חיפוש במאגר משפטי, ניתוח מסמכים וכתיבת כתבי טענות ב-AI
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

בקשה להיתר בנייה בדרך של הקלה על בנייה בלתי חוקית

בהליך ערעור מנהלי (עמ"נ) שהוגש בשנת 2022 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

סעיף 14א(א1)(ב) הנ"ל מפנה כאמור ל"סעיף קטן (ב)", ושם נאמר "הוראות סעיפים 11, 15 ו- 16 לעניין התרת חריגה של קוי הבניין יחולו על המבנה החדש". להבנתי הפנייה זו להוראות סעיף 11 (הרלבנטי למקרה הנוכחי) מייבאת אל תוך סעיף 14א גם את ההתניה שבסעיף 11.1.4(א) לפיה חריגה מקוי הבניין הרגילים תותר "אם קוי הבנין אינם מאפשרים את התוספת". דהיינו, גם בהקשר של סעיף 14א – דרך אימוץ הוראות סעיף 11 על כל המשתמע מכך – הקטנת קוי הבניין (בין היתר, לשלושה מטרים מאחור) חייבת להיות דרושה לשם מימוש תוספות הבנייה על פי התמ"א. ואם ההקטנה איננה דרושה – אזי היא לא תנתן.
בשולי הדברים, יש מקום לציין שתי נקודות נוספות: (1) המסקנה אליה הגעתי בסעיף 21 לעיל, התקפה לגבי הבניינים ברחוב מונטיפיורי 9א ו- 11, ובאופן חלקי לגבי רחוב מונטיפיורי 9, אף מישתלבת עם מדיניות הועדה המקומית עצמה בכל הנוגע לתמ"א 38 במסלול החיזוק: "... לפנים משורת הדין, במימושי זכויות בדרך של עיבוי ותוספת בניה מכוחה של התמ"א, הועדה המקומית מכירה בשטחי הגזוזטראות כאילו ניתנו מכוחה של התמ"א וזאת כאשר לא נוצל השטח העקרי הספציפי להרחבת הדירות הקיימות (13 מ"ר) או לא ניתן זכוי אחר עבור שטחים אלו. במקרים אלו קוי הבניין של הגזוזטראות מאושרים בהליך הרשוי בקוי ביניין מוקטנים מכוחה של תמ"א 38 לפי סעיף 11.1.4(א) לתמ"א 38 ולא כהקלה המחויבת בהיטל השבחה." (סעיף 21 להשלמת הטיעון מטעם המערערת) לא שוכנעתי מנסיונות המערערת להסביר מדוע מדיניות זו איננה יפה גם לגבי מסלול ההריסה, אם כי, כמפורט לעיל, אין צורך במדיניות "לפנים משורת הדין" כדי להגיע לתוצאה אליה טוענות המשיבות.
בהיתחשב במימוש הנידון שהנו בדרך של בקשה להיתר בניה ולמימוש הכולל הרחבת קומות מכח תמ"א 38, להערכת[נ]ו הקטנת קוי הבניין בהתאם לתכנית זו פטורה מכח המימוש של תמ"א 38 במקרה הנידון.
...
בשולי הדברים, יש מקום לציין שתי נקודות נוספות: (1) המסקנה אליה הגעתי בסעיף 21 לעיל, התקפה לגבי הבניינים ברחוב מונטיפיורי 9א ו- 11, ובאופן חלקי לגבי רחוב מונטיפיורי 9, אף משתלבת עם מדיניות הוועדה המקומית עצמה בכל הנוגע לתמ"א 38 במסלול החיזוק: "... לפנים משורת הדין, במימושי זכויות בדרך של עיבוי ותוספת בניה מכוחה של התמ"א, הוועדה המקומית מכירה בשטחי הגזוזטראות כאילו ניתנו מכוחה של התמ"א וזאת כאשר לא נוצל השטח העיקרי הספציפי להרחבת הדירות הקיימות (13 מ"ר) או לא ניתן זיכוי אחר עבור שטחים אלו. במקרים אלו קווי הבניין של הגזוזטראות מאושרים בהליך הרישוי בקווי בניין מוקטנים מכוחה של תמ"א 38 לפי סעיף 11.1.4(א) לתמ"א 38 ולא כהקלה המחויבת בהיטל השבחה." (סעיף 21 להשלמת הטיעון מטעם המערערת) לא שוכנעתי מנסיונות המערערת להסביר מדוע מדיניות זו איננה יפה גם לגבי מסלול ההריסה, אם כי, כמפורט לעיל, אין צורך במדיניות "לפנים משורת הדין" כדי להגיע לתוצאה אליה טוענות המשיבות.
אולם אין צורך למצות את דיון בעניין זה והצדדים עצמם לא נדרשו לו. בסיכומו של דבר, הערעור המינהלי, בחלקו הגדול, נדחה.
לאור התוצאה, המערערת תשלם הוצאות משפט בסך 3,000 ש"ח לכל אחת מן המשיבות, ובסך הכל 9,000 ש"ח, וזאת תוך 30 ימים.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2022 בהמחוזי באר שבע נפסק כדקלמן:

בסוגיית השמוש בסעיף 28 לחוק התיכנון והבניה – "ראשית נציין כי לעמדתנו יש למוסד התיכנון אשר נתן היתר סמכות לבטלו אם וככל שמצא כי קיימת עילה מתאימה לכך, למשל כאשר מובהר כי ההיתר ניתן שלא כדין ובנגוד לתכנית, וזאת בכפוף לכך שמדובר במקרים חריגים. משכך, לעמדתנו, ובנגוד לעמדת הרשות המקומית וב"כ היזם, גם לועדה המחוזית יש סמכות לעשות שימוש בסעיף 28 ולבטל היתר בניה, במקום בו דרשה מהועדה המקומית לעשות כן וזו נימנעה או סירבה לבטל היתר שניתן שלא כדין באותם מקרים חריגים כאמור. בנסיבות העניין, לא נמצא כי קיימת מניעה במקרה זה לכך שהועדה המחוזית תעשה שימוש בסעיף 28 לחוק ותורה לועדה המקומית אילת לבטל או לתקן את ההיתר הבלתי חוק שניתן על-ידה. מדובר במקרה שבו יש חריגה מסמכות בעת מתן ההיתר המאפשר בנייה של יחידות מלונאות מפוארות, תחת הקמת אוהלים וכאשר הדברים היו ברורים ומפורשים לאורך השנים". בסוגיית הפיתרון הראוי במקרה הנידון – "על אף האמור, ולאור נסיבות העניין, מן הראוי כי הועדה המקומית אילת תפעל מיוזמתה לביטול או לתיקון ההיתר שניתן על ידה על מנת להתאימו להוראות התכנית הקיימת כפי שפורשה על ידנו לאחר קיום הישיבות בעיניין. בתיקון ההיתר יש ליתן ביטוי מובהק לכך שהבינוי במקום חייב להיות בינוי של אוהלים מיריעות בד. אין מדובר במקרה שבו ראוי כי הנושא ייפתר בדרך של הנחיה קטגורית של הועדה המחוזית לועדה המקומית על כל המשמעויות הנובעות מכך. זאת, בין היתר, נוכח היתנהלות הגורמים השונים 'לאורך חיי התכנית'. יצוין כי צו הפסקת העבודות במקום ניתן לאחר שהבינוי החל – משכך, אם וככל שהועדה המקומית תשכנע כי השמוש בקונסטרוקציות הקיימות לא ישנה את החיוב התיכנוני לכך שתותר הקמת אוהלים מיריעות בד בלבד, ניתן יהיה לאפשר את הבינוי עפ"י קונסטרוקציה קיימת זו.
ביום 2.9.21 החליטה רשות הרשוי של הועדה המקומית כי "הבקשה להיתר תואמת את תכנית הבינוי המתוקנת שאישרה הועדה המקומית בישיבתה מיום 30/8/21. רשות הרשוי מחליטה לאשר את הבקשה להיתר בכפוף לגיליון הדרישות שלהלן, לתיק המידע ולהנחיות מינהל ההנדסה". לטענת העותרת, מאז היא פעלה להשלמת כל אישורי הרשויות החסרים, ועם קבלתם היא פנתה אל הועדה המקומית בבקשה להנפקת היתר, אך זאת לא נעשה.
היתר הבניה המתוקן אף אינו עולה בקנה אחד עם פרשנותו של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה לעניינים אזרחיים, מר ארז קמיניץ – הוא הפרשן המוסמך של הדין, לרבות תכנית, ביחס למשרדי הממשלה – שהלך כברת דרך לקראת העותרות בפרשנות מקילה ביותר, ואפשר לתקן את היתר הבניה בכפוף להתניות מסוימות, שאף הן לא יושמו על ידי העותרות ועל ידי הועדה המקומית.
...
בשנת 1995 הגישה החברה להגנת הטבע התנגדות לתכנית בנימוק כי אין לאפשר בנייה שאינה תואמת את אופי האזור.
הוועדה המקומית טענה כי נציגת הוועדה המחוזית הסכימה להיתר המתוקן ואילו המדינה טענה כי כוונתה הייתה לסיכום המשנה ליועמ"ש).
מסקנתי היא אפוא כי, כדברי יו"ר הוועדה המחוזית, מר עודד פלוס, ככל שהאוהל יוקם מבד, הן הגג והן הקירות, אין חריגה מהגדרת "אוהל" בתכנית אם הדופן שפונה לבריכה תהיה מזכוכית או אלמנט שקוף אחר וכן אם באחת הדפנות תשולב דלת כניסה מעץ או מחומר אחר שאינו בד. גם אם הפרשנות היחידה האפשרית להגדרת "אוהל" בתכנית היא לאוהל העשוי בד בלבד וכאמור לעיל, איני סבורה כך, הרי שיש לאפשר הוצאת ההיתר המתוקן בהתאם לדוקטרינת הבטלות היחסית (או עקרון התוצאה היחסית).
לאור כל האמור לעיל, ובקבלי את העתירה, אני מורה למשיבה 1 – הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה אילת, להנפיק לעותרות את ההיתר המתוקן, לאחר שהמשיבה 4 – רשות מקרקעי ישראל, תחתום על התכנית המתוקנת.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בשלום נצרת נפסק כדקלמן:

