בקשה להיתר בניה לדיסקוטק ומועדון ברישיון עסק זמני

משיבות 2-4 החלו להפעיל במושכר דיסקוטק, כך עפ"י טענת העותרות, מבלי לקבל היתר בניה, ללא רישיון עסק להפעלת המועדון ותוך סיכון לשלום הציבור ובטיחותו.

ולסיום ראוי להפנות לעע"מ 8481/04 חברת חלקה 172 בגוש 6355 בע"מ ואח' נ' ועדה מקומית לתיכנון ולבניה פתח תקוה ואח' אשר הוגש לתיק ע"י העותרות לאחר הגשת הסכומים, הקובע (בס' 11 שבו) כדלקמן: "מקובלת עלינו עמדת היועץ המשפטי לממשלה כי הפרשנות הראויה של ההנחיה הינה פרשנות מצמצמת, אשר תביא לתחולתה על מקרים חריגים בלבד. הפרשנות הצרה מתחייבת מלשונה, מהקשרה ומתכליתה של ההנחיה. אלה אומרות כולן צמצום ומבקשות להחילה אך ורק על נסיבות יוצאות דופן, בהן גובר האינטרס להכפיף את העסק לפיקוח דיני רשוי העסקים על אינטרס העמידה על קיומם של דיני התיכנון והבניה. זאת, רק במקרים בהם החריגה מדיני התיכנון והבניה הנה קלה ביותר, בדומה לדוגמאות המובאות בהנחיה, או במקרים של מבנים ישנים אשר אין אפשרות לאתר את היתרי הבניה שניתנו להם. בתוך כך נעיר כי אלמלא הייתה ההנחייה האמורה ניתנת לפירוש מצמצם, כפי שאף היועץ המשפטי לממשלה מפרש אותה, דינה היה ככל הנראה להתבטל, בהתחשב בכך שמתירה היא את אי קיום החוק". אשר על כן ולסיכום, אני מקבלת את העתירה ומורה כדלקמן: משיבה 1 תבטל את רשיון העסק הזמני שניתן למשיבות 2-4 להפעלת דיסקוטק ומכירת משקאות משכרים בנכס, תוך 7 ימים.

...

ביום 6.1.2005 נעתר בית משפט השלום לבקשה ובמועד שנקבע לדיון, ביום 16.1.05, ניתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבים לפתוח ו/או להפעיל את הנכס במועדון, להמנע מקיום ארועים, הכל כמפורט בבקשה לצו מניעה זמני ובהחלטה (נספחים ד' ו-ו' לעתירה).

לאחר עיון בעתירה על נספחיה, בתגובות על נספחיהן, בסיכומים ובאסמכתאות הנוספות שהוגשו, מסקנתי היא כי דין העתירה להיתקבל.

ולסיום ראוי להפנות לעע"מ 8481/04 חברת חלקה 172 בגוש 6355 בע"מ ואח' נ' ועדה מקומית לתכנון ולבניה פתח תקוה ואח' אשר הוגש לתיק ע"י העותרות לאחר הגשת הסכומים, הקובע (בס' 11 שבו) כדלקמן: "מקובלת עלינו עמדת היועץ המשפטי לממשלה כי הפרשנות הראויה של ההנחיה הנה פרשנות מצמצמת, אשר תביא לתחולתה על מקרים חריגים בלבד. הפרשנות הצרה מתחייבת מלשונה, מהקשרה ומתכליתה של ההנחיה. אלה אומרות כולן צימצום ומבקשות להחילה אך ורק על נסיבות יוצאות דופן, בהן גובר האנטרס להכפיף את העסק לפיקוח דיני רישוי העסקים על אינטרס העמידה על קיומם של דיני התכנון והבניה. זאת, רק במקרים בהם החריגה מדיני התכנון והבניה הינה קלה ביותר, בדומה לדוגמאות המובאות בהנחיה, או במקרים של מבנים ישנים אשר אין אפשרות לאתר את היתרי הבניה שניתנו להם. בתוך כך נעיר כי אילמלא הייתה ההנחייה האמורה ניתנת לפירוש מצמצם, כפי שאף היועץ המשפטי לממשלה מפרש אותה, דינה היה ככל הנראה להתבטל, בהיתחשב בכך שמתירה היא את אי קיום החוק". אשר על כן ולסיכום, אני מקבלת את העתירה ומורה כדלקמן: משיבה 1 תבטל את רשיון העסק הזמני שניתן למשיבות 2-4 להפעלת דיסקוטק ומכירת משקאות משכרים בנכס, תוך 7 ימים.

ביום 1.12.14 סורבה בקשת המשיבים להארכת רישיון העסק לאחר שנימצא כי עפ"י המצב התיכנוני ויעודי השטחים הקבועים בתוכניות התקפות למגרשים עליהם מצוי המיתחם (דהיינו – מגרשים מס' 20, 23 ו-24) לא ניתן כלל להתיר את הבנייה ואת השמוש שעושים המשיבים במקום כמתחם מועדון – דיסקוטק ואירועים.

