בקשה להיוון גמלת נכות לפי סעיף 113 לחוק הביטוח הלאומי

המערער טען כי אינו יוצא כנגד ההלכה הנוגעת בדבר משמעות הוון גמלה לפי סעיף 113 לחוק המנתק את הקשר בין הנכה למוסד, ומדגיש כי הילכות אלה ניתנו בהקשר של תביעה להחמרת מצב בלבד.

המוסד הדגיש כי סעיף 320 לחוק מאפשר למבוטחים לבחור אחת משתי הקיצבאות, אולם המוסד העניק "הטבה מינהלית" ומאפשר למי שבוחר בקיצבת הזיקנה לבקש את הוון קצבת הנכות, והמשמעות היא שהמבוטח לא יעלה טענות עתידיות בנוגע לאותה נכות, דבר שהובהר במכתב הבחירה.

לטעמים הנ"ל נוסיף כי תקנה 12 לתקנות הביטוח הלאומי (הוון), תשל"ח-1978 (להלן – תקנות ההוון), קובעת כי "תמה התקופה שלגביה נעשה ההוון בהתאם לסעיף 113(א) לחוק, מתחדשת הזכות לקיצבה". דהיינו, עם ביצוע ההוון פקעה "הזכות לקיצבה", וזו יכולה להתחדש רק בתום תקופת ההוון.

...

העדר אפליה מקובלת עלינו קביעת בית הדין האזורי לפיה בכך שעל נכה שקיבל מענק היוון חל הסדר שונה (לעניין האפשרות לתבוע החמרה ולצרף נכויות) מאשר זה שחל על נכה שקיבל מענק נכות אין אפליה.

הצורך באזהרה מפורשת על כך שההיוון ימנע צרוף נכויות גם בעניין זה מקובלות עלינו קביעותיו של בית הדין האזורי, ולא מצאנו מקום לשוב ולהביאן או להרחיב לגביהן.

סוף דבר הערעור נדחה.

באשר להיוון קצבת הנכות מעבודה, כבר נפסק בעב"ל 88/98 המוסד לביטוח לאומי – גדעון נאמן, (פס"ד מיום 11.5.2006) כי המענק המשולם לנכה עבודה לאחר הוון קצבת הנכות מעבודה לפי סעיף 113 לחוק כמוהו כקצבה בגין תאונת העבודה, ולכן הוראות החוק הקובעת כי אין תשלום כפל גמלאות, חלות גם חלות בסיטואציה זו. בעיניין זה, פסק הדין הוסיף וקבע כי "החליט המוסד לביטוח לאומי לשלם למבוטח שניפגע בתאונת עבודה סכום חד פעמי (lump sum) לאחר ששקל את יכולתו של הנכה להתקיים, אין מהות התשלום משתנה. עדיין מדובר בקיצבה בגין תאונת עבודה ששולמה בדרך אחרת, לא בתשלומים עיתיים אלא בסכום חד פעמי". מכל המקובץ לעיל, עולה כי התובע לא יכול להנות מקיצבת זקנה בנוסף לקיצבת נכות מעבודה שיכולה להיות משולמת כקצבה חודשית או כסכום מהוון.

בעיניין הרמן נקבע עוד כי: ".. הנכה אינו זכאי, כדבר שבזכות, שקצבתו תומר במענק באמצעות הוון הגימלה ( דב"ע לח/ 0-6 אורן אנגל - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ט 353), ואף אם סובר המוסד כי לנכה הכנסה קבועה ומספיקה, רשאי הוא לדחות את הבקשה מנימוקים סבירים וענייניים (ראו דב"ע לג/ 0-12 סלים ערביד - המוסד לביטוח לאומי פד"ע ד 213).

...

לאור כל האמור לעיל, מאחר והמחוקק היה ער במסגרת עריכת ההיוון לתשלומה של קצבת הזקנה בבוא העת, הרי שבמסגרת התחשיב האקטוארי שבתקנה 10, הערך המהוון של גובה קצבת הזקנה אמור להיות מנוכה מסכום ההיוון כי המבוטח יהיה זכאי כאמור לקבל את שוויה בכל מקרה, מה שמתיישב עם הוראות סעיף 320 המונע תשלום של כפל גמלאות.

לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים, אין לי אלא להפנות להוראות סעיף 113 לחוק הדן בהיוון.

בקשתו של התובע להיוון "אוטומטי", נדחית.

עוד נרשם במכתב כי "רק במקרים מיוחדים בהם נקבע, כי ההחמרה הנה חמורה ממש (הגדלת דרגת נכות קיימת ב-40% ומעלה) ניתן לחדש תשלום קצבת נכות מעבודה ובטול ההוון". בחודש 6/17 הגיש התובע בקשה להכרה כנכה נזקק בתקופת הנכות הזמנית לפי תקנה 18(א) לתקנות.

