לגבי הקירות והגג שמעליהם שצוינו בפריט 1 לצוו ההריסה, התרשם בית משפט קמא כי הם "היו קיימים במקום ונעשה בהם אך עבודות טייח או צבע בעקבות השריפה". באשר לפריט 2 בצו ההריסה המינהלי, המעקה מאיסכורית והקירות אשר בצד הדרומי התרשם בית משפט קמא כי "היו קיימים עוד לפני כן וכי השינויים בהם אינם מהותיים כי אם אך קוסמטיים". לגבי הסככה המצוינת בפריט 3 לצוו ההריסה, צוין כי היא "היתה אכן קיימת באותו מקום, כימעט באותם מימדים וכן עם סגירת הצדדים, כנראה מפריטי עץ, וכן היה לה גג קשיח, כאשר לאחר השריפה ניבנתה הסככה מחדש מעמודי ברזל או אלימניום ללא סגירת הצדדים והגג שלה שהיה גג קשיח מאסכורית נעשה היום מבריזנט"
לאחר הגשת סיכומי המשיבים, הוגשו סיכומי המערערת.
המערערת עוד טענה, כי אין המדובר בעניינינו בעבודות הנופלות בגדר "שינוי פנימי", שכן בוצעו עבודות משמעותיות, אשר כללו בניית קירות מחדש, לרבות קירות חצוניים, בניית מעקה בגג המבנה ובניית סככה חיצונית על גבי קונסטרוקציה חדשה, והפנתה בעיניין זה לעניין בן עזרא.
אף כאן מצאתי שלא להתערב במימצא עובדתי זה שנקבע אך לצורך הדיון בבקשה לביטול צו הריסה מינהלי ולדחות את העירעור אף בנקודה זו.
נוכח האמור, וכאשר מסקנותיו של בית משפט קמא הן עובדתיות והן מעוגנות בחומר הראיות לרבות על ביקור שערך בית משפט קמא במקום, סבורני כי אין מקום להתערב בקביעתו של בית משפט קמא, לפיה מדובר בעבודות שיפוצים בלבד הכוללות שינויים פנימיים, אשר אינן מצריכות קבלת היתר בנייה.
...
לסיכום, קבע בית משפט קמא כי המבנה היה קיים עוד לפני השריפה, עת הוא ניזוק בעקבות השריפה והבעלים שיפצוהו באותם מימדים ובאותה מתכונת, על כן יש להורות על ביטול צו ההריסה המנהלי.
נימוקי הודעת הערעור וטיעוני הצדדים:
לטענת המערערת, שגה בית משפט קמא בהחלטתו להורות על ביטול צו ההריסה המנהלי, עת קבע כי נפל פגם חמור שבשלו יש לבטל את צו ההריסה, על כן יש לקבל את הערעור ולבטל את החלטת בית משפט קמא.
מנגד, בענייננו, מדובר כאמור באותו מבנה, ללא תוספות, אשר נעשתה בו עבודות שיפוצים בלבד וכאשר בית משפט קמא קבע כממצא עובדתי כי חלק מן הפירטים היו קיימים ואפילו לא הוחלפו והגיע למסקנה, המבוססת כאמור על עובדות, כי העבודות אינן טענות היתר בנייה.
באשר לטיעוני ב"כ המערערת בעניין העובדה שלמבנה נשוא הדיון אין היתר כדין בכלל, סבורני כי טיעונים אלה אינן דרושים להכרעה בענייננו מקום ועבודות השיפוץ שנעשו אינן טעונות היתר, וכאשר מדובר במבנה זהה למבנה שהיה קיים שנים רבות במקום.
אוסיף עוד כי לא מצאתי מקום להתערב בהתרשמות בית המשפט האמורה בסעיף 10 להחלטתו, ולפיה המערערת " ניצלה הזדמנות שנקרתה בדרכה, אירוע השריפה, וביקשה להסיר מהמקום מבנה אשר היווה מכשול לשם הרחבת כביש, כאשר דרכים אחרות, שיפוטיות, לא צלחו בידה עד כה".
לאור האמור, לא נפלה כל שגגה בהחלטת בית משפט קמא, ועל כן הערעור נדחה בזאת.