בית המשפט קמא נימק את האורכה של 8 חודשים לבצוע צו ההפסקה (לפי סעיף 239 לחוק התו"ב) בכמה נימוקים: האחד, המועדון פועל במיתחם מזה כשנתיים וחצי – ובמהלך חלק מתקופה זו קיבל רשיון עסק זמני.

...

בפני ערעור הוועדה המקומית לתכנון ובניה אילת על החלטת בית משפט השלום באילת מיום 12.5.15 (כב' השופט ל. ברינגר) בה הוא נעתר לבקשתה למתן צו הפסקה לביצוע פעולות עבודה ובניה ולשימוש למטרת הפעלת דיסקוטק או אירועים אחרים בשטח מקרקעין באילת (שיפורט להלן).

השני, מנספח "ד" לבקשה שהונחה בפניו עולה כי המתקנים שהוקמו (כאמור לעיל – ללא היתר), תואמים את דרישות המשטרה, כיבוי אש ורישוי עסקים – ועל כן "לא מדובר בעסק מסוכן ובסכנה הנשקפת לחייהם ושלומם של ציבור המבלים במקום". בית המשפט קמא הוסיף כי "מדובר בעסק שהעירייה לא התנגדה לקיומו ואולי אף תמכה בקיומו, שכן מדובר במועדון המושך אליו בליינים רבים, מה שתורם לא מעט לתיירות באילת שהיא כידוע עיר אשר כל פרנסתה על התיירות". עוד מצא בית המשפט קמא, כי על פני הדברים נראה שהמשיבים פעלו בתום לב כשחשבו מלכתחילה שמיקום המתחם הוא במגרש 8 (ולא במגרשים 20 ו-24), כי התרשם שגם גורמי עירייה היו שותפים לאותה הטעות, וכי משהתבררו הדברים פועלים המשיבים להכשרת הבניה, השימוש, שינוי הייעוד וכו'.

מהנימוקים האמורים לעיל, מסקנתי הינה כי טעה בית משפט השלום בהחליטו על עיכוב ביצוע צו ההפסקה השיפוטי – ועל כן דין הערעור להתקבל.

אני מקבל אפוא את הערעור וקובע כי צו ההפסקה שניתן על ידי בית המשפט קמא ייכנס לתוקפו היום, מיד עם חתימת ומתן פסק דין זה. המזכירות תשלח פסק דין זה, ובדחיפות, לב"כ הצדדים.

נטען כי לא מעטים העסקים מסוג זה שנפתחים באזורים חקלאיים וכי, "כולם עוברים הליכים תוך כדי תנועה... במקום נוהל 7 שנים מועדון לפני כן, לא על ידי המבקשים, כמה חודשים לפני שהלקוחות שלי פתחו את המועדון... המקום היה פתוח בידיעת המועצה". לתמיכה צורפו לבקשה מסמכים ובהם הסכם היתקשרות להכנת בקשה להיתר לשימוש חורג, בקשה לרישיון עסק, אישור מהנדס בדבר תקינות המבנה לשימוש עד ליום 7.1.19, התקנת עמדת כבוי אש, מערכות במעגל סגור, בדיקות חשמל, אישור המישטרה ותמונות המקום.

הודגש כי העסק מיתנהל ללא רישיון והטענות בבקשה הן סלקטיביות ונטענו בחוסר תום לב, כך למשל: העסק- דיסקוטק הוקם במבנה שהיה "לול חקלאי" ששופץ ללא היתר בלב שטח שייעודו חקלאי, כאשר "לעולם לא יינתן שם אישור חורג לעסק". יתרה מזו, על אותו גוש קיימת עתירה שהוגשה ע"י "אדם טבע ודין" בעיניין היתר ללול נוסף, עע"מ 6555-11, שם נאמר במפורש שללא תכנית לא יינתן שם כל היתר, וודאי לא לשימוש חורג.

לתגובה צורפו מסמכים לרבות הודעה בדבר דחיית הבקשה לרישיון עסק מיום 18.1.18, אישור המישטרה הרלוואנטי לפריט 7.7 א בלבד, תשריט התכנית והיתר הבניה להקמת לול חקלאי במקרקעין,מיסמך בדבר התכנות להגשת אישום (ת/1), דו"ח פקוח ותמונות (ת/2), ואסופת פסיקה.

(א) קיבלה רשות הרשוי בקשה והחליטה שלא לדחותה, תעבירה בתוך 21 ימים מיום אישור הגשת הבקשה, בצרוף המסמכים שצורפו לה, לנותן האישור ותבקש את אישורו למתן רישיון עסק או היתר זמני; בקשה כאמור תוגש לנותן אישור לפי טופס 6 שבתוספת; נותן האישור רשאי לבקש מרשות הרשוי כי לענין בקשה מסוימת או סוג מסוים של בקשות, לא יועברו אליו מסמכים שצורפו לבקשה שאין הוא זקוק להם למתן אישור.

...

אשר על כן הבקשה לביטול הצו נדחית והצו ייכנס לתוקפו עוד היום ועד החלטה אחרת.

המבקשים ישלמו למשיבה הוצאות משפט ושכ"ט בסך 2000 ₪ בתוך 30 ימים מהיום.

המזכירות תמציא החלטתי לב"כ הצדדים.

לטענת התובעים, הנתבעת (שנתבעה ביחד עם אחרים שבנתיים נמחקו מהתביעה) סרבה להנפיק לתובעת מס. 1 רשיון עסק ו/או היתרים להפעלת עסק שהיה בבעלותה בנמל תל אביב בשם "ZOOM", שהנו מועדון, אולם וגן אירועים (סעיף 1 לפרשת התביעה); וזאת למרות מדיניותה להפוך את שטח הנמל לאיזור בילוי ובידור, ולמרות הבטחות שניתנו במשך השנים שהתובעים יוכלו לקבל רשיון ו/או היתרים ולהפעיל את העסק.

עולה מהם כי חברת "אוצר מפעלי ים בע"מ", שהנה עירונית- ממשלתית, ביחד עם הערייה נוהגות בדרך - לא דרך ביחס לקבלת היתרי בנייה ורשיונות עסק, דוגמאת הרשיון בו מעוניינת המבקשת, ודי בדברים שנאמרו בישיבה ע"י יו"ר ועדת הפיתוח ויו"ר דירקטוריון החברה כדי להבין את חומרתם.

לפי מנהל אגף הרשוי, שהוא- ראש הרשות לרשוי עסקים, אין עסק אחד בצפון הנמל, מתוך כ-30 עסקים, שקבל רשיון במשך 11 שנים שהוא בתפקיד (עד ליום עדותו ביום 18.11.02), מלבד מסעדת "מול-ים", שלבסוף התברר כי יש לה רק היתר זמני לעבוד ולא רשיון (ת/3): "ש: ..... אני ממקד אותך על צפון הנמל, בו מצוי האיזור של העסק שבו גם עוד מעט תגיד לנו, שאין תב"ע. למי מהעסקים יש רשיון עסק בצפון הנמל?

ראשית- לא ניתן כל נימוק להחלטה, שנית- לפי כל המצגים שניתנו ע"י המשיבים כולל ועדת התיכנון ובניה עובר להחלטה, לא עלתה כלל האפשרות, שלא תותר פעילות עסקים בשטח הפתוח בנמל, ובייחוד לאור ההחלטה הקודמת של ועדת התיכנון ובניה מיום 11.1.00, שקבעה כי לא תותנה פעילות דיסקוטקים ועסקים דומים, בכך שתהיה בתוך המבנים בלבד.

...

הודעת צד ג' 3 נדחית בזאת, גם היא.

הנתבעת תשלם לצד ג' 3 שכ"ט עו"ד בגובה של 200,000 ₪ פלוס מע"מ. הסכום נכון ליום מתן פס"ד זה וישא ריבית והצמדה כדין.

לאור העובדה שהמומחה ייחס הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בעבר ולעתיד במסגרת חווה"ד שלו, אני קובעת שאין מקום לחיוב כפול.

מדובר בעסק של דיסקוטק, קולנוע, תאטרון, מקום לעריכת מופעים וירידים ופאב, הידוע בשם "טאבו ליברל בע"מ" הממוקם ברחוב לוינסקי 108 בתל אביב (להלן: "העסק").

רקע ביום 20.07.2023, במסגרת עת"מ 25593-06-23, ניתן פסק דין אשר דחה את העתירה המנהלית שהגישה המשיבה 2, לעניין סרוב המישטרה לעסק ואי עמידה בתכליות התיכנון והבנייה.

טענות המבקשת לטענת המבקשת, העסק הנו עסק חדש טעון רשוי, אשר מיתנהל מיום הקמתו מבלי שיש בידי המשיבים רישיון לעסק או היתר זמני להפעלתו.

בדיון מיום 12.09.2023, ציין ב"כ משיב 4 כי "יש לנו את כלל האישורים מלבד שניים, אחד זה האישור ההנדסי שלמעשה המקום צריך לעבור שימוש חורג אבל האישור ההנדסי למרות שעשינו את כלל הדברים מסרב לדעת (לתת) אישור מכיוון שהמשטרה סירבה". עוד ציין המשיב בהמשך הדיון כי "המועדון שלי פועל חודשיים, עבדתי חודשיים". אין חולקים שכיום לא קיים רישיון, היתר זמני או היתר מזורז לניהול העסק, והעסק פועל למרות שאין בידי המשיבים רישיון להפעיל אותו.

...

אם כן, לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, לא מצאתי כי נפל פגם מנהלי היורד לשורשו של עניין, באשר לצו הסגירה המנהלי.

סוף דבר מכל האמור לעיל, אני מקבלת את בקשת המבקשת ודוחה את בקשת המשיבים.

צו הסגירה המנהלי יעמוד על כנו עד ליום 20.10.23 עם זאת, אני מורה למשטרת ישראל לערוך שימוע לבעלי העסק החדשים, על מנת שאלו האחרונים יוכלו לשטוח טענותיהם לעניין העסק החדש.