בקשה להכיר ברכינה על הברכיים כ"פגיעה בעבודה

] טענות התובע לעניין ביצוע עבודה תוך הרמת הידיים מעבר לגובה הכתף נתמכות גם בעדותו של מר זמיר, שותפו של התובע, אשר כאמור, הפגיעה בכתפיו הוכרה על ידי הנתבע כ"פגיעה בעבודה" על פי הילכת המקרוטראומה ואשר מבצע כל השנים את אותה עבודה שמבצע התובע ("אין חלוקה. עובדים שווה בשווה... בשטח אנחנו ביחד"[footnoteRef:15]).

] יש לציין, כי בדיון ההוכחות שהתקיים ביום 9.11.21, נישאל מר זמיר ביחס לעבודה בכריעה על הבירכיים: "תאשר לי בבקשה שעבודות ריתוך אפשר לבצע בכריעת ברכיים, בעמידה על הבירכיים, בכיפוף, בישיבה, בעמידה?"[footnoteRef:31] והשיב: "אני יכול לענות לך בשתי מילים – עבודות ריתוך עושים בכל המצבים. בכל מצב רתך עובד – בגובה, בריצפה, גם על הסולם, גם על הפיגום, גם על מנוף, בשכיבה, על הבירכיים וגם על הגב. רתך עושה עבודת ריתוך בכל מצב"[footnoteRef:32].

] לאור כל האמור, בנסיבות המקרה הנידון, בהיתחשב בעובדה כי גרסת התובע לעניין ביצוע עבודה תוך רכינה על הבירכיים בממוצע של שעתיים עד שלוש שעות ביום לא נסתרה על ידי הנתבע; בהיתחשב בעובדה כי הנתבע עצמו הכיר בעבודת שותפו של התובע, אשר ביצע בדיוק את אותה עבודה שביצע התובע, כמקימה תשתית עובדתית מיקרוטראומטית גם ביחס לברכיים, כאשר העובדות שהועברו למומחה שמונה מטעם בית הדין באותו הליך כללו קביעה שלפיה "עבודת התובע דרשה ודורשת ממנו במשך שעתיים ביום, עבודה בכריעה על הבירכיים, תוך ביצוע מאמץ פיזי והתניידות על הבירכיים" וכן קביעה שלפיה "במהלך יום העבודה התובע נאלץ לקום ולהתיישב פעמים רבות, תוך כיפוף חוזר ונשנה של הבירכיים, עשרות פעמים ביום"; ובהיתחשב בשנות העבודה המרובות של התובע (כ- 50 שנים), מקובלת עלינו טענת התובע שלפיה על אף שעבודתו כוללת מינעד רחב של פעולות ותנועות במהלך יום עבודה, לצורך יישום הילכת המקרוטראומה, ניתן לבודד את התנועות שביצע התובע ביחס לברכיו: רכינה וניידות על הבירכיים וקימה וישיבה פעמים רבות תוך כיפוף חוזר ונשנה של הבירכיים, עשרות פעמים ביום.

...

בנסיבות העניין, לא שוכנענו, כי פעולת העליה והירידה מסולמות ופיגומים מהווה תשתית מיקרוטראמוטית ביחס לעבודת התובע.

] סוף דבר לאור כל האמור לעיל הננו מקבלים את טענתו של התובע שלפיה הוכחה תשתית עובדתית לצורך יישום הלכת המיקרוטראומה ביחס לתנועה חוזרת ונשנית של הרמת הידיים מעל גובה הכתף, לעיתים תוך נשיאת משאות עד 50 ק"ג ולעיתים תוך שימוש בכלים רוטטים וכן ביחס לתנועות חוזרות ונשנות של הברכיים בעת רכינה על הברכיים תוך ניידות עליהן ובעת קימה וישיבה תוך כיפוף חוזר ונשנה של הברכיים, עשרות פעמים ביום.

בנסיבות העניין מצאנו כי יש למנות מומחה רפואי לצורך בחינת שאלת הקשר הסיבתי הרפואי בין הפגימות מהן סובל התובע בכתפיו ובברכיו, על סמך העובדות הבאות: התובע יליד 1948.

