בקשה להכרה בהטבות בדיעבד להורים שכולים

בתוך כך נאמר שם כדלקמן: "הריני מבקשת להודיעך, כי הועדה המיוחדת 'לפנים משורת הדין' הפועלת בראשות שופט בדימוס עפ"י הכללים שנקבעו ע"י מנכ"ל משרד הבטחון, דנה בבקשתך להכרה בזכויות 'לפנים משורת הדין'. הועדה החליטה לדחות פנייתך הואיל ועפ"י הכללים המחייבים את הועדה, לא ניתן להעניק הכרה גורפת 'לפנים משורת הדין' להורים שכולים. במקרים מיוחדים ובנסיבות חריגות ניתן לתת סיוע נקודתי בשל מצב סוציו אקונומי קשה ובתנאי שקיימת זיקה ישירה בין המצוקה לשכול, תנאי שלא הוכח במקרה זה. זאת ועוד, המקרים שציינו עו"ד יונתן ליבצ'יק ועו"ד אליעד שרגא בפנייתם, נדונו בפני הועדה לפני שנקבעו הכללים המחייבים אותה כיום, ואין הועדה רואה עצמה כבולה בתקדימים ישנים אשר בפירוש סותרים את כללי הועדה דהיום.

מציאות זו, שיצרה הטבות שונות לנכים ו"למשפחות שכולות" שאינן מכוח הוראות חוק מפורשות, אלא מכוח הנחיות ונהלים פנימיים, אף זכתה להכרה עקיפה מצד המחוקק – בפרט 26 לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, אשר מעניק סמכות לבית המשפט לעניינים מנהליים לידון ב"החלטה של רשות בעינייני הטבות וסיוע הניתנים מכוח נוהלי אגף שקום נכים ואגף מישפחות והנצחה במשרד הבטחון" (ההדגשה שלי –ח"מ).

כאמור, במקרה של תחולת מדיניות חדשה למפרע – מוטל על הרשות להציג נימוקים משכנעים באשר לצורך לעשות כן. בסופו של יום – לאחר בחינת הדברים –אינני סבור כי המשיבים עמדו בנטל להציג נימוק כבד משקל, המצדיק במקרה זה סטייה מן הכללים בדבר איסור תחולה רטרואקטיבית והפליה לרעה, לעומת מקרים אחרים דומים שנהנו מהכרה כאמור באותו הזמן (ראו הרחבה בפסקות 45-43 שלהלן).

...

המסקנה הנ"ל מתחזקת, על דרך ההיקש, גם מהכלל הפרשני בדבר הפעלת פרשנות לרעת המנסח, בפרט כאשר מדובר ברשות שלטונית (ראו: ד"נ 28/76 מעוז נ' מדינת ישראל, פ"ד לא(2) 821, 825-824 (1977); ע"א 191/85 מדינת ישראל נ' חברת נווה שוסטר בע"מ, פ"ד מב(1) 573, 580-579 (1988); ע"א 2811/08 האחים ישראל בע"מ נ' מדינת ישראל – משרד הבינוי והשיכון, בפיסקה 13 (23.12.2009)).

בנסיבות המכלול אני סבור איפוא כי העובדה שהמשיבים "פסחו" על בקשתה של המערערת, ולא נענו לה מבלי ליתן הסבר מניח את הדעת לגבי השוני שבין המערערת לבין המשפחות שהוענקו להן תגמולים לפנים משורת הדין ואשר נסיבותיהן היו דומות לאלו של המערערת – היא בגדר הפליה, המצדיקה היענות לבקשת המערערת ולקבלת הערעור (השוו: עניין שגיא 602; עניין מרדי 561-557).

סוף דבר: אם תישמע דעתי אציע לחברי וחברתי – לקבל את הערעור, לבטל את פסק דינו של בית המשפט קמא הנכבד, ולהורות למשיבים להכיר במערערת, לפנים משורת הדין, כ"אם שכולה", על כל הזכויות הכרוכות בכך.

אמו של אלכס לוין פנתה לשר הבטחון ב-1979 ועל סמך החלטתו היא מקבלת זכויות הורים שכולים מכח חוק מישפחות חיילים הנ"ל, לפנים משורת הדין".

בקשות העותרת מהאם לקבלת מידע נוסף, העלו חרס, ולכן פנתה העותרת, באמצעות ב"כ דאז, ביום 29.1.2009, אל קצין התגמולים, כטענתה, בבקשה לברר את זכויותיה כאלמנתו של אלכס לוין ז"ל. ביום 3.2.2009 השיבה הגב' דליה ורמוט, ראש היחידה להכרה וקביעת זכאות, כי "הכרה בזכויות במשפחות אנשי משרד החוץ, מתייחסת למי שנספה בפעולות איבה בחו"ל בתקופת השליחות ועקב השליחות. המקרה שבנידון אינו ניכנס להגדרה זו" (נספח ז1 לעתירה).

לטענת העותרת, החלת כללי ועדת למ"ד הנהוגים היום היא החלה רטרואקטיבית פסולה, הפוגעת בעיקרון השויון ומהוה הפליה קשה בינה לבין אמו של המנוח (סעיף 25 לסיכומי העותרת).

העותרת והמשיבים העלו טענות רבות ונוספות, אולם לאור התוצאה אליה הגעתי, אינני רואה צורך להעלותם במסגרת פסק דין זה. דיון והכרעה: בפני מקרה טרגי ורגיש מאוד, שבעקבותיו מכירה המדינה במשך שנים באמו של המנוח כאם שכולה, לפנים משורת הדין, ומשכך זכאית היא לזכויות על פי חוק המשפחות, בעוד אלמנת המנוח אינה מקבלת הכרה זהה, או הכרה בכלל.

" לא רק חובת ההגינות, אלא גם הדעת נותנת כי אדם הפונה לרשות בבקשה לקבלת הטבה או תגמול מסוים, כפי שעשתה העותרת מספר פעמים, זכאי לקבל החלטה ברורה מן הרשות.

...

סוף דבר: ההליך שבפני עניינו בקשת העותרת לקבוע כי העותרת זכאית לזכויות המגיעות לה כאלמנה, לפי סעיף 1 לחוק המשפחות.

חזקה על העותרת כי תשקול מהו ההליך המשפטי המתאים, בשלב זה. על כן, וכמפורט בפסק הדין, העתירה נדחית.

לסיכום אומר: המדובר במקרה מצער מאד, הן בשל נסיבות מותו של האיש הצעיר אלכס לוין ז"ל, והן בשל השתלשלות האירועים אשר השפיעו על מהלך חייה של העותרת.

המשיב, הורה שכול, הוכר כבן מישפחה של חייל שנספה במערכה מכוח חוק מישפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושקום), התש"י-1950 (להלן: החוק).

לטענתו החוק, כפי שתוקן בתיקון מס' 35, הסדיר בחקיקה הוראות נוהל שכבר היו קיימות לעניין ההטבה לדיור, וקבע מפורשות שמדובר בהטבה חד פעמית, תוך קביעה חד משמעית בהוראות המעבר שלו, כי הטבה שניתנה טרם תחילתו של החוק ונקבע לגביה כי היא ניתנת באופן חד פעמי – לא תאושר בקשה נוספת לקבלת אותה הטבה.

כך, לא ניתן לקבל קביעה לפיה אותו סיוע שניתן למטרה מוגדרת ועל פי בקשה מוגדרת, הופך בדיעבד לסיוע לכסוי חובות בשל מצוקה כלכלית.

...

אנו סבורים כי המסלול המתאים לבחינת בקשתו של המשיב לקבלת סיוע לצרכי דיור בשנית, ככל שיעמוד עליה, הוא המסלול הקבוע בסעיף 15ה(ה) לחוק.

