בקשה להיתר נישואין לאם לילד שנולד לאחר גירושיה

לאחר שביה"ד החליט לדחות את הבקשה, ולאור העובדה שהמבקשים לא הגישו בקשה לאישור נישואין, ולא השלימו פרטים כנדרש ממי שמגיש בקשה כזו, אין עוד מקום לידון בקביעת מעמדם, אלא בשאלה שהופנתה לביה"ד על ידי לישכת הנישואין ברבנות אשדוד, שהיא במהותה שאלה בדיני איסור והיתר שכל רב מוסמך רשאי לידון בה ביחיד, ואין צורך לקיים דיון בהרכב.

עובדה זו שנידון במשמעותה בהמשך, לא התבררה לפנינו בעדות גמורה, מלבד העובדה המתועדת שנולד לצדדים ילד נוסף לאחר הגירושין, שמסתבר שאיננו תוצאה של קשר זוגי חד פעמי.

המבקש להחכים יעיין בפסק דין שניתן בביה"ד הרבני הגדול ביום כ"ב באדר תשע"ג (תיק מס' 891549/1 - נימוקי הגר"י אלמליח שליט"א) שבו הובאו הנדונים ההלכתיים בסוגיא זו. ומשם בארה, שעל אף שבנידון דידן הצדדים חזרו לחיים משותפים זמן קצר לאחר גירושיהם, מתוך כוונה לחדש את הקשר הזוגי ביניהם, ואף הביאו ילד לעולם, ועל אף שהצהירו שהקפידו על שמירת טהרת המשפחה בכל התקופה, לא הוי אלא ספק קידושין.

כגון, באיש ואישה שהחזיקו את עצמם נשואים, בנוסף לחזקה בעינן שיתנהגו כמו איש ואישה נשואים לכל דבר, ובאם שהחזיקה ילד כבנה, בנוסף לחזקה בעינן שיראו שהבן כרוך אחרי אמו[footnoteRef:12].

וכשמדובר במבקשים שלפנינו יש טעם נוסף שלא להחזיקם נשואים על פי דבריהם, לאחר שהודו בפני ביה"ד שבמשך שבע-עשרה שנה לאחר גירושיהם חיו כזוג נשוי ללא חו"ק. המבקשים הציגו אמנם כתובה חתומה על ידי עדים ועל ידי האיש, ובמקום אחר כתבתי שבזמן הזה שכולי עלמא מקדשי והדר כתבי כתובה תחת החופה, כתיבת כתובה היא הוכחה לנישואין, והעדים שחותמים על הכתובה הם הוכחה למסירת הכתובה לאישה, כמש"כ הראשונים לגבי גט דעדי חתימה הם עדות למסירה.

...

ברבות הימים מת האיש, וביה"ד נעתר לבקשת האשה והכריז עליה כאלמנתו.

והוסיף שלא צריך לכתוב כתובה חדשה, וכתב טעם שמצאנו בגמ' שכותבים כתובה לפני הנישואין, "דכתבי כתובה והדר מקדשי". וכתב שהכתובה לא מחזי כשיקרא, מפני שעשה ברכות ונישואין וגילה בכך שכוונתו להתחייב ולהשתעבד בכתובה היא כוונה אמיתית, ומהני הכתובה כמו שמהני הברכות של הקידושין הראשונים לקידושין השניים.

לאור כל האמור ביה"ד מחליט ומורה לרב רושם הנישואין לפעול כדלהלן: לערוך למבקשים קידושין חדשים תחת חופה.

לשאלת בית הדין: "היכן בדיוק הייתה החופה?" ענה: "בבית הכנסת" והוסיף: "היו אולי עשרים וחמישה אנשים – הרוב מישפחה וגם כמה חברים." לשאלת בית הדין: "האם היו החברים שומרי שבת?" ענה: "לא היו דתיים כמו היום אבל הייתה אמונה. שמרו שבת אבל היו הולכים לעבודה." לשאלת בית הדין אם הייתה כתובה, ענה: "כן". לשאלת בית הדין: "מי חתם על הכתובה?" ענה: "העד הראשון היה סבא של [אלמוני] מצד אימו והעד השני היה הדוד של אמא שלו [ג']." ובהמשך: "נולד להם ילד בשם [א'], לאחר שנתיים התגרשו. את הגט סידר הרב ז'ורה בדושנבה." לשאלת בית הדין: "האם הרב ז'ורה היה יודע לסדר גיטין?" ענה: "ודאי, הוא למד בישיבה בסמרקנד." לשאלת בית הדין: "היכן הכתובה או מעשה בית דין של הגירושין?" ענה: "כשעלינו לארץ לקחו לנו את כל המסמכים, תעודות לידה וכדומה." העד המשיך: בשנת 1982 התחתנה בשנית עם אבא של [פלונית] – [פלוני].

לשאלת בית הדין אם כשהתחתן עם אימה של [פלונית] היו הנישואין ב'זקס' או הייתה חופה, ענה: "היה גם 'זקס' וגם חופה." לשאלת בית הדין: "מי היו העדים בחופה?" ענה: "הדוד שלי ז'ורה שהוא אח של אמא וחבר שלי שקראו לו ז'ניה." לשאלת בית הדין: "היכן הכתובה?" ענה: "לא יודע." לשאלת בית הדין אם היה גט או רק פירוד אזרחי, ענה שהיה גם גט – "את הגט ערך רב, לא זוכר מי היה". בית הדין עיין בתיק הגירושין של אם המבקשת.

שם דן לגבי אשה שנתקדשה ואחד מעדי הקידושין היה דוד החתן – אח אימו וכמה חודשים לאחר החתונה נאסר הבעל באשמת גנבה ובית המשפט (בחו"ל) ביטל את הנישואים, ואחר כך נישאת האשה לאחר בלי שתקבל גט מבעלה הראשון, ודן שם אם יש מקום להתיר את הבן שנולד מהנישואים הקודמים ובתוך דבריו שם (באות ט) דן גם בקרובי האם ובקרובי אישות – אם פסולים הם מידאורייתא או מידרבנן – והביא דברי הפוסקים דסבירא להו שהם פסולים מידאורייתא ודברי הפוסקים דסבירא להו שהם פסולים מידרבנן.

...

מסקנה המבקשת מותרת לבוא בקהל, מכמה טעמים: ספק אם החופה הייתה כראוי ואם המבקשת בחזקת פנויה.

לשאלת בית הדין: "היכן בדיוק הייתה החופה?" ענה: "בבית הכנסת" והוסיף: "היו אולי עשרים וחמישה אנשים – הרוב מישפחה וגם כמה חברים." לשאלת בית הדין: "האם היו החברים שומרי שבת?" ענה: "לא היו דתיים כמו היום אבל הייתה אמונה. שמרו שבת אבל היו הולכים לעבודה." לשאלת בית הדין אם הייתה כתובה, ענה: "כן". לשאלת בית הדין: "מי חתם על הכתובה?" ענה: "העד הראשון היה סבא של [אלמוני] מצד אימו והעד השני היה הדוד של אמא שלו [ג']." ובהמשך: "נולד להם ילד בשם [א'], לאחר שנתיים התגרשו. את הגט סידר הרב ז'ורה בדושנבה." לשאלת בית הדין: "האם הרב ז'ורה היה יודע לסדר גיטין?" ענה: "ודאי, הוא למד בישיבה בסמרקנד." לשאלת בית הדין: "היכן הכתובה או מעשה בית דין של הגירושין?" ענה: "כשעלינו לארץ לקחו לנו את כל המסמכים, תעודות לידה וכדומה." העד המשיך: בשנת 1982 התחתנה בשנית עם אבא של [פלונית] – [פלוני].

לשאלת בית הדין אם כשהתחתן עם אימה של [פלונית] היו הנישואין ב'זקס' או הייתה חופה, ענה: "היה גם 'זקס' וגם חופה." לשאלת בית הדין: "מי היו העדים בחופה?" ענה: "הדוד שלי ז'ורה שהוא אח של אמא וחבר שלי שקראו לו ז'ניה." לשאלת בית הדין: "היכן הכתובה?" ענה: "לא יודע." לשאלת בית הדין אם היה גט או רק פירוד אזרחי, ענה שהיה גם גט – "את הגט ערך רב, לא זוכר מי היה". בית הדין עיין בתיק הגירושין של אם המבקשת.

שם דן לגבי אשה שנתקדשה ואחד מעדי הקידושין היה דוד החתן – אח אימו וכמה חודשים לאחר החתונה נאסר הבעל באשמת גנבה ובית המשפט (בחו"ל) ביטל את הנישואים, ואחר כך נישאת האשה לאחר בלי שתקבל גט מבעלה הראשון, ודן שם אם יש מקום להתיר את הבן שנולד מהנישואים הקודמים ובתוך דבריו שם (באות ט) דן גם בקרובי האם ובקרובי אישות – אם פסולים הם מידאורייתא או מידרבנן – והביא דברי הפוסקים דסבירא להו שהם פסולים מידאורייתא ודברי הפוסקים דסבירא להו שהם פסולים מידרבנן.

...

מסקנה המבקשת מותרת לבוא בקהל, מכמה טעמים: ספק אם החופה הייתה כראוי ואם המבקשת בחזקת פנויה.

ברם, לאחר שהוכחנו ממקור הרמ"א מדברי הר"י מינץ, ולאור הקושיות שהקשינו לעיל, הוכרחנו לבאר את משמעות דבריו באופן שונה, וכן לאור פסיקת הב"ש בשם הריב"ש, וכמשמעות שו"ת הב"ח, שו"ת החתם סופר, וערוך השולחן הנ"ל. נמצינו למדים לענייננו, שמדובר שהמבקשת ילדה בזנות והתינוק בן ג' חודשים ומבקשת היתר להנשא, דיש לומר שעל אף פסקו של הרמ"א שפסק עפ"י דברי הר"י מינץ שיש להקל בזונה מופקרת בשעת הדחק, ועל אף קולתו של היביע אומר בנדון מופקרת לזנות להחשיבה ככזו אפילו כשזנתה פעם אחת בלבד, עם זאת, קשה מאד בנידוננו לצרף זאת כסניף נוסף להקל על המבקשת להנשא מיד לאחר ג' חודשים, כיון שאין שום סכנה רוחנית לוולד, ולא מדובר שהבן ידור בבית זונות יחד עם אמו כההיא דהמהר"י מינץ, ולא נראה בעליל שתיצמח איזושהי תועלת לוולד בזה, וסביר עד מאד להניח שאף הר"י מינץ לא היה מיקל במקרה כזה[footnoteRef:64].

ועיין עוד בדבריו שם (חלק א' אבן העזר סימן י"ז) שדן בגרושה מעוברת שילדה, וקיבלה על עצמה להניק את הילד ודן בזה האם יש מקום להתירה להנשא תוך כ"ד חודש מאחר ולא התחילה להניקו כלל וכמו"כ מחמת היתחייבותה לזונו, והאריך בזה מאד, וכתב שם וז"ל: נשאלתי בגרושה מעוברת וילדה וולד לאחר הגירושין וקבלה ע"ע התחייבות להניק את הולד.

...

אך מלבד זאת ברצוני להוסיף ולומר ביתר שאת, שגם אם ננקוט בדעת הרמ"א כפשוטם של דברים, ושכוונתו להקל במופקרת לזנות כדי להציל את הציבור ממכשול, ושיהיה בעלה משמרה, מ"מ יש לומר שכל מה שמצאנו בהר"י מינץ וברמ"א, היינו באשה שירדה לזנות וחשובא ככזו ואנו מתפקידנו לנסות ולייצב את מצבה הרוחני ולהציל את הציבור ממכשול חמור וכמו שהזכרנו לעיל, משום כך היקל הרמ"א במופקרת לזנות.

וסוף דבר כתב, ומה שהארכנו בצד קולא בזונה מינקת, חלילה לא להקל בזה באתי, אחרי דמפורש בנימוקי יוסף לאסור וכן סתם בשולחן ערוך, אך יש לנו הלכה למשה להקל במופקרת לזנות, בזה אף בנדון שאינו ידוע בודאי שהיא מופקרת אלא דדיימא בכך ומעשיה מוכיחין עליה דיש להקל כיון דבלאו הכי יש צד גדול להקל בזונה ואך מה דאפשר לצרף היתרים אחרים דהיינו לא התחילה להניק, וגם שתשבע המינקת על דעת רבים שלא תחזור עד כ"ד חודש עכת"ד. וכן הורה למעשה בקצרה (סימן פ"ז) שזונה מופקרת שלא התחילה להניק מותרת להינשא ע"ש. ונראה מדבריו שמופקרת לזנות קילא ממזנה.

ועוד כתב, שיש לצרף לזה מה שזינתה שאולי יש להחשיבה כמופקרת שכבר התיר הרמ"א. ואף שהיה זה רק עם אחד מכל מקום כיון שחזינן שיצרה תוקפה לזנות ומתפתית בקל יש לחוש שגם לאחרים תתפתה בהבטחת נישואין ושארי פתויים אם לא יהיה לה בעל שמשמרה וגם משום שיהיה לה בהיתר לא תזנה וכו' ובפתחי תשובה (סקי"ט) הביא בשם הרבה אחרונים דסברי שאף לאיש אחד אם היה ב' פעמים נחשבת מופקרת ומסתבר לענ"ד כותייהו וכו' ויש לצרף גם זה להתירה ע"ש. ובאוצר הפוסקים (סקפ"ב) ציינו לתשובת מהר"י הכהן רפפורט (סימן כ"ט) שבזמנינו שאין מענישים על הזנות והיא כבר עברה פעם אחת וכו' יש לחוש שתפקיר עצמה שוב ותכשיל את הרבים והוי מופקרת ע"ש. וכן הסכים בשו"ת הב"ח החדשות (סימן נ"ח) שנראה להקל בעיקר הדין במופקרת לזנות ומכשול לרבים ע"ש. הן אמת שבשו"ת תבואות שמש (סימן ק') צידד תחילה להחמיר במזנה, וכתב שדוקא בגרושה שיש לתינוק אב שיטפל בו הקל מהר"ש אבל במזנה שאין לו אב, הוה כאלמנה, אך סוף דבר איהו גופיה מסיק להקל גם במזנה מחשש שתרבה ילדי זנונים, ובפרט כשיש מי שהתחייב לזון הולד וגם גמלתו זה מכבר ומסיק שיש להקל בזה אחר ט"ו חודש.

מדינת ישראל בתי הדין הרבניים תיק ‏ 1376869/1 בבית הדין הרבני האיזורי ירושלים לפני כבוד הדיינים: הרב שלמה תם – אב"ד, הרב דוד שני, הרב יעקב מ' שטיינהויז המבקשת: פלונית הנידון: היתר נישואין לשתוקית פסק דין

אומרת כי היא התגרשה ללא ילדים ממ', התחתנה עימו בשנת 91 והתגרשה ממנו בשנת 96, וז"ל הפרוטוקול מיום ט"ו בתמוז תשפ"ב: הבת (המבקשת) נולדה בשנת 01.

המבקשת מציגה תעודת גירושין מהנישואין של האם למ' שהתגרשה ממנו.

דיון והכרעה מעיון מדברי אם המבקשת עולה כי המבקשת נולדה לאחר גירושי האם ממ'' בזמן היותה פנויה, לדברי האם היא היתעברה מיהודי בשם ב' מפתח תקוה ואינה יודעת פרטים נוספים עליו.

...