החריג לכלל מאפשר לזכאי לקיצבה לקבל מענק חד פעמי במקום קצבה חודשית, בהתאם לסעיף 113 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995, כך: (א) נכה עבודה שדרגת נכותו אינה פחותה מ- 20%, ולדעת המוסד יש לו הכנסה קבועה המספיקה לפרנסתו או סיכוי מבוסס להכנסה כאמור, רשאי המוסד, בהסכמת נכה העבודה, לשלם לו מענק במקום קצבה; המענק יהיה בסכום המתקבל מהיוון קצבת אותו נכה עבודה, בהתאם להוראות שהשר קבע.

...

אין לקבל את טענת הנתבע שההכרה בתובע כנכה נזקק אינה מלמדת על החמרה במצבו הרפואי, שכן בסופו של דבר הוגדלה נכותו הצמיתה לכדי 37%.

סוף דבר לאור האמור לעיל - ההחמרה במצבו הרפואי של התובע אינה החמרה ממשית והזכאות כנכה נזקק הינה זכאות להגדלת קצבת הנכות – משכך, לא קמה עילה המצדיקה ביטול הסכם ההיוון.

לפיכך – התביעה נדחית.

בנסיבות העניין לא מצאנו לחרוג מן הכלל לפיו בתביעות מסוג זה ישא כל צד בהוצאותיו.

דיון והכרעה: הזכות להיוון קצבה מוסדרת בסעיף 113(א) לחוק הביטוח הלאומי הקובע כי: "נכה עבודה שדרגת נכותו אינה פחותה מ-20%, ולדעת המוסד יש לו הכנסה קבועה המספיקה לפרנסתו או סיכוי מבוסס להכנסה כאמור, רשאי המוסד, בהסכמת נכה העבודה, לשלם לו מענק במקום קצבה; המענק יהיה בסכום המתקבל מהיוון קצבת אותו נכה עבודה, בהתאם להוראות שהשר קבע". זכותו של נפגע עבודה שקצבתו הוונה לקיצבה מתחדשת, רק כאשר: "תמה התקופה שלגביה נעשה ההוון בהתאם לסעיף 113א'..."[footnoteRef:2] ובמילים אחרות; בתקופה ביחס אליה הוונה זכותו של נפגע עבודה לקיצבה – אין הנפגע זכאי לקיצבה.

מסעיף 113א' לחוק הביטוח הלאומי שצוטט לעיל עולה, כי הסעיף מניח שני תנאים מקדמיים בטרם קבלת החלטה על הוון קצבה של נפגע עבודה והם: דרגת נכות שאיננה פחותה מ-20% ותנאי נוסף, שלדעת המוסד יש לו הכנסה קבועה מספקת לפרנסתו או סיכוי מבוסס להכנסה כאמור; בהתקיים התנאים המקדמיים, מקנה החוק לפקיד התביעות שיקול דעת בהמרת הקצבה במענק; כך נפסק לדוגמא בפסק דין אברהם הרמן: "ראשית נבהיר, כי הנכה אינו זכאי, כדבר שבזכות, שקצבתו תומר באמצעות הוון הגימלה... ואף אם סובר המוסד כי לנכה הכנסה קבועה ומספיקה, רשאי הוא לדחות את הבקשה מנימוקים סבירים וענייניים... שנית הטעם למתן גמלאות ארוכות טווח בדרך קיצבאות עולה ממטרתו של הביטוח הלאומי. המטרה היא להבטיח מינימום לקיומו הכלכלי של הזכאי כל עוד יעמוד הצורך כך שהוא לא יהיה תלוי במזלו ותבונתו הכלכלית, או במצב הכלכלי שיכול כי ישתנה במרוצת השנים"..

...

אשר על כן, בקשת התובע מאפריל 2015 להיוון קצבה שתעמוד לזכותו רק ביוני 2018 היא בקשה מוקדמת שדינה להידחות על הסף.

לתוצאה זו, לפיה פניית התובע מאפריל 2015 להיוון זכותו לקצבה שתקום לו רק ביוני 2018, היא פניה מוקדמת שדינה להידחות על הסף, ניתן להגיע מכיוון אחר.

סוף דבר, התביעה נדחית.

ביום 18.02.19 הודיע התובע כי הוא מבקש להוון את קצבת הנכות מעבודה ולקבל במקומה קצבת אזרח וותיק, תוך שהובהר לו במכתב הנתבע מיום 6.2.19 לפיו: "לידיעתך, עם הוון קצבה הנכות מעבודה, לא ניתן יