בקשה להיתר הקמת מבני ציבור מעון יום ומרכז חוגים לילדים

ביום 24.10.17 אישר בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט רון סוקול) כפסק דין את הסכמת הצדדים לפיה העתירה תימחק, העותרת תפנה לרמ"י תוך 60 יום בבקשה להעברת זכויות למשיבות 7-6, ובטרם תנתן החלטת רמ"י תנתן לעריית סח'נין אפשרות להשמיע טענותיה, הן לגבי השמוש והיעוד בקרקע והן לגבי זכות סרוב ראשונה שנטענה על ידה.

על פי המוצע, השימושים המותרים הם "מבנים ומוסדות ציבור", דהיינו מבני ציבור כמו מעונות יום, גני ילדים, בתי ספר, מרכזי יום לקשיש, מועדוני נוער ומתנ"סים, מרפאות, מוסדות רווחה, מסגדים, ספריות, מקלטים, משרדי הרשות המקומית ומשרדים של גופים מוסדיים אחרים".

לפי המצב התיכנוני הקודם ניתן היה להקים במקרקעין מבנה ציבור בהקף של 2,159 מ"ר, וגם על פי התוכנית מושא העתירה, ניתן יהיה להקים במקרקעין מבנה ציבור בהקף זהה של 2,159 מ"ר. על כן התוכנית אינה מגדילה את השטחים שנקבעו לצרכי ציבור, והיא לא בסמכות הועדה המקומית אלא בסמכות הועדה המחוזית.

ועדת הערר הצדיקה טעם זה "לשם גמישות ויעילות תכנונית ולשם ניצול יעיל של הקרקע המיועדת למיתחם צבורי מרכזי בישוב, המעניק שירותי ציבור מעורבים ומגוונים". לטענת העותרת, דוקא שינוי היעוד ימנע הענקת שירותי ציבור מעורבים ומגוונים, המצויים בשימוש הקיים של "מרכז אזרחי". לחילופין טענה העותרת שאישור התוכנית מוקדם, וראוי שייעשה לאחר השלמת ההליכים הקניניים ובכפוף להם.

...

בית המשפט לעניינים מנהליים לא שם עצמו כמוסד תכנון עליון, ומשלא נפל פגם בהחלטה המנומקת, הסבירה והמאוזנת של ועדת הערר יש לדחות את העתירה.

אני דוחה את הטענה שטענת העותרת אינה מבחינה בין תוכנית שעניינה הגדלת שטח קרקע לצרכי ציבור, שבה עוסק סעיף 62א (א) (3), לבין תוכנית שעניינה הגדלת שטחי בנייה, שבה עוסק סעיף 62א (א) (6).

סיכום: על פי כל האמור, אני מקבל את העתירה ומשנה את החלטת ועדת הערר מיום 13.9.18 בערר 1109/18, באופן שיבוטל אישורה של תוכנית המתאר המקומית מספר 262-0577825 בועדה המקומית לתכנון ובניה, על מנת שתוגש לוועדה המוסמכת, היא הועדה המחוזית לתכנון ולבנייה.

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 9009-07-18 חוגי ואח' נ' מעון ילדים ומרכז קהילתי דתי לפני כבוד סגנית הנשיא, השופטת כרמלה האפט התובעים: 1.יוסף חוגי 2.יעקב עזרן 3.יצחק לוי 4.בית חב"ד איזור שע"י צעירי אגודת חב"ד כפר חב"ד 5.יהודה פנחס הנתבעים: מעון ילדים ומרכז קהילתי דתי פסק דין

במסגרת חוזה הרכישה צוין, בין היתר, כי קרן תורה ועבודה מתחייבת למכור לתובעים את כל זכויותיה במקרקעין, בכפוף להמצאות בית כנסת, המבנים והמחזיקים, כמתואר במבוא להסכם, ובכפוף לשימושים הציבוריים הנוכחיים במקרקעין (סעיף 4.

ביום 10/8/2017, קבע, בין היתר, כבוד השופט י' קורן, בהסכמת הצדדים כי החזקה בחלק מהנכס שהיה מושכר לפעילות הקדרייה, תישאר בידי הנתבעת, כל עוד לא יוחלט אחרת על ידי בית משפט וזאת מבלי לפגוע בטענות הצדדים (פרוטוקול והחלטה בה"פ 14149-08-17 מיום 10/8/2017 צורפו כנספח 1 לכתב ההגנה) (להלן: "הבקשה לסעד זמני").

לכל אחת מהן שם שונה – "מעון ילדים ומרכז קהילתי דתי" (הנתבעת) אל מול – "המרכז הקהילתי הדתי איזור" (העמותה); מספר תאגיד שונה ואף הכתובת שונה (ראו צלום מתוך מאגר רישום העמותות בנוגע לעמותה וכן, מיסמכי הקמת הנתבעת, נספחים 2 ו- 6 לתצהיר הגב' שיינפלד, נ/5, בהתאמה) (להלן: מיסמכי הקמת הנתבעת").

דוקא הכתובת המצוינת בהם: "שדרות בן גוריון 34" מחליש את הזיקה של הנתבעת לנכס שכתובתו שונה (נספח 4 לתצהיר הגב' שיינפלד, נ/5) אינני נידרשת גם לבחון האם גן הילדים ייצר רווחים או לא ומשכך אינני נידרשת לבחון את הדוחות הכספיים שצורפו על ידי הנתבעת (נספח 7 לתצהיר הגב' שיינפלד, נ/5); אינני נידרשת לבחון למי שולמו תשלומי השכירות בגין פעילות הקדרייה והאם הם הפיקו רווח לנתבעת, מאחר ואין בכך כדי להעלות או להוריד לענייננו.

...

תוצאת האמור, אני קובעת כי על הנתבעת לסלק ידה מן הנכס ולהשיבו לתובעים כשהוא פנוי מכל אדם וחפץ השייך לה או למי מטעמה.

סוף דבר אין בחוזה הרכישה על פיו רכשו התובעים את המקרקעין ואין בהסכם הפנימי כדי להקים לנתבעת זכות בנכס.

הנתבעת תשלם לתובעים הוצאות משפט בסך כולל של 5,000 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עת"מ 9000-12-15 מרכז מוסדות חינוך אלעד 580435063 נ' עריית אלעד ואח' תיק חצוני: מספר בקשה:14 בפני כבוד השופטת זהבה בוסתן מבקשים מרכז מוסדות חינוך אלעד 580435063 ע"י עו"ד אשר דל משיבים 1.עריית אלעד 2.שמעון מועלם 3.משה סעדון ע"י עו"ד צפריר סלומון פסק דין

לגבי גן הילדים השלישי (ברח' בעלי התוספות) הודיעו הצדדים ביום 15.9.15 כי הגיעו להסכמה לפיה בכפוף להמצאת אישור ממשרד החינוך כי העותרת ניהלה בנכס גן ילדים בשנת 2015, יינתן לה פטור מארנונה בהתבסס על סעיף 5ג(ה)(3) לפקודת הפיטורין.

לאור זאת נותרה במחלוקת השאלה אם זכאית העותרת לפטור על פי פקודת הפיטורין עבור המשרד שלטענתה נשכר על ידה לאור מצוקת מקום ורצון לנצל את מבני גני הילדים באופן מלא לרווחת הילדים.

המשיבה מציינת כי העותרת ונציגיה מפעילים עמותה נוספת בשם "רמת דוד", המפעילה מעונות יום שקומיים, כאשר אותם נציגים שפעלו בשם העותרת מול הערייה לקבלת הפטור פעלו גם בשם עמותת "רמת דוד". לטענת המשיבה, אין להחיל על המשרד את ההלכה בענין סווג נכס כ"מתקן רב תכליתי".

על מנת לקבלו אין די שהמוסד יהיה מוסד חינוך הנמנה על המוסדות המפורטים בסעיף אלא עליו לעמוד בתנאים מסויימים "שבו לומדים או מתחנכים באופן שיטתי יותר מ- 10 תלמידים ושניתן בו חינוך גן ילדים, חינוך יסודי וחינוך על יסודי לתלמידים עד גיל 18... ושיהיה מוסד שלא למטרות רווח" בהתקיים כל התנאים הללו מוענק הפטור רק לחלקים מסויימים בנכס "לגבי השטח המשמש לחינוך או ללימוד". אין מחלוקת כי משרדי העותרת השוכנים במבנה נפרד ובמרכז מסחרי אינם שטח המשמש בפועל למטרת חינוך או לימוד.

יתרה מכך, ממסמכי ההיתאגדות של העותרת עולה מטרותיה רבות ומגוונות וכוללות קיום חוגי העשרה, יזום שיעורי תורה ופעילות תורנית, גמילות חסדים, תמיכה בנזקקים וקופות גמ"ח, הקמת כוללים וישיבות.

ביהמ"ש קבע כי "לשונו ותכליתו של התנאי שנקבע בחוזר המנכ"ל אינן מצדיקות את צימצום הפטור אך ורק לנכסים המשמשים באופן ישיר למתן השרותים, או אך ורק לאותם נכסים שבהם מוענק השרות לציבור". הפטור המוענק לקופות חולים בסעיף 5(ז) הוא ל"כל רכוש השייך לאגודה או למוסד .

...

אני דוחה את טענת העותרת לפיה יש להתייחס אל בקשתה לפטור מארנונה כאל השגה שלא נענתה.

סוף דבר אני דוחה את העתירה.

המערערת תשלם למשיבה את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בשעור של 10,000 ₪.

בנוסף, עמדתן של רשויות התביעה והאכיפה במשרד המשפטים, היא שלא להכביד באכיפה על גני ילדים המצויים בתהליך היתר וקיבלו אישור הועדה, עמדה שכאמור עוברת כחוט השני בהחלטות רבות שניתנות בטריבונל שפוטי או מעין שפוטי זה. כחלק מהמדיניות הרווחת בועדות מקומיות ומחוזיות ורשויות האכיפה והתביעה לעודד פתיחת גני ילדים, בתאריך ה- 30.6.2010, הוגשה הצעת חוק ממשלתית הידועה כ"הצעת חוק הפיקוח על מעונות יום לפעוטות, התש"ע- 2010". כפי העולה מדברי ההסבר להצעת החוק, מטרתו של החוק המוצע היא לקבוע לראשונה בחקיקה הסדר כולל לעניין רשוי של מעונות שבהם שוהים באופן יומי שבעה פעוטות לפחות שטרם מלאו להם שש שנים. פרוטוקול דיון של הועדה לזכויות הילד מיום ה - 7.3.2011, הדנה בהצעת החוק הנ"ל, משקף את הבעייתיות הגלויה בה נמצאים גני ילדים מבחינת היתר לשימוש חורג, אשר הרשויות השונות הביעו עמדתם בסוגיה זו במטרה ליפתור אותה. מפרוטוקול הדיון ניכר, כי הצורך בהקמת גני ילדים הנו אינטרס עליון.

ועדת הערר (לעומת הועדה המקומית) בחנה את הסוגיה שלא באמצעות הגורמים המקצועיים שלה; היא בחנה את הצורך הספציפי בגן הילדים באיזור, מבלי לתת את הדעת לכך שנטל ההוכחה להוכחת צורך זה רובץ על כתפיו של מבקש ההיתר לשימוש חורג; בחינת ההיבט התחבורתי נעשתה בהתבסס על ניסיון החיים וסיור יחיד שערכה ועדת הערר כשעה ומחצה לאחר השעה בה ניפתח הגן; בחינת היבט ההכבדה / מיטרד / רעש, נעשה גם כאן מבלי לתת את הדעת לכך שנטל ההוכחה להוכחת רכיב זה מוטל על מבקשי השמוש החורג.

לדעת הועדה המקומית, אין להוסיף מטלות ציבורית נוספת על תושבי השכונה, הנגרמות כבר כיום בשכונה עקב ריבוי מבני ציבור (בתי ספר, בית אבות וגני ילדים), כמו - בעיות התנועה החריפות הקימות כבר כיום ברחוב, ומתן היתר לפתיחת גן הילדים במיקום המבוקש יעמיס עוד יותר על התנועה באיזור.

