בסוגיית השמוש בסעיף 28 לחוק התיכנון והבניה –
"ראשית נציין כי לעמדתנו יש למוסד התיכנון אשר נתן היתר סמכות לבטלו אם וככל שמצא כי קיימת עילה מתאימה לכך, למשל כאשר מובהר כי ההיתר ניתן שלא כדין ובנגוד לתכנית, וזאת בכפוף לכך שמדובר במקרים חריגים. משכך, לעמדתנו, ובנגוד לעמדת הרשות המקומית וב"כ היזם, גם לועדה המחוזית יש סמכות לעשות שימוש בסעיף 28 ולבטל היתר בניה, במקום בו דרשה מהועדה המקומית לעשות כן וזו נימנעה או סירבה לבטל היתר שניתן שלא כדין באותם מקרים חריגים כאמור. בנסיבות העניין, לא נמצא כי קיימת מניעה במקרה זה לכך שהועדה המחוזית תעשה שימוש בסעיף 28 לחוק ותורה לועדה המקומית אילת לבטל או לתקן את ההיתר הבלתי חוק שניתן על-ידה. מדובר במקרה שבו יש חריגה מסמכות בעת מתן ההיתר המאפשר בנייה של יחידות מלונאות מפוארות, תחת הקמת אוהלים וכאשר הדברים היו ברורים ומפורשים לאורך השנים".
בסוגיית הפיתרון הראוי במקרה הנידון –
"על אף האמור, ולאור נסיבות העניין, מן הראוי כי הועדה המקומית אילת תפעל מיוזמתה לביטול או לתיקון ההיתר שניתן על ידה על מנת להתאימו להוראות התכנית הקיימת כפי שפורשה על ידנו לאחר קיום הישיבות בעיניין. בתיקון ההיתר יש ליתן ביטוי מובהק לכך שהבינוי במקום חייב להיות בינוי של אוהלים מיריעות בד. אין מדובר במקרה שבו ראוי כי הנושא ייפתר בדרך של הנחיה קטגורית של הועדה המחוזית לועדה המקומית על כל המשמעויות הנובעות מכך. זאת, בין היתר, נוכח היתנהלות הגורמים השונים 'לאורך חיי התכנית'. יצוין כי צו הפסקת העבודות במקום ניתן לאחר שהבינוי החל – משכך, אם וככל שהועדה המקומית תשכנע כי השמוש בקונסטרוקציות הקיימות לא ישנה את החיוב התיכנוני לכך שתותר הקמת אוהלים מיריעות בד בלבד, ניתן יהיה לאפשר את הבינוי עפ"י קונסטרוקציה קיימת זו.
ביום 2.9.21 החליטה רשות הרשוי של הועדה המקומית כי "הבקשה להיתר תואמת את תכנית הבינוי המתוקנת שאישרה הועדה המקומית בישיבתה מיום 30/8/21. רשות הרשוי מחליטה לאשר את הבקשה להיתר בכפוף לגיליון הדרישות שלהלן, לתיק המידע ולהנחיות מינהל ההנדסה". לטענת העותרת, מאז היא פעלה להשלמת כל אישורי הרשויות החסרים, ועם קבלתם היא פנתה אל הועדה המקומית בבקשה להנפקת היתר, אך זאת לא נעשה.
היתר הבניה המתוקן אף אינו עולה בקנה אחד עם פרשנותו של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה לעניינים אזרחיים, מר ארז קמיניץ – הוא הפרשן המוסמך של הדין, לרבות תכנית, ביחס למשרדי הממשלה – שהלך כברת דרך לקראת העותרות בפרשנות מקילה ביותר, ואפשר לתקן את היתר הבניה בכפוף להתניות מסוימות, שאף הן לא יושמו על ידי העותרות ועל ידי הועדה המקומית.
...
בשנת 1995 הגישה החברה להגנת הטבע התנגדות לתכנית בנימוק כי אין לאפשר בנייה שאינה תואמת את אופי האזור.
הוועדה המקומית טענה כי נציגת הוועדה המחוזית הסכימה להיתר המתוקן ואילו המדינה טענה כי כוונתה הייתה לסיכום המשנה ליועמ"ש).
מסקנתי היא אפוא כי, כדברי יו"ר הוועדה המחוזית, מר עודד פלוס, ככל שהאוהל יוקם מבד, הן הגג והן הקירות, אין חריגה מהגדרת "אוהל" בתכנית אם הדופן שפונה לבריכה תהיה מזכוכית או אלמנט שקוף אחר וכן אם באחת הדפנות תשולב דלת כניסה מעץ או מחומר אחר שאינו בד.
גם אם הפרשנות היחידה האפשרית להגדרת "אוהל" בתכנית היא לאוהל העשוי בד בלבד וכאמור לעיל, איני סבורה כך, הרי שיש לאפשר הוצאת ההיתר המתוקן בהתאם לדוקטרינת הבטלות היחסית (או עקרון התוצאה היחסית).
לאור כל האמור לעיל, ובקבלי את העתירה, אני מורה למשיבה 1 – הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה אילת, להנפיק לעותרות את ההיתר המתוקן, לאחר שהמשיבה 4 – רשות מקרקעי ישראל, תחתום על התכנית המתוקנת.