הפסיקה הכירה בהפרות של דיני התיכנון והבניה, בין אם בדרך של בניה ללא היתר ובין אם בדרך של בניה בנגוד לתוכניות מתאר, כבסיס מתאים לעוולה של הפרת חובה חקוקה, זאת במסגרת תביעתו של שכן כנגד הבונה או במסגרת תביעתו של מי שבקש וקיבל היתר בניה הנוגד את תכנית המתאר והסתמך עליו כנגד הרשות (ע"א 119/86 קני בתים בע"מ נ' הועדה המקומית לתיכנון ולבנייה נתניה, פ"ד מו (5) 727, 744 (1992) ; להלן: "עניין קני בתים").
מאותם נימוקים, אני מגיעה למסקנה שאין בעצם הגשת הבקשה לשימוש חורג והקלה על מנת להכשיר את העבודות, נכון להיום (ראו והשוו: ע"א (מח'- חיפה) 695-11-14 מנדרין מוריה בע"מ נ' שמאי ישעיהו ויינשטיין (26.4.15)).
ככל שהדבר נוגע למתן היתר בניה שלא על-פי הליך של הקלה או שימוש חורג, מוגבל שיקול דעתה של הועדה המקומית הדנה במתן היתר בניה לבחינת ההתאמה שבין התכנית הרלוואנטית ובין הבקשה להיתר.
לעניין זה נפסק לא אחת, כי "היתנהגותו הרשלנית של מבקש ההיתר בהנעת הוועדה לתת היתר בלתי חוקי אינה מנתקת את הקשר הסיבתי המשפטי בין היתנהגותה הרשלנית של הועדה, לבין הנזק שניגרם למבקש ההיתר בשל אי-חוקיות ההיתר". לפיכך, בנסיבות המקרה הנידון יש לקבוע כי בהענקת היתר בניה לבקשה שבה התבקשו בניה ושימושים שאינם תואמים תכנית בתוקף, הפרה הוועדה המקומית את חובותיה עפ"י דין, ומשכך היא חבה בפצוי הניזוק/ מבקש ההיתר.
...
התוצאה אני מורה על קבלת התביעה העיקרית חלקית, ומחייבת את הנתבעת 1 לשלם לתובעים, יחד ולחוד, סך של 60,000 ₪.
כמו כן, הנני מורה על דחיית התביעה נגד הנתבע 2, ללא צו להוצאות.
אני מקבלת את ההודעה לצד שלישי באופן חלקי, ומחייבת את הצד השלישי לשפות את המודיעה הנתבעת 1 בשיעור של 60% מסך התשלום שבו היא חויבה במסגרת התביעה העיקרית, לרבות הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד שנפסקו לעיל לטובת התובעים.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בשלום ירושלים נפסק כדקלמן:

