לכאורה יקשה על שיטת רש"י שביאר בכמה מקומות שאיסור גיורת לכהן הוא, משום שהגיורת היא בחזקת שנבעלה לגוי, ואילו ממסקנת הסוגיה ביבמות עולה, שלדעת רשב"י גיורת יותר מג' שנים אסורה לכהן, משום שהיא ראויה להיבעל, אע"פ שלא נבעלה!
שיטת רש"י מיושבת על פי דברי התוספות (שם ד"ה אין זונה אלא גיורת ומשוחררת) שכתבו:
"אפילו נתגיירה פחותה מבת ג' שנים אסורה מטעם זונה, כדאמר לעיל (דף ס:) גבי עיר אחת שהיתה בא"י כו', וטעמא לפי שבאה מן העובדי כוכבים השטופים בזימה, אף על גב דבפרק בתרא דקידושין (דף עח.) דריש לה מקרא דיחזקאל למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה, מ"מ בין למר ובין למר אסירא מטעם זונה ואתא יחזקאל ואסמכה אקראי."
בהמשך דבריהם התוספות חילקו בין נכרית שאיסורה משום זונה דרבנן, ובין גיורת שאיסורה משום זונה דאורייתא:
"והקשה ה"ר משה מפונטייש"א דהכא משמע דגיורת אסורה לכהן מידאורייתא מטעם זונה ובפרק אין מעמידין (ע"ז דף לו:) אמר דב"ד של חשמונאי גזרו דהבא על העובדת כוכבים חייב משום נשג"ז פי' אם הוא כהן חייב משום זונה...ויש לומר דרבא לא פליג אלא היכא דזינתה דיליף לה מזונה ישראלית כדקאמר רבא אבל לא זינתה מודה דלא מיתסרא משום זונה כדקאמר אביי משום דכתיב לא יחלל והיכא דלא זינתה הוצרכו לגזור אבל גיורת דשייך בה קיחה וחילול אסורה משום זונה אף על גב דלא זינתה."
מבואר בדברי התוספות שגם גיורת שלא זינתה, כגון שהתגיירה פחות מבת ג', הגיורת אסורה מהתורה, משום שיש עליה שם זונה "לפי שבאה מן העובדי כוכבים השטופים בזימה" ויחזקאל הסמיך את האיסור על פי הכתוב "בתולות מזרע ישראל", כי נשים שמוצאם מעמים שאינם מזרע ישראל, הם שטופים בזמה.
האם גיורת שנישאת לכהן מותרת בדיעבד?
המבקש הציג כמה שו"ת ופסקי דין,[footnoteRef:1] העוסקים בבקשת נישואין של כהן שחי חיי אישות עם אישה שאביה נכרי ואימה יהודיה, ולדעת חלק מהפוסקים, במקרים שההלכה מתירה את האישה לבעלה בדיעבד – אם נישאת, יש להגדיר כמצב של דיעבד, גם בני הזוג שחיו חיי אישות ללא נישואין.
[2: רש"י לפי ביאור הרשב"א וערוך השולחן, והובאו דבריהם לעיל, אבל המ"מ ביאר שרש"י פוסל מן התורה – ראה לעיל ב. ]
לכן גם אין אנו נכנסים לבירור השאלה, האם ידוע בבירור שהגיורת לא נבעלה לנכרי, כי גם אם ידוע שהגיורת לא נבעלה לנכרי, הרי היא אסורה לכהן, וגם אם נישאת בדיעבד תצא, כדין גיורת שהתגיירה פחות מג' שנים, שאע"פ שלא נבעלה, היא אסורה למסקנת הגמרא אפילו בדיעבד, ואין הלכה כרשב"י.
בין המקורות שהציג המבקש, הובאה גם תשובת הגאון רבי שלום משאש ראב"ד ירושלים (שמש ומגן ח"ג סי' נד – נה) שדן בשאלות דומות, ופסק שכהן שנשא בנישואין אזרחיים אישה בת נכרי שאימה יהודיה, היא מותרת להנשא לו כדת משה וישראל, וכך פסק גם על כהן שחי חיי אישות עם אישה שאביה נכרי, ולדעתו זוג החי חיי אישות קבועים, מצבם מוגדר כמצב של דיעבד.
במקרה הנדון כאן, ביה"ד חקר גם את אביו ואימו והתברר שהוא כהן כשר ללא כל חשש פסול, לכן יש לסמוך על דבריהם, כי הרמב"ם (שם ה"טו, וראה גם שו"ע שם, ב) פסק:
"אבל אם הוחזק אביו כהן, או שבאו שנים והעידו שאביו של זה כהן הרי הוא בחזקת אביו."
לכן אין כל עילה לחשוש לכהונתו של המבקש.
אך קשה על דבריו: אבי הבן נתן לכהן את הסלעים בלב שלם כדי לקיים מצות פדיון הבן, והכהן המוחזק אינו חייב להחזיר לו, מאחר שהוא המוחזק בכסף הפדיון, ואבי הבן המוציא מהכהן עליו חובת הראיה שהכהן אינו כהן!
לכאורה יש ליישב שדברי שאלת יעבץ לא נכתבו על פי עיקר הדין, כי מעיקר הדין הכהן מוחזק, אלא רק בתורת הנהגה ישרה – "וטוב וישר לנהוג כן תמיד". אבל לפי זה קשה שמסיום דבריו משמע, שמעיקר הדין הכסף שביד הכהן אינו נחשב כמי שמוחזק בו, ועליו להשיבו לבעליו, שהרי כתב: "דהיינו להוציא ממון האב מספק, נראה שאין כחן יפה להפקיע ממון בחזקתן הגרועה."
עוד יקשה על דבריו, הרי יש רוב וחזקה שהכהנים הם כהנים כשרים, והכהן אסור באיסורי כהונה ואף לוקה על האיסורים כמבואר ברמב"ם (איסו"ב, פ"כ, ה"ג) ואם כן גם דיני ממונות נגררים אחרי דיני יוחסין.
לכן כתב "מ"מ קשה גירושין שהרי התירו ליחד ולא התירו לגרש וכ"ש גט בכפיה."
יש להוסיף, שבסוף דבריו לא הכריע למעשה עד שיצטרפו עמו גדולים אחרים, ולא ידוע אם אכן הצטרפו עמו אחרים להיתר.
...
לכן כתב "מ"מ קשה גירושין שהרי התירו ליחד ולא התירו לגרש וכ"ש גט בכפיה."
יש להוסיף, שבסוף דבריו לא הכריע למעשה עד שיצטרפו עמו גדולים אחרים, ולא ידוע אם אכן הצטרפו עמו אחרים להיתר.
לסיכום:
לכהן אסור לשאת גיורת מהתורה לכל הדעות.
