מפאת חשיבות הדברים אביאם כלשונם: "אנחנו כופרים באמור בכתב האישום. אנחנו כופרים בכל, אפילו התשריט אינו מדויק. כשהנאשם קנה את המקום כבר היה בנוי שם. הוא עשה שפוץ. הוא בעל הנכס. אני מבקש לחקור את 2 עדי התביעה בקטע של אכיפה בררנית. הגשנו דו"ח והם הגישו תגובה שהייתה פשוט לא נכונה. לכן נעמוד על חקירה מלאה של כולם. אנחנו יודעים בבירור שחלק מהמרפסות ניבנו לפני 5-10 שנים. היה בהם עבודות לפני שנתיים ".
סלע המחלוקת איפוא כפי שהוצג ע"י ב"כ המערער הנו בשניים : לא הוא אשר ביצע את סגירת המרפסת, והוא כופר בתקופת היתיישנות של הבנייה במרפסות האחרות אשר נטענה ע"י ב"כ המשיבה ולשם כך הוא מבקש לזמן לחקירה את העדים הרלוואנטיים.
בישיבה אשר היתקיימה ביום 22.1.23 הודיעו הצדדים על הסדר טיעון כדלקמן : הנאשם יודה בעובדות כתב האישום ( אשר תוקן לגבי מועד ביצוע העבירה-צ.ק) , המאשימה תגביל עצמה לקנס של עד 7,500 ₪ ,יינתן צו הריסה והנאשם יחתום על התחייבות להמנע מבצוע עבירה דומה.
...
ר' לעניין זה דברי כב' השופטת ברק-ארז ע"פ 8551/11 סלכגי נ' מדינת ישראל, (12.8.12):
"מעבר לכך, במקרים שבהם ימצא בית המשפט שהרשויות נקטו באכיפה בררנית, יש להוסיף ולבחון, מהו הסעד הראוי לתיקון המצב. אין דומה טענת אכיפה בררנית המועלית בהליך פלילי לטענת אכיפה בררנית המועלית בהליך מנהלי. בהקשרו של הליך פלילי, יש להוסיף ולבחון האם האכיפה הבררנית מגיעה עד כדי הדרגה המקימה "הגנה מן הצדק" או שמא, חרף הפגם, התשובה המתאימה היא במישור הענישה.
סוף דבר- אין לי אלא להפנות לפסק דינו של כב' הנשיא שפירא (מחוזי חיפה) בעפ"א 22424-02-23 ועדה מקומית לתכנון חדרה נ' גבאי ואח' (7.5.23).
אשר על כן, אני קובע כדלקמן:
הערעור מתקבל.