המסקנה היא כי החוק אינו מאפשר למערער מתן סיוע בדיור למי שקיבל סיוע בעבר, ואף ששקלנו האם נכון לערוך הבחנה בין מי שקיבל בעבר רכיב אחד של הסיוע (מלווה או מענק) לבין מי שקיבל בעבר את שניהם, הגענו לכלל מסקנה כי הבחנה כזו אינה עולה מלשון החוק.

הערעור מתקבל.

לטענתם, חלה חובה על המשיב להשיב את המצב לקדמותו, בעקבות פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי אשר הכיר במנוח כנכה צה"ל. ההטבות אותם מבקשים העותרים לשלם להם הן ההטבות שהגיעו למנוח, כאשר מצבו הבריאותי הקשה חייב אותו להוציא הוצאות מיוחדות, ובאלה נשאו הוריו, הזכאים לקבל את השבתן.

בסיכומיהם מתייחסים העותרים, בהרחבה נוספת, למדיניות המשיבה המעוגנת בהוראות אגף השקום וטוענים, גם בעקבות פס"ד שטאובר, כי מדובר במצב בלתי שוויוני לפיו במצב אחד, יזכו הורים שכולים מן ההטבות "כמעט מיד", ואילו הורים שכולים אחרים, במקרה אחר, יאלצו לעבור בירור משפטי ממושך והכרה מאוחרת בסיום אותו הליך.

"ככל שבמועד ההכרה מתקיימים התנאים לקיומו של קשר סיבתי בין הנכות לבין השרות, כנדרש על פי החוק, זכאים הפונים לקבלת כל הזכויות הנובעות מהחוק, ובנוסף משולמות להם הטבות שמעבר לקבוע בדין לצרכים קיומיים שוטפים וצרכים סוציאליים ואולם, בכל מקרה, אין כל מקום לתשלום רטרואקטיבי של ההטבות, שמחריג אותן מדיני הרווחה ונותן להן משמעות של פיצויים נזיקיים, בניגוד למתחייב ולמקובל בענף דיני הרווחה". (סעיף 12 לסיכומי המשיב, ההדגשות במקור – ש.ג.) 29.

...

אי לכך ולאור כל האמור לעיל מצאתי כי החלטת המשיב, המבוססת על הוראה 80.23, לדחות את בקשת העותרים לשלם להם הטבות למפרע, היא סבירה ואין מקום לבטלה.

בפרוטוקול הדיון מיום 23.1.06, בע"א 3011/03, ביקשו שני הצדדים להמתין בדיון עד שתוגש חוות דעת של מומחים, אשר ישבה באותה עת בנושא אפילפסיה, וכך הודיעו: "אנו מבינים כי בשלב זה יושבת על המדוכה ועדת מומחים בנושא אפילפסיה. נראה לנו כי ראוי להמתין עד שתתקבל חוות דעתה.

אשר על כן ולסיכום העתירה נדחית.

ביום 14.5.06 פנה העותר למשיב וטען כי נכותו שונתה שלא כדין ויש להכיר בנכות של 60% על חשבון השרות הצבאי, כמפורט בהחלטת המשיב משנת 1971.

עוד נפסק שם כי גם אם ערכאת הערעור שינתה את החלטת קצין התגמולים, אין בכך כדי להפוך את החלטת קצין התגמולים לשרירותית או למעשה זדון, והחלטה ששונתה על ידי ערכאת העירעור איננה מהווה, כשלעצמה, הוכחה למחדל המשיב ו/או להתנהלות בלתי סבירה, אשר יש בה לתמוך בבקשת העותר לקבלת ההטבות בדיעבד.

פסק הדין מתייחס, אמנם, להורים שכולים אולם הוא דן בעיניין העקרוני של תשלומים רטרואקטיבים מכוח הוראה 80.23 של אגף השקום.

...

על אף שנושא ההטבות נמצא בסמכותו של בית משפט זה דין העתירה לתשלום רטרואקטיבי של ההטבות להידחות.

סוף דבר, העתירה נדחית.