נוכח המחלוקת השמאית הנ"ל בקשר להשבחה הנובעת מתכנית בצלאל, מונה ביום 31.1.11 שמאי מכריע (מר דוד טיגרמן) לקביעת היטל ההשבחה בגין תכנית זו. ביום 15.5.11, למעלה משנה לאחר כניסתה לתוקף של התכנית השנייה ולמעלה מ-7 שנים לאחר פקיעת תוקף זכויות הבניה לפי תכנית בצלאל, ניתנה שומת השמאי המכריע טיגרמן (נספח ה' לערר המשיבים, שצורף כנספח 2 לערעור; להלן – שומת טיגרמן).
בהמשך, בשנת 2013 ולדרישת המערערת (כך לטענת המשיבים בתשובתם לערעור), שילמו המשיבים את שומת טיגרמן ולאחר מכן הגישו בקשה להיתר בניה לבניית ביניין מעל פני הקרקע, על מנת לנצל את יתרת הזכויות.
בסעיף 33 לפסק הדין של וועדת הערר נכתב: "החלטה זו מאושרת פה אחד. בשל מינויו של חבר הועדה שנכח בדיונים מר מוטי דדון לשמאי מכריע ועזיבתה של נציגת מתכנן המחוז רינת קרן את תפקידה אישרו את ההחלטה חברי הוועדה מר זוהר עירון ויעקב קרייזלר לאחר שעברו על כל כתבי הצדדים, פרוטוקול הדיון ומסמכים שונים שצרפו הצדדים".
טענות המערערת
המערערת טוענת כי פסק הדין בטל מעיקרא שעה שניתן בחוסר סמכות.
...
ממילא, בהעדר הוכחה כי המערערת ובאי כוחה ידעו על ההחלפה של חלק מחברי ההרכב, נדחית טענה זו של המשיבים.
נוכח האמור, שוכנעתי כי נפל פגם יסודי בכך שוועדת הערר לא נתנה הזדמנות לצדדים לטעון בעניין החלפת ההרכב טרם מתן פסק הדין.
לאחר ששקלתי את כלל השיקולים הרלבנטיים, נוכח אי מתן זכות טיעון טרם החלפת ההרכב ברובו, אי היידוע בהחלפה אלא בעת פסק הדין, נוכח הפגיעה הקשה בזכות הטיעון בעל פה לגוף העניין בפני חברי ההרכב שהוחלפו טרם פסק הדין ומתן פסק דין שניתן למעשה בחוסר סמכות כאמור בעניין רון לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי תוצאת הפגם ראוי שתהא ביטול פסק הדין והשבת הדיון לפני ועדת ערר לשמיעת הערר מחדש, על סמך כתבי הטענות שהוגשו, לאחר שיקויים דיון לצורך טיעון בעל פה.
אמנם, תוצאה זו תגרום להתארכות ההליך במידת מה ואף תפגע באינטרס ההסתמכות של המשיבים על פסק הדין, אך אינטרס זה נסוג בנסיבות העניין, נוכח הפגם החמור שאירע בהליך היורד לשורש סמכות וועדת הערר.