זוהי תביעה במסגרתה מבקשת התובעת להכיר בכאבים שנגרמו לה לטענתה במרפק יד ימין, בברך רגל שמאל, בגב תחתון ובצווארה, כ"פגיעה בעבודה" כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי, על פי עיקרון "המקרוטראומה". התובעת ילידת שנת 1970, ובזמנים הרלוואנטיים לתביעה, עבדה כ-11 שנים ברציפות בסופר "קשת טעמים" בהקף של משרה מלאה, 6 משמרות בשבוע, לכל הפחות 8 שעות בכל משמרת.

התובעת הסבירה, כי בשל עומק המדפים, היא הייתה צריכה להתכופף עם הגב והברכיים ולרכון קדימה ולהושיט ידיים לעומק המדף לסידור הסחורה.

...

לאור אופי עבודתה, אנו קובעים כי עבודת התובעת כללה תנועות חוזרות ונשנות של כיפוף הגב המותני תוך כדי כיפוף הברכיים.

לאור האמור, אנו מקבלים את טענת התובעת, כי במסגרת עבודתה כסדרנית, היא ביצעה תנועות חוזרות ונשנות של כיפוף הגב המותני והברכיים כ-6 שעות במצטבר, במהלך יום העבודה.

לאור כל האמור לעיל, קיימת התשתית העובדתית הנחוצה לצורך מעבר לשלב של מינוי מומחה רפואי, לבחינת שאלת הקשר הסיבתי בין מצבה הרפואי של התובעת בגבה, בברך שמאל ובמרפק יד ימין, לבין תנאי עבודתה על פי תורת המיקרוטראומה.

זוהי תביעה במסגרתה מבקש התובע להכיר בנזק שניגרם לו בבירכיים  כ"פגיעה בעבודה" כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי, על פי עקרון ה"מקרוטראומה".

אשר למצב סטאטי של רכינה על הבירכיים נקבע כי: "אין די בעצם השהייה בעמדת רכינה על הברך למשך פרקי זמן מסויימים לצורך ביצוע פעולות האחזקה, בין אם ברכינה על הברך על הסולם ובין אם ברכינה על הבירכיים מתחת לשולחנות, כדי להקים תשתית מיקרוטראומטית, שכן מדובר במצב סטאטי, ולא בפעולה חוזרת ונשנית ברציפות כלשהיא. מה גם שבין רכינה אחת כזו לאחרת ביצע המערער פעולות שונות אחרות, המנתקות את רצף התנועות לעניין זה". (ראו: עב"ל 49533-12-10 שלמה ביטון נ' המל"ל, ניתן ביום 23.1.12).

...

        לאור כל האמור לעיל, הגענו למסקנה, כי התובע לא הניח תשתית עובדתית לתורת המיקרוטראומה  בתביעתו להכרה בפגיעה בברכיו, וזאת בהעדר תנועות חוזרות ונשנות הזהות במהותן על הברכיים, באופן רציף, על פני פרקי זמן ממושכים.

       סוף דבר – התביעה להכרה במחלה ממנה סובל התובע בברכיים, על פי תורת מיקרוטראומה, נדחית בזאת.

השופטת חני אופק-גנדלר לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי חיפה (השופטת דניה דרורי ונציגי הציבור הגב' רינה חדד ומר יוסף רינצלר; ב"ל 15995-06-19) אשר דחה את תביעת המערער להכיר בליקוי במפרקי הירכיים כ"פגיעה בעבודה" מכוח עילת המקרוטראומה.

בתוך כך קבע בית הדין האיזורי כי : "ניתוח הפעולות השונות שהתובע מבצע כעולה מעדותו מובילה למסקנה שאין מדובר בתנועות חוזרות ונישנות הדומות אחת לרעותה והפועלות על פרקי הירכיים כנטען. אכן, חלק מהמשימות שהתובע מבצע מצריכות תנוחות לא נוחות, בין השאר בתנועה של רכינה על הבירכיים או על אחת מהברכיים או בתנוחת שפיפה, שכן התובע מבצע חלק ניכר מעבודתו בתנאי שטח לא נוחים או צפופים. אלא שאין בתנוחה לא נוחה כדי לענות על דרישת הפסיקה בדבר ביצוע תנועות חוזרות ונישנות.