לעניין זה יפים הדברים שנאמרו בהחלטת ועדת הערר בערר (ת"א) 5077/01 וינברג נ' הועדה המקומית, [פורסם בנבו] פס' ד' (19.3.2001) (להלן: ערר וינברג): "מספרם הגדול של גני ילדים פרטיים הפועלים כשימושים חורגים כימעט בכל איזור מגורים מעיד על קיומו של צורך צבורי בקיומם. גם בתקופת הכנתה ואישורה של תכנית המתאר היוו הגנים הפרטיים תופעה פחות מקובלת, הפכו אלה לצורך צבורי של ממש בחברה המודרנית של ימינו, בה מקובל ששני בני הזוג יוצאים לעבוד וילדים הולכים לגן בטרם הגיעם לגיל חינוך חובה." ברוח זו התבטא גם השופט מודריק בעת"מ (ת"א) 14/98 אוסקר נ' לוריא, [פורסם בנבו] פד"מ ב(2) 21, 36-35 (1998): "[...] הקמתם של פעוטונים ומסגרות חינוך לילדים רכים בשנים מהוה אינטרס צבורי ראשון במעלה במציאות החיים המודרנית." (ראו גם: עת"מ (ת"א) 1155/00 צעירי נ' ועדת ערר מחוז מרכז [פורסם בנבו] (15.10.2001) (להלן: עניין צעירי); עת"מ (ת"א) 1919/03 כבירי נ' הועדה לבניין ערים [פורסם בנבו] (30.5.2005))".

...

אני סבור, כי מסקנות ועדת הערר בהיבט זה, אינן מבוססות דיין ובשל כך אינן סבירות.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני מוצא לנכון לקבל את העתירה ולהחזיר על כנה את החלטת הוועדה המקומית.

לאור האמור, אני מחייב את המשיבים 3-4 ביחד ולחוד לשלם שכ"ט עו"ד בסך כולל של 13,500 ₪: לעותרת - סך כולל של 8,100 ₪ ולוועדה המקומית - המשיבה 2 סך כולל של 5,400 ₪).

בעתירה שבפני מבקשים העותרים לבטל את החלטת המשיבה 1, ועדת הערר למחוז מרכז (להלן:"ועדת הערר"), מיום 6.7.11, ולהותיר על כנה את החלטת המשיבה 2, הוועדה המקומית לתיכנון ובניה דרום שרון (להלן:"הוועדה המקומית") לתת לעותרים היתר בניה לצורך הקמת תחנת תידלוק לצריכה עצמית בתחום המושב השיתופי כפר מעש (להלן:"תחנת התידלוק").

1) מגורים, מלונות או שימוש דומה – 40 מ' 2) מוסדות ציבור לרבות בית חולים, מעון לקשישים, בית כלא, פנימייה לקטינים, מוסד חינוך, גן ילדים, בי"ס וכיו"ב – כ 80 מטרים".

הבקשה להיתר עומדת בתנאי סעיף 8(ב) לתמ"א 4/18 הקובע כי מוסד תיכנון רשאי ליתן היתר בניה לתחנת תידלוק שלא על פי תוכנית, במיקום המפורט שם. זאת ועוד, הבקשה עומדת גם במיגבלות הקבועות בסעיף 15 לתמ"א 4/18 הדן במרחקים המינימליים הדרושים בין תחנת התידלוק לבין מבני ציבור סמוכים.

...

אני סבורה כי בסמכות ועדת הערר, בהיותה מוסד תכנוני רחב היקף, לדון ולהחליט בסוגיות הנתונות להכרעת הוועדה המקומית.

  לאור האמור, אני דוחה את טענת העותרות לפיה לא היה מעמד לתושבי המושב להגיש את הערר.

ועדת הערר דנה בפרשנויות השונות לסעיף 8(ב) לתמ"א 4/18 ובחרה בפרשנות המשיבים אך לא ביססה החלטתה על פרשנות זו. ועדת הערר עשתה שימוש כדין בסמכותה לפי סעיף 9.1 לתמ"א 4/18 והסבירה כי "המיקום המוצע במקרה דנן אינו נראה לנו בחירה ראויה. אותו מיקום מצוי כאמור במרכזו של הישוב, סמוך למתקני ספורט פעילים ומאוכלסים (מגרשי טניס ובריכה). העובדה כי כרגע לא קיימים מבנים בתחום ה-80 מ' מהתחנה אינו מעלה ואינו מוריד, שכן הוא סמוך לשימושים ציבוריים פעילים וכן, כפי שהובהר לנו, סמוך ביותר לפוטנציאל לפיתוח ותוספת מבני ציבור במגרש המיועד לכך". זוהי החלטה תיכנונית שועדת הערר בהיותה מוסד תכנון רשאית לקבל ובית המשפט לא יתערב בה. סוף דבר מכל האמור לעיל דין העתירה להידחות.