתנה את עמדתה.
...
על כך הגיב התובע וכתב: " לא הצעתי לבטל את שירותי השמירה, אלא הצעתי לבטל את המימון הכפול של פעולה אשר מחובתה של המדינה לספק באמצעות משטרת ישראל. אלא אם סבור אתה שמשטרת ישראל לא מבצעת כראוי את תפקידה. אזי תפעל למען תושבי העיר לשיפור תפקוד המשטרה במקום גביית אגרה למימון שיטור פרטי נוסף על משטרת ישראל".
בהמשך לאחר מספר תגובות נרשם על ידי הנתבע: " אלי, למה לא תתלה באילן ששמו בית המשפט העליון שאישר את הגביה וחוקיותה ולא ראה בה מימון כפול (יש שופטים בירושלים) אלא אתה נתפס לאמירה של חברת כנסת חדשה שמחפשת כותרת לרגע. שיכולה להגיד מה שהיא רוצה ואין לה כל אחריות. אין בכוונתי להיעתר לבקשתך לפגוע בביטחון האישי של תושבי העיר".
בתגובה נוספת שכתב התובע נרשם: " צר לי ראש העיר שלמרות שציינתי וחזרתי וציינתי פעם שנייה שאינני מציע לבטל את שירותי השמירה והאבטחה, אלא את ביטול המימון הנוסף על התושבים. למרות זאת אתה חוזר ומייחס לי רצון לפגוע בביטחונם האישי של תושבי העיר – סבורני שבמקום להתייחס לגופו של עניין (מקור המימון) אתה עושה מעשה שיש בו משום הסתה אישית נגדי...".
בהמשך נכתב על ידי הנתבע : "...לא אלך שבי אחר ניסיונך הפתטי להביא לפגיעה בביטחון האישי של תושבי העיר. נמשיך להפעיל שירותי שמירה וביטחון, נמשיך להפחית את שיעור העבריינות ונמשיך לפעול בהתאם לפסיקות בתי המשפט ודבר החקיקה של הכנסת גם אם הדבר לצנינים בעיניך. חן חן לך על השיח. לאחר שהצגתי את עמדתי שוב ושוב בסטטוס זה הדיון בעניין זה מוצה מבחינתי".
התובע מציין כי למרות שביקש מהנתבע לחזור בו ולהתנצל הנתבע לא חזר בו וסירב להתנצל ולהסיר את הפרסום וכי רק מאוחר יותר הבחין כי נערכה עריכה על ידי התובע לחלק מהניסוחים בתגובותיו של הנתבע וכי לטענת התובע מדובר במעשה שהינו מאוחר מידי ומועט מידי.
גם אם לשונה של התגובה בעיני התובע לא ראויה (שאלת הוכחת התגובה במבחנים משפטיים של לשון הרע תתברר בהמשך), הרי שאין בכך כדי להביא להחלת החריג לחסינות ולפיכך, אני דוחה את התביעה כנגד הנתבע.
בנסיבות העניין, ולאחר שקיבלתי את בקשת הנתבע להכיר בחסינות, החלטתי לדחות את התביעה כנגד הנתבע ללא צו להוצאות.
משמעות הדבר, אני מורה על צירוף עירית קריית ביאליק כנתבעת והתביעה תמשיך ותתנהל כנגד הנתבעת עירית קריית ביאליק וכתב התביעה יתוקן בהתאם.