לאור כל זאת ביקש המערער לחייב את המוסד להכיר בפגיעתו במפרקי הירכיים כפגיעה בעבודה על פי תורת המקרוטראומה ולמנות מומחה רפואי לבחינת השפעת תנאי העבודה על הפגיעה במפרקי הירכיים.

...

מעבר לאמור נתייחס לשתי טענותיו הקונקרטיות של המערער ונבחן אותן: עליה וירידה במדרגות פעם ביום, בטיעונו בפנינו בעל פה ובכתב ביקש המערער להקיש מפסק הדין שניתן בענין בריימוק, שם נדרש עובד חברת החשמל לטפס על חמישה עמודי חשמל מדי יום וכאשר זמן הטיפוס בכל פעם לקח כ-5 דקות לעליה על העמוד, ו-5 דקות לירידה מהעמוד תוך שהוא נושא ציוד של 6-8 ק"ג. בענין בריימוק קבע בית הדין הארצי בהקשר לפגיעה בברכיים כי העלייה והירידה במדרגות מקימים תשתית למיקרוטראומה וכי "הגם שמדובר במקרה גבולי מבחינת תדירות ורציפות הפעולה, די במשך השנים בהן בוצעו הפעולות כדי להקים תשתית עובדתית למיקרוטראומה". לטעמנו הנדון אינו דומה לראיה, שכן במקרה דנן תדירות העליה והירידה במדרגות נמוכה מהתדירות שתוארה בענין בריימוק ועמדה, ככלל, על פעם אחת ביום (גם אם דובר במדרגות מרובות).

משכך, לא מצאנו להרחיב את שנפסק בענין בריימוק אשר אף לגביו צוין כי הוא מקרה גבולי, וזאת אף אם נניח כי המדובר ב 100 מדרגות.

סוף דבר – הערעור נדחה, ובנסיבות הענין לא מצאנו מקום לעשות צו להוצאות.

התובע, מר תדהר לביא, יליד 1971, הגיש תביעה זו נגד החלטת פקידת התביעות מיום 3.5.21, על פיה נדחתה תביעתו להכיר בפגימות בברכיו כ"פגיעה בעבודה", לפי תורת המקרוטראומה.

התובע התבקש לתאר את עבודתו ומסר כך: "אני בגדול נותן שירות באינסטלציה פתיחת סתימות, תיקון פצוצי צנרת, ריצוף וכל העבודות של הידיים. המון פתיחת סתימות בבור, בקופסא במטבח, בתוך הארון במטבח, יש קופת ביקורת, ברזים החלפת ברזים, הרכבת כלים סניטריים, בורות ביוב שאתה חייב לעבוד על הבירכיים. בזה אני מיתמקד.

בעיניין שלמה ביטון נדונה תביעה להכרה במקרוטראומה ברכית, ונקבע כי "אין די בעצם השהייה בעמדת רכינה על הברך למשך פרק זמן מסוימים לצורך ביצוע פעולות האחזקה, בין אם ברכינה על הברך על הסולם ובין אם ברכינה על הבירכיים מתחת לשולחנות, כדי להקים תשתית מיקרוטראומטית, שכן מדובר במצב סטאטי" (עב"ל (ארצי) 49533-120-10 שלמה ביטון – המסוד לביטוח לאומי (23.1.2012).

...

בית הדין סבור שבכל הנוגע לכריעה על ברכיו ורכינה עליהן, עדות התובע ומר עווד תומכים בהסתברותה של המסקנה שבתנאי עבודתו התובע אירעו לו תאונות זעירות חוזרות ונשנות ברציפות למשכי זמן ממושכים, באופן שמתמלאים התנאים לבחינת יישום תורת המיקרוטראומה.

המסקנה שהרכינה על ברכיו של התובע הייתה כרוכה גם בתנועתיות של הברכיים עולה מעדותו של התובע בחקירתו הנגדית.