בקשה להיכנס לישראל לצורך קבלת טיפול רפואי

ביום 31.7.2017 נכנסה העותרת לישראל באשרת תייר מסוג ב/2 לצורך קבלת טפול רפואי.

ביום 23.7.2019, כשנתיים לאחר כניסתה לישראל, הגישה העותרת בקשה לקבלת מעמד עולה מכוח סעיף 4א(א) לחוק השבות, בטענה כי הנה נכדה לסב יהודי.

...

המשיב קבע כי "כפי שצוין בתשובתנו הקודמות, סבה הנטען של מרשתך, אשר על הטענה ליהדותו מתבססת בקשתה, נולד כיהודי שהתנצר וחי כאדם נוצרי בכל שנות בגרותו טרם הכניסה לישראל, ומשכך, בהתאם להוראות חוק השבות ולהלכה הפסוקה, הסב הוא 'בן דת אחרת', ומרשתך אינה זכאית לקבל מעמד עולה מכוח קשרם המשפחתי הנטען". המשיב מצא כי אין בראיות הנוספות שהציגה העותרת כדי לשנות ממסקנה זו, שכן הן עומדות "בסתירה חזיתית מול הראיות וההצהרות שנגבו בזמן אמת" וכי נוכח ממצאים אלו "הגעתי למסקנה כי יש להסתמך על הראיות הקיימות בתיק שסופקו בזמן אמת ושעל בסיסן נקבעה זכאותם של יתר בני משפחתה של מרשתך ואף שבני משפחתה לא ערערו על החלטות אלו במשך שנים". טיעוני העותרת העותרת אינה משלימה עם החלטה זו וביום 24.1.2022 הגישה את העתירה דנן.

לפיכך בצדק קבע המשיב כי אין ברישומו של אבי הסב בשנת 1976 כיהודי, כדי לשלול את המסקנה בדבר התנצרותו, כל שכן בדבר התנצרותו של הסב.

מהמקובץ עולה כי אין מקום להתערבות בקביעתו העובדתית של המשיב כי סבה של העותרת שנולד יהודי התנצר, ומשכך אין עילה להתערבות בהחלטתו כי העותרת אינה זכאית למעמד על פי חוק השבות.

סוף דבר אשר על כן, העתירה נדחית.

הבקשה התקבלה אולם אהרון לא הגיש כתב הגנה.

תמצית טענות הצדדים לטענת התובע, הוא הועסק בעבודות בניה אצל אהרון החל מחודש 06/16 עד למועד ארוע תאונת העבודה שארעה לו ביום 11.6.17, עת נפל במהלך עבודתו באתר הבנייה, ניחבל בגב התחתון והובהל למיון בית החולים "קפלן". התובע הועסק בישראל כחוק, החזיק באישור כניסה לישראל שהפיק עבורו אהרון אשר אף דיווח עליו למדור תשלומים החל מחודש 7/16.

הלכה פסוקה היא כאשר מדובר בתאונה נטענת ללא עדים יש ליתן משקל לרישומים רפואיים מזמן אמת, ולטענות שעלו לצורך קבלת טפול רפואי מתאים.

...

סיכומו של דבר, שוכנענו שבעניינו של התובע יש להשיב בחיוב על השאלות שפורטו בהלכת טנינה, קרי – אירעה לתובע תאונה בעבודה ביום 11.6.17 עת עבד אצל מעסיקו, אהרון גלאם.

נוכח האמור, לא מצאנו להניח את טענת השיהוי בדרכו של התובע למימוש זכויותיו ועל כן היא נדחית.

סוף דבר לאור האמור אנו קובעים כי בעת שהתובע עבד ונפגע באתר הוא היה במעמד של עובד שכיר אצל מעסיקו מר אהרון גלאם.

ביום 22.10.08 פנה התובע לקבלת טפול רפואי בבית החולים אלמקאסד בבירה ושם נקבע לו ניתוח ליום 22.1.09.

במועד הדיון שנקבע ביום ה- 24/10/22, אמר בפני ב"כ התובע כלהלן: " התובע לא הצליח לקבל אישור כניסה...אנחנו נבקש לסכם על סמך החומר המצוי בתיק. כשבית המשפט אומר לי שהמשמעות היא שהתצהירים נמשכים מהתיק אני משיב שאנחנו מבינים ועדיין עומדים על הגשת סיכומים על סמך כתבי הטענות....". ואילו ב"כ הנתבעת טען בפני כלהלן: "...אנחנו מסכימים. אני התקשרתי לב"כ התובע וציינתי בפניה שבמת"ק עזה לא מכירים בקשה להיתר כניסה והיא ציינה בפניי שהקושי נובע במת"ק הפלסטינאי או בסיבה שקשורה שם, הודעתי לה שצריך להתייצב לדיון היום והיא אישרה את זה. הוגשה בקשה ע"י ב"כ התובע לדחיית הדיון בשל הנימוקים הכתובים בבקשה ועל מנת לחסוך בהוצאות ביקשתי מהעד שלי לא להתייצב. נערכה הכנה עם העד באשר לכל מועד הוכחות שבוטל, מדובר בארוע ישן, ועד שאינו נמצא בשירות הצבאי...". לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים קבעתי כלהלן: "...הדיון קבוע... להוכחות... ואין התייצבות מטעם עדי הצדדים...מדובר במועד שלישי להוכחות אשר מבוטל עקב בקשה מטעם התובע. הדיון הראשון....בוטל עקב הקשיים לכניסה לישראל בשל נגיף הקורונה.

...

משכך ורק על בסיס זה, דין התובענה להידחות על הסף.

דא עקר כי בשים לב כי התובע לא הוכיח כלל את התשתית העובדתית העומדת בבסיס תביעתו, קרי פציעתו מירי ע"י חיילי הנתבעת, אין כל מקום להידרש להתנהלות ורשלנות הנתבעת ודין טענה זו להידחות.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל אני דוחה את התביעה ומחייבת את התובע בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין לטובת הנתבעת בסך כולל של 25,000 ₪ אשר ישולמו מתוך הפיקדון המצוי בקופת בית המשפט והיתרה תשולם, בתוך 30 יום ואם היתרה לא תשולם בתוך 30 יום, ישא הסכום ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום בפועל.

המאשימה ביקשה לקבוע כי מיתחם העונש ההולם נע בין חודשיים מאסר בפועל ל-7 חודשי מאסר בפועל, והפנתה לפסיקה שניתנה לאחרונה בבתי משפט מחוזיים, המשנה את המיתחם של הילכת אלהרוש בעיניינם של שוהים בלתי חוקיים בישראל, אשר ניכנסו או שהו בישראל לאחר תחילת המילחמה.

דברי הנאשמים: נאשם 1 מסר כי ניכנס לישראל צרכי עבודה, ואילו נאשם 2 מסר כי ניכנס לישראל לצורך קבלת טיפולים רפואיים.

...

משכך, אני קובעת כי מידת הפגיעה בערכים המוגנים היא ממשית.

בשים לב לכלל השיקולים המפורטים לעיל והמדיניות הענישה שנקבעה לאחר פרוץ המלחמה, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם בעניינם של הנאשמים נע בין חודשיים ל- 7 חודשי מאסר בפועל.

על כן אני גוזרת על הנאשמים את העונשים הבאים: נאשם 1: חודשיים מאסר בפועל מיום מעצרו בתאריך 20.10.23.

בצד העתירה הוגשה בקשה למתן צו ביניים, במסגרתה התבקש בית המשפט המחוזי להורות על מתן רישיון ישיבה אירעי למבקשת עד להכרעה בעתירה, או לחלופין להורות על חידוש תוקפה של אשרת התייר בה היא החזיקה, ומתן אשרת חוזר (בהתאם לסעיף 5 לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952) אשר תאפשר לה לצאת מהארץ לצורך טיפולים רפואיים ברוסיה ולחזור.

המשיבה טענה כי המבקשת שוהה בישראל ללא אשרה, ועל כן קבלת הבקשה תוביל לשינוי המצב הקיים ותהיה בגדר מתן "צו עשה". עוד נטען כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשת, שכן ממילא אין כל מניעה שהיא תשוב לרוסיה לצורך קבלת הטיפול הרפואי ותישאר בה עד להכרעה בעתירה.

...

בתגובתה מיום 13.8.2023 טענה המשיבה כי דין הבקשה להידחות.

למעלה מן הצורך אוסיף כי יש לקוות ששני הצדדים יעשו את המרב על מנת להביא את בירור עניינה של המבקשת להכרעה במהירות האפשרית, בשים לב לזמן הרב שחלף מאז שהגישה המבקשת את בקשתה לקבלת מעמד ולריבוי ההליכים במקרה זה. סוף דבר: בקשת רשות הערעור נמחקת.