לבקשת בית המשפט (כב' השופטת יעל בלכר) לפרט מהי דרך ההמצאה המבוקשת והאם המדינות אליהן מבוצעת ההמצאה חברות באמנה השיבה התובעת שהיא מבקשת להמציא את כתב התביעה לנתבעות 2 ו-3 באמצעות המחלקה לסיוע למדינות זרות בהנהלת בתי המשפט וזאת בהתאם לחוק עזרה משפטית בין מדינות, תשנ"ח-1998; האמנה בדבר המצאתם, בחוץ לארץ, של כתבי בי דין וכתבים שלא מבי דין בענינים אזרחיים או מסחריים, 1965 (להלן: "אמנת האג") ותקנות המצאת מסמכים לפי אמנת האג 1965, תשל"ו- 1975 (להלן: "תקנות לפי אמנת האג").
לתובעת ניתנה זכות תשובה וזו חזרה על טענותיה והדגישה שלטעמה ייפוי הכוח אינו מוגבל, והשיבה שלחלופין יש להכיר בהמצאה לעו"ד רייף כנציג הנתבעת בישראל במשמעות מונח זה בתקנה 163 (ג) לתקנות.
נתבעת-2 שבחרה לפנות לרשות במדינת ישראל במטרה לרשום סימן מסחרי למוצריה ובאמצעות נציג מטעמה, מבלי להגביל באופן מפורש את ייפוי הכוח שניתן לו בנוגע להקף המסמכים שהוא יכול לקבל במשרדו עבורה, אינה יכולה להסתתר מאחורי הטענה שלא ניתן למסור לנציג מטעמה מסמכים בנוגע לעניין משיק לעניין בו מייצג עורך הדין, בטענה שעורך הדין אינו מייצג אותה בתביעה זו.
תקנה 163(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת בזו הלשון:
"התגורר הנמען מחוץ לתחומי המדינה ויש לו בתחומי המדינה נציג מטעמו המייצג אותו באופן קבוע בקשר לענייניו בישראל, ניתן להמציא לנציג אם התביעה נוגעת לאותו עניין; תקנה 169 תחול בשינויים המחויבים גם על תקנת משנה זו".
בלשון תקנה זו חל שינוי מסוים לעומת התקנה הקודמת, תקנה 482(א) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ''ד-1984 (להלן: ''התקנות הקודמות''), אולם נפסק שהתקנות החדשות אינן באות "לשנות סדרי עולם" בכל הנוגע לאמות המידה שהשתרשו ביחס לתקנה 482 לתקנות הקודמות, אף כי יש לפרש את התקנה הנוכחית בהתאם לרוח התקנות החדשות ותכליתן ובכלל זה קיומו של דיון משפטי צודק, מהיר ויעיל, חיסכון במשאבי זמן ועלויות, מניעת הכרעות סותרות ומניעת שימוש לרעה בהליך השפוטי.
...
דינן של טענות אלה להידחות.
בהקשר זה התייחס בית המשפט זה מכבר לבעל דין המבקש להתחמק מן הדין, וקבע דברים שיפים במשנה תוקף לאחר כניסת התקנות לתוקף ושעה שיפוי הכוח כלל לא הוגבל:
"בשולי הדברים יוער, כי מן הראוי כי הכלל בדבר אפשרות הגבלת ייפוי הכוח מקבלת כתבי בי דין יפורש בצמצום. כלל זה מהווה פתח לניצול לרעה ולהתחמקות מן הדין, מקום בו למשל מחד, אין כתובת אליה ניתן להמציא את כתבי בי הדין, ומאידך, ברור כי עורך הדין נמצא בקשר רצוף עם הלקוח. במקרה האחרון מתקיימת תכלית תקנה 477 ואין לאפשר לנתבע לנצל טענות פרוצדורליות על מנת להתחמק מבירור ענייני של התביעה. החשש לניצול לרעה בא לידי ביטוי במקרה שלפנינו, בו התנהל הליך בבקשה לסעד זמני, עורך הדין ייצג את המשיבה 2, הוגש תצהיר, התנהל דיון ובה בעת שעורך הדין הגיש בקשה לבית המשפט בתיק העיקרי, נטענת טענה לאי המצאה כדין".
(שם, ע' 9-10).
סוף דבר
בנסיבות שפורטו דינה של הבקשה להתקבל בחלקה בכך שנקבע שעו"ד רייף מהווה נציגה של הנתבעת-2 לצורך קבלת כתב התביעה והעברתו לנתבעת-2.