שני תיקים פליליים נוספים שניפתחו נגד מאור וברוריה אביטן ניסגרו והערר שהגישו התובעות נדחה וכך נכתב בנימוקי דחיית הערר: "בפלא' 489069/13 הודה הנילון מאור אביטן כי השליך פפריקה לעבר חצר ביתן של העוררות ובפלא' 412401/15 הודתה הנילונה, ברוריה אביטן, כי התיזה מים לעברה של העוררת, ילנה, באמצעות נטלה. מבלי להקל ראש בחומרת המעשים, הרי שבשל אופי האירועים ונסיבותיהם, לרבות העובדה שמדובר באירועים חד פעמיים מצד הנילון והנילונה הללו, אשר נמצאים ברף פליליות נמוך, ניתן להגיע למסקנה שהאינטרס הצבורי יבוא על סיפוקו שלא על דרך ההליך הפלילי, משכך, הוחלט להסתפק באזהרת הנילונים לבל יאיימו או ינהגו בדרך אלימה". (תעודת עובד ציבור, נספח י"ג).
מיותר לציין שלא הוצג כל אישור כזה, והרי הודה והורשע על בניה בלתי חוקית, ואף על פי כן השיב: "יש לי, אביא לך" (שם ש' 23).
אחריות נתבעת 2 הפרת חובה חקוקה בדרך של ביצוע עבירות בניה חלה גם על נתבעת 2, בהיותה בעלת המקרקעין שבהם בוצעה הבניה הבלתי חוקית.
אכן, הפסיקה הכירה בהפרות של דיני התיכנון והבניה – בין אם בדרך של בניה ללא היתר, ובין אם בדרך של בניה בנגוד לתוכנית מתאר – כבסיס מתאים לעוולה של הפרת חובה חקוקה, אולם זאת במסגרת תביעתו של השכן כנגד הבונה או במסגרת תביעתו של מי שבקש וקיבל היתר בניה הנוגד את תוכנית המתאר ושהסתמך עליו כנגד הרשות (ראו: ע"א 119/86 קני בתים בע"מ נ' הועדה המקומית לתיכנון ולבנייה נתניה, פ"ד מו(5) 727, 744 (1992).
...
סיכום ביניים קבעתי כי נתבעים 1-4 אחראים לנזקי התובעים, ואילו התביעה נגד העיריה ורמי לוי (נתבעים 4 ו-5) נדחות.
נוכח כל האמור, אני דוחה ראש נזק זה בהעדר ראיות מספקות.
סוף דבר אני מחייבת את נתבעים 1-4 ביחד ולחוד בנזקי התובעים, ומחייבת אותם לשלם את הסכומים הבאים: לתובעת 1 – 74,000 ₪ , לתובעת 2 – 107,000 ₪ , לתובע 3 – 15,000 ש"ח. בנוסף, אני מחייבת את נתבעים 1-4 ביחד ולחוד בהוצאות משפט התובעים ביחד ולחוד, בסך כולל של 25,000 ₪.

בהליך בקשות בנייה (בב"נ) שהוגש בשנת 2023 בשלום רמלה נפסק כדקלמן:

כמו כן, תיקון 116 מבקש לייעל את הכלים המאפשרים סילוק הבנייה הבלתי חוקית, בין היתר באמצעות כלים לאכיפה מינהלית.
בנגוד לנטען, בעיניין אבו רומי לא נקבע בשום אופן כי יש לראות בתחילת עבודות הבניה במקרקעין כמועד תחילת השמוש האסור, אלא נקבע כי עבירת השמוש מתפרשת גם על מבנים שנסתיימה בנייתם והתאפשר השמוש בהם, אך טרם אוכלסו: "כל עוד המבנה שניבנה על המקרקעין ללא היתר, מאפשר את השמוש בו, אזי מדובר בשימוש במקרקעין ללא היתר, אף אם המבנה איננו מאוכלס". ברי כי המצב המתואר שונה בתכלית מן המצב בעניינינו, שבו עותרת המבקשת לקביעה לפיה משך השמוש יימנה ממועד תחילת הקמת המתקן בתחילת יוני 2022, בשעה שברור כי התאפשר השמוש בו רק בחודש אוגוסט.
כמובן, אין זה מקומו של בית המשפט לחוות דעתו אודות נוסח הבקשה, שלכאורה דורשת הן היתר בנייה להקמה והן היתר שימוש חורג להפעלת המתקן, וייתכן כי הועדה המקומית מצאה לנכון להקל ולקצר, כיוון שמדובר במבנים זמניים למשך 30 חודשים בלבד.
מבקשת הצעת החוק לעדכן ולייעל את הכלים המאפשרים סילוק של הבנייה הבלתי חוקית והפסקת השימושים האסורים, הן בדרך של טיוב הליך הוצאת צוים מינהליים ושיפוטיים, הן בדרך של הענקת סמכויות לרשויות האכיפה לבצע צוים בעצמן, והן בדרך של צימצום האפשרות להותיר על כנה בנייה בלתי חוקית ושימושים אסורים למשך פרקי זמן ארוכים.
...
לפיכך, אני קובעת כי אין בפערי התאריכים כדי לפגום בצווים.
בסופו של דבר, המבקשת הקימה מתקן ייצור בטון, ועשתה בו שימוש על פני תקופה ארוכה, ללא היתר, ומבלי שקיבלה אישור המלהג"ס כדרישת המשיבה.
נוכח כל האמור, הבקשה נדחית.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו