בקשה להיתר עבודה נוספת לעובד מדינה

עוד סוכם בין הצדדים שעבודת התורניות היא עבודה נוספת אשר "השכר והתנאים הנלווים של התובעים, בגין ביצוע תורנויות בבית החולים נהריה, ישולמו על פי הנחיות משרד הבריאות ונציבות שירות המדינה אשר חלו בתקופה זו לגבי רופאים אשר הועסקו גם בשעות העבודה הרגילות במשרד הבריאות, דהיינו – התורנויות ייחשבו כעבודה נוספת." (ההדגשה שלי ס.א.) (כתב התביעה, פסק הדין והודעה על הסכם הפשרה צורפו בהתאמה כנספחים ה1, ה2, ה3 לתצהיר נעמי חשקובר).

התשתית העובדתית בשני ההליכים היא אחת; התובעות כתבו במפורש בכתב תביעתן, כי הגישו את התביעה לאחר שנודע להן על ההליך הקודם של התובעים 1,2 ופסק הדין שניתן בעיניינם כלומר הסכם הפשרה, ובחרו שלא להעלות אף טענה כנגד הגדרת העבודה כעבודה נוספת ותחולת חוזרי נש"מ על עבודה זו. אשר על כן, אנו קובעים כי היה על התובעים לבקש היתר פיצול סעדים על מנת לרכז את מלוא הסעדים הנובעים ממתכונת העסקתם בתורנויות, משהעידו שידעו כל השנים שהזכויות הנתבעות כאן מגיעות להם.

...

מעיון בהסכם עצמו, נראה כי הוא קובע עקרונית כי ינוהל משא ומתן לגבי העלאת הפקדת מעסיק בקרן השתלמות ל-7.5% ולרופאים מתמחים,[footnoteRef:10] אין בו קביעה לגבי תחולת קרן השתלמות על כלל התורנים ולכן לא הוכחה זכות זו. ממילא, אנו סבורים כי זכות זו הוחלה לגבי תורנים רק בהסכם 2012 (ראו הדיון בפרשת אבו אחמד, סע' 52 ואילך), וזה החריג מתחולתו את התובעים.

פיצוי בגין עגמת נפש – בנסיבות העניין היות ורכיבי התביעה לזכויות נדחו, ובשים לב להתנהלות הצדדים מהלך השנים כפי שפרטנו בהרחבה, החלטנו לדחות רכיב זה. נוסיף כי לא הוכחו נסיבות מיוחדות המצדיקות פסיקת פיצוי חריג זה. ולכן גם רכיב זה נדחה.

סופו של דבר התביעות נדחות.

התובעת מבקשת היום להנות רק מן החלק המורכב מזכויותיו הכספיות של עובד מדינה, בשונה מחובותיו.

בנוסף, התובעת לא טענה וממילא לא הראתה כי עבודתה של יו"ר הוועדה זהה במהותה לעבודתה כעובדת סוציאלית (עובדת מדינה), מה שמחזק את התרשמותנו כי עבודת הוועדה אינה בליבת עסוקו של הנתבע.

כך, היא היתה חופשיה לעבוד בכל עבודה בנוסף לכהונתה בועדה (בהסתייגות: ככל שלא היה ניגוד עניינים בין עבודתה הנוספת לבין כהונתה בועדה), ללא צורך בהיתר לעבודה נוספת (ס' 21 לתצהיר גב' שמולוביץ).

...

משהגענו למסקנתנו כאמור – לא מצאנו להתייחס לטענת התובעת בסיכומי תשובה באשר לחישובים שביצע הנתבע בסיכומיו ואשר לא בא זכרם בתצהירים מטעמו (ס' 28 לסיכומי התשובה).

לכן הטענה נדחית.

סוף דבר: התביעה נדחית.

בנוסף, התובע מבקש לחייב את נתבעות 1 ו-2, ביחד ולחוד, בתשלום זכויותיו כעובד מדינה בהתאם להוראות התקשי"ר, כדלקמן: הפרישי שכר עבודה - התובע טוען כי יש להורות למדינה להמציא את נתוני השכר על פי הגדרתו בתפקיד הנדסאי ולחייב אותה לערוך את חישובי השכר ולשלם לו את שכר עבודתו כעובד מדינה החל מחודש 11/2011.

לעניין התביעה לתשלום פיצוי בגין אי מתן אישור לעבוד בועדת הבחירות של הכנסת ה-22 כאמור לעיל, התובע טען כי עבד בבחירות לכנסת ה-21 (שהתקיימו ב-3/2019) אולם ביחס לבחירות לכנסת ה-22 (שהתקיימו ב-9/2019) לא ניתן לו אישור לעבוד בטענה כי הוא אינו עובד מדינה, למרות שלא השתנה דבר במתכונת ההעסקה שלו זולת העובדה כי שלח מכתב דרישה ב-4/2019.

...

על כן, ממילא הוראות החוק כאמור אינן רלבנטיות למקרה זה. משקבענו כי אין לקבל את התביעה למתן סעד הצהרתי להכיר בתובע כ"עובד מדינה" כל שכן כ"עובד קבוע" – דין התביעה לתשלום הזכויות הכספיות הנובעות מכך, להידחות.

גם בעניין זה דין התביעה – דחייה.

רביעית, התובע אינו זכאי לתשלום בגין עבודה שכלל לא בוצעה על ידו בהיעדר מקור חוקי לחיוב בתשלום זה. סוף דבר התביעה נדחית.

" ביום 1.1.23 היתקיים דיון מסכם בהליך בפני ראש המותב במסגרתו הודיע התובע כדלקמן (ר' עמ' 15 שו' 23): "התובע מסכים שהמותב יתן פס"ד בתיק ומבלי להדרש לכל הליך נוסף" בתום הדיון הוחלט בין היתר כדלקמן: "ב"כ הנתבעים יגיש עמדתו ביחס לסוגיית המשך ניהול ההליך על ידי מותב זה וכן בנוגע להצעת הפשרה שהועלתה בדיון היום..." ביום 3.5.23 הודיעו הנתבעים בין היתר כדלקמן: "מטעמים פראקטיים ובמטרה לחסוך בהוצאות ובזמן שפוטי יקר, מבקשים הנתבעים להודיע לכב' ביה"ד כי הם אינם מתנגדים להמשך ההליכים מהשלב בו נפסקו על ידי המותב הקודם." ביום 10.7.23 היתקיים בהליך דיון מסכם נוסף, במסגרתו נבחנה האפשרות להביא את הצדדים לפשרה, ואולם הדבר לא צלח למרבה הצער על רקע פערים מהותיים בין הצדדים, והתיק נקבע למתן פסק דין.

עגון נוסף לקביעתנו, לפיה חבה הנתבעת בתשלום זכויותיו המצטברות של התובע מיום תחילת עבודתו אצל הנתבע ניתן למצוא אף בתמלילי ההקלטה אשר צורפו כנספח ה' לראיות התובע: "גדי: אתה יודע, יש חוק במדינת ישראל, אם אתה מעביר חברה לחברה, אתה כמה זמן עבדת אצלי? שנתיים? סתם דוגמא,

...

בנסיבות אלה, ועל מנת שלא לפגוע בתובע יותר מהנדרש, לפנים משורת הדין נעתר לבקשת התובע לפיה יידחה הדיון, ותינתן לו האפשרות להמציא את שלא המציא עד היום.

לא מצאנו לקבל לגרסת התובע לפיה הסיבה שעזב היא כי מאס בכך שתלושי השכר שהופקו לו לא היו תואמים את משכורתו בפועל.

לאור האמור ולסיכום חלק זה: התובע אינו זכאי להשלמת פיצויי פיטורים, ובגין עזיבתו את מקום העבודה ללא התראה מוקדמת זכאית הנתבעת לחלף דמי הודעה מוקדמת בשל התפטרות התובע בגובה 2,796 ₪ (כפי הערך אותו תבעה בסעיף 44 לתצהירה ובסעיף 66 לסיכומיה).

סוף דבר: על הנתבעים יחד ולחוד לשלם לתובע את הסכומים הבאים כדלקמן: אי מסירת הודעה לעובד: 5,000 ₪ פיצוי בהתאם לחוק הגנת השכר: 10,000 ₪ גמול שעות נוספות והפרשי שכר: 36,370 ₪ דמי נסיעות: 1,725 ₪ דמי חגים: 10,040 ₪ דמי חופשה: 13,350 ₪ דמי הבראה: 9,742 ₪ חודש שכר 02/2019: 4,480 ₪.

היתר לעבודה מחוץ לתפקיד בשירות המדינה כידוע, על עובדי המדינה חל איסור לעסוק בעבודה שמחוץ לעבודתם במדינה, וככל שעובד מדינה מבקש לעסוק בעבודה כלשהיא, מחוץ לשעות עבודתו במדינה (לרבות עיסוק זמני או חד פעמי), עליו לפנות על מנת לקבל היתר לכך (ראה עקרונות היסוד הקבועים בסעיף 42.401 לתקשי"ר).

[2: בשנת 2013 התובע ביצע בחודש הבחירות אוקטובר - 29 שעות נוספות במסגרת עבודתו הרגילה במדינה (במקום 40 שהיא המכסה הרגילה שאושרה לו באותה שנה) בשנת 2018 התובע ביצע בחודש הבחירות - אוקטובר 38.5 שעות במקום מיכסת השעות הנוספות הרגילה שעמדה על 60.

...

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובראיות שהוגשו מצאתי כי דין הבקשה להדחות וטעמי הם כדלקמן: עיקר העובדות והמחלוקת בין הצדדים: המבקש הוא עובד מדינה קבוע במשרד האוצר / רשות המיסים.

על רקע האמור, התפתחה בין הצדדים מחלוקת בשאלת זכאותו של המבקש להשלמת התשלום בגין כהונתו כמנהל בחירות.

על רקע האמור, ואף אם ימצא כי מכאן ולהבא יש מקום להנהיג שינויים במתכונת ההתקשרות, בנסיבות העניין אינני מתרשמת שיש אפשרות סבירה שבית הדין יתערב בדיעבד בהסכמת הצדדים בדבר תשלום גלובלי שכולל את כל הזכויות הסוציאליות ויכפה על המדינה תשלום נוסף לזה ששולם.

משהגעתי למסקנה כי דין הבקשה לאישור להידחות לפי סעיף 10(3) לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות כמו גם לפי סעיף 8 לחוק, אינני רואה צורך להידרש לטענת המדינה לעניין העדר הומוגניות בין חברי הקבוצה כמו גם ביחס לטענת המדינה לפיה התובע איננו מתאים לייצג את הקבוצה בגין התנהלותו הפסולה במילוי תפקידו וסירובו להשלים את ספירת הקולות תוך העלאת טענות סרק.

כללו של דבר מהטעמים שפורטו לעיל מצאתי כי דין הבקשה לאישור תובענה ייצוגית להידחות, הן בהתאם להוראות סעיף 10(3) לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות והן מהטעם שלא עלה בידי התובע להוכיח כי עומדת לו עילת תביעה טובה, אשר יש סיכוי סביר שתוכרע לטובתו ולטובת יתר חברי הקבוצה.