המבקש הועסק ברשות המיסים (להלן: "הרשות") כמפקח מס הכנסה (בכיר) במשרד פקיד שומה מפעלים גדולים מ-8.3.20 ועד 31.12.20.
הצדדים מסכימים כי בהתאם להנחיית היועץ המשפטי לממשלה 1.1711 "גיבוש עמדת המדינה לגבי תקופת הצינון הראויה לפרושים משירות הציבור" מיום 16.8.15, תקופת הצינון החלה על המבקש הנה 3 חודשים מיום הפרישה.
מתגובת המשיבה שהוגשה ביום 24.1.22, עולה כי המשיבה מיתנגדת לבקשה ועל אף שאינה סותרת את העובדות המפורטות בבקשה (ושהובאו בתמצית לעיל), היא טוענת כי העובדה שהמבקש קיבל את הצעת העבודה בהיותו עובד ברשות, לא דיווח לממוניו על ההצעה האמורה והמשיך לעסוק בעינייני החברה גם לאחר קבלת ההצעה (ועד ליום 28.11.21) מהוה שיקול לחומרה.
בהמשך לאמור, המשיבה טוענת כי ככל שיוחלט לקצר את התקופה האמורה, מיתקיים חשש למראית עין לניגוד עניינים ולטוהר המידות בשירות הצבורי, באם יינתן למבקש היתר להתחיל את עבודתו בחברה לאחר חודשיים בלבד ממועד פרישתו (במקום שלושה חודשים על פי הנחיות היועמ"ש).
...
לאחר ששקלנו את מכלול הנסיבות, אנו סבורים כי תקופת הצינון הראויה במקרה דנן אינה כעמדת מי מבין הצדדים, וכי יש להעמידה על פרק זמן של שלושה חודשים ממועד הפרישה וזאת בהתאם להנחיות היועמ"ש שהובאו לעיל.
מדובר בארבעה חודשים מאז הודעתו הרשמית של המבקש לממוניו, בנוגע להצעת העבודה שהוצעה לו. בהמשך לכך אנו קובעים כי המבקש יהיה רשאי לעבוד בחברה החל מ-3.4.22.
מכלול הנסיבות מביא למסקנה כי הטלת מגבלות חמורות מאלה שנקבעו צפויה לגרום לכך שהמבקש ייפגע במידה שאינה מתיישבת עם האיזונים הנדרשים במקרים כגון דא.
לנוכח כל המצוין, אנו סבורים כי קביעה כאמור – המאפשרת תחילת העבודה החדשה כעבור ארבעה חודשים מתחילת הצינון הפנימי וכשלושה חודשים לאחר מועד הפרישה הרשמי – לא מעלה חשש לפוטנציאל של פגיעה או למראית עין של פגיעה בטוהר המידות ובתדמית השירות הציבורי.
