בקשה להיתר תואם תכנית או חורג מתכנית

עוד נטען כי על פי הדין, יידוע אודות בקשת היתר יבוצע באחת משתי אפשרויות: האחת – כשמדובר בבקשה תואמת תכנית, חובת הפירסום "צרה" רק לגבי בעל זכות בנכס ודי בהודעה אודות הגשת הבקשה להיתר ומתן אפשרות לעיין בה; השנייה – כשמדובר בבקשה הכוללת סטייה מתוכנית, חובת הפירסום רחבה וכוללת גם פירסומי הקלות ומתן זכות עיון בבקשה – כפי שבוצע במקרה דנן.

השאלה איפה ראוי למקם את מבנה החניה מצויה בשקול דעת הועדה המקומית ובית המשפט לא יטה להתערב בה. יצוין כי בעיניין הראל, אחד הפגמים בהיתר שם היה חריגה בגובה המבנה מהגובה המותר בתוכנית ונקבע כי "חריגה זו ניתנת לתיקון בדרך של הקלה, והיא מצויה בסמכותה של הועדה המקומית שהביעה את נכונותה לטפל בנושא בדרך של הקלה. המשמעות היא כפולה: הפגם אינו חמור במיוחד, והוא ניתן לריפוי בדרך פשוטה יחסית". בעניינינו כאמור – הועדה המקומית עומדת על דעתה, גם לאחר בחינת טענות העותרת בעתירה, כי היה מקום לאישור מבנה החניה כפי שהוא והדבר תואם את ההנחיות המרחביות ואף משפר את מצבה של העותרת לעומת המצב הקודם.

...

למען הסר ספק, אין בידי לקבל את טענת העותרת כי "על פי לשון ההחלטה העקרונית... ככל שהעותרת היתה מקבלת הודעה ומתנגדת לבקשה להקמת החניה בסמוך לקו מגרש אזי למשיבות 1-2 לא היה כל שיקול דעת לדחות התנגדותה ולא יכלו לאשר חניה במרווחים". אין מקום לטענה השוללת את סמכותה של הוועדה המקומית ומעניקה להתנגדות "זכות וטו", והדברים נכונים בוודאי מקום בו אין מחלוקת כי מותרת הקמת מבנה חניה על פי התוכנית התקפה.

לסיכום, ענייננו בסכסוך שכנים בנוגע לבקשה להיתר תואם תוכנית.

אלא ששוב מדובר בטענה הנוגעת לטיב התכנון – אין לי אלא לחזור על האמור לעיל הן לעניין זכות העותרת להביע עמדתה והן לכך שמדובר בהחלטה תכנונית מובהקת שלא מצאתי מקום להתערב בה. סוף דבר העתירה נדחית.

סעיף 2 בתקנות מיפרט את משמעות המונח "סטייה ניכרת". כך לדוגמא, סעיף 2(10) בתקנות קובע כי לסטייה ניכרת תיחשב "בניה שלא בהתאם לדרישות בינוי או עיצוב המפורטות בתכנית, שנועדו לקבוע את אופייה של הבניה בתחום התכנית או לשמור על אופי וחזות הסביבה". סעיף 6(א) בתקנות מדגיש כי "אין בתקנות אלה כדי לחייב מוסד תיכנון לאשר מתן היתר לשימוש חורג או מתן הקלה מתכנית, אם אין בהם סטייה ניכרת מהוראות התכנית". המחוקק ומחוקק המשנה הטוו מנגנון דו-שלבי מכוחו רשאי מוסד תיכנון להעניק הקלה.

במקרים בהם נמצא שהבקשה להיתר מחייבת הפעלת שיקול דעת תכנוני, תועבר הבקשה לפני הועדה המקומית, מאחר שרשות הרשוי נעדרת סמכות בהקשר זה. עם זאת, שיקול הדעת באשר לדחיית בקשה להיתר שתואמת תכנית, מוגבל למקרים חריגים ולכן ייעשה בו שימוש מרוסן.

...

סוף דבר – העתירה נדחית.

לנוכח התוצאה אליה הגעתי אני מחייב את העותרת בשכ"ט ב"כ המדינה (ועדת הערר ומשרד השיכון והבינוי) בסך 10,000 ₪ וסכום זהה בגין שכ"ט ב"כ הוועדה המקומית.

עוד הנני מחייב את העותרת בהוצאות לזכות גב' נורית דוד (מקבוצת המתנגדים) אשר טענה בכתב ובעל-פה, בסך 2,500 ₪.

החלטת ועת הערר נדחה ערר העותרים על הסף עקב זאת שוועדת הערר לא מצאה כי הבקשה להיתר לא כללה סטיות או חריגות מהוראות התכנית התקפה רג/ 1541א קריית חינוך-תל השומר (להלן –התכנית) ,כך שמדובר בבקשה להיתר תואמת תכנית ]שלא צריך לפרסם לגביה הליך של הקלה ו/או הליך של שתוף הציבור.

...

החלטת ועת הערר נדחה ערר העותרים על הסף עקב זאת שועדת הערר לא מצאה כי הבקשה להיתר לא כללה סטיות או חריגות מהוראות התכנית התקפה רג/ 1541א קריית חינוך-תל השומר (להלן –התכנית) ,כך שמדובר בבקשה להיתר תואמת תכנית ]שלא צריך לפרסם לגביה הליך של הקלה ו/או הליך של שיתוף הציבור.

לגבי טענת העותרים שעל המשיבות 2-3 לאשר פרוגרמה למבני ציבור בטרם הגשת ואישור בקשות להיתרים במגרשים המיועדים למבני ציבור, אני סבור שגם דין טענה זו להידחות.

לכן, בסופו של יום, לא נפל לטעמי פגם בהחלטת ועדת הערר שדחתה על הסף את ערר העותרים, שכן לא הוכח שהבקשה להיתר אינה תואמת תכנית ומהווה סטיה ניכרת ממנה ו/או שנפל פגם אחר כזה המצדיק , בנסיבות העניין הפרטניות שבפני, את התערבות בית המשפט בהחלטת ועדת הערר ולפיכך דין העתירה להידחות.

לאור האמור לעיל אני דוחה את העתירה ומחייב את העותרים לשלם למשיבה 1 הוצאות משפט בסך 15,000 ₪ ובנוסף לשלם למשיבות 2-3 הוצאות משפט בסך 15,000 ₪.

לא למותר להזכיר, כי אישור האדריכל יוסף לגבי סיום הבנייה על פי התכניות המאושרות, איננו אישור נכון, שהרי הוכח כאמור (גם מפי האדריכלית שטרן, מטעם קראוס) שהבנייה הקיימת, איננה תואמת את התכנית או ההיתר, אלא חורגת מהם.

לא הוכח שגב' רז בדקה את העניין היטב (שהרי הנתבעים בחרו שלא להביאה להעיד) ואף אין צורך לבחון, במסגרת פסק דין זה, מדוע וכיצד טעתה גב' רז לחשוב שתשריט הפיצול תואם את היתר 08, שהרי ברור לחלוטין, גם לכל הדיוט, אשר מעיין בבקשה 08 ובהיתר שניתן על פיה ומשווה אותם לתשריט הפיצול (ובודאי שצריך להיות ברור לעורך דין העוסק בתחום המקרקעין, כעו"ד סלומון) שתשריט הפיצול אינו תואם את בקשה 08 ואת היתר הלגליזציה שניתן לבקשה זו, הן בשל הבנייה החורגת הקיימת בקומה השלישית והן מאחר שהבקשה והיתר הלגליזציה כוללים דירה אחת בלבד בכל קומה.

...

לפיכך, אני דוחה את הדרישה לסעד זה. הסעדים להם זכאים התובעים מעו"ד סלומון כאמור לעיל, השתכנעתי שאילו התובעים היו יודעים שקיימות חריגות בנייה בקומה השלישית, שלא קיים טופס 4 לבנייה במצבה בעת עריכת הסכם המכר, ושלא ניתן לפצל את הקומה השלישית לשתי יחידות דיור נפרדות, הם לא היו רוכשים אותה.

לפיכך, על עו"ד סלמון לשאת בנזק שנגרם בגין רכישת קומה זו. אני דוחה את טענת עו"ד סלומון, בסיכומיו, לפיה התביעה לא הוגשה בעילה נזיקית; בסוף סעיף 36 לכתב התביעה נכתב, כי עילות התביעה נגד עו"ד סלומון הן הפרת חובות נאמנות, הפרת חובות חקוקות, הטעייה ורשלנות, שהן עילות נזיקיות, אשר מפורטות בסעיפים 46-37 לכתב התביעה {וראו סעיף 40 לכתב התביעה, שם מצוינים, במפורש, סעיפים מפקודת הנזיקין [נוסח חדש]}.

התוצאה התביעה מתקבלת חלקית, לגבי הקומה השלישית בלבד, הן נגד קראוס והן נגד עו"ד סלמון והם מחויבים בזה לשלם לתובעים את הסכומים כדלקמן: חיוביהם של קראוס - להשיב לקניג את התמורה ששילמו בסך של 1,125,000 ₪, באופן שכל תשלום אשר שולם עבור הקומה השלישית, יהא צמוד למדד תשומות הבנייה, מהיום בו שולם ועד להחזר המלא בפועל.

משנקבע כי ההיתר תואם תכנית אין פסול בשאיפה זו. כאמור בהחלטת ועדת הערר הראשונה נקבע כי הסמכות לדחות את בקשת ההיתר היא חריגה ועל הועדה המקומית לידון שוב בבקשת ההיתר בחלוף התקופה שנקבעה.

לטענתן, החלטה זו היא החלטת ביניים ומשנקבע בהחלטה השנייה כי אין להן מעמד בערר, קמה להם הזכות לערור גם על החלטה זו. אני דוחה טענה זו; ההחלטה בערר הראשון הכריעה בשאלה האם בקשת ההיתר תואמת את הוראת התכנית או שהיא סוטה מהוראותיה.

...

בקשת ההיתר נדחתה בהחלטה מיום 21.3.2021 בנימוק הבא: "למרות שמבחינה תכנונית התב"ע מאפשרת הקמת מפעל נוסף, אך המסמכים והתוצאות של הניטור והגנת הסביבה מצביעים על חריגה של חלקיקים (אבק) מהערכים המותרים בחוק בשטח אזור התעשייה, הרי שיש לדחות את הבקשה ולא לאפשר הקמת מפעל נוסף עם פוטנציאל פליטות אבק" בעקבות החלטת הוועדה המקומית, הגישו הבורג ורדימיקס עררים (נפרדים) לוועדת הערר לתכנון ולבניה מחוז מרכז (להלן: "ועדת הערר" או "המשיבה 1").

לעותרות אין עוד זכות קנויה להשמיע את עמדתן ואין להן מעמד בשאלה האם יש לדחות את בקשת ההיתר בשל המצב הסביבתי.

לאור המסקנה שבקשת ההיתר אינה סוטה מהשימושים המותרים בתכנית, השאלה האם יש מקום לאשר את בקשת ההיתר אם לאו היא עניין שבין רדמיקס לוועדה המקומית ולעותרות, שאין להן זכות במקרקעין נושא בקשת ההיתר, אין מעמד שבדין להוסיף ולהתנגד לבקשה.

פרשנות ועדת הערר את הוראות התכנית בדרך זו היא סבירה, מעוגנת בלשון תקנון התכנית והנספח הסביבתי ועל כן איני מוצאת מקום להתערב בה. סוף דבר לא מצאתי שגגה בהחלטות וועדת הערר ועל כן העתירה נדחית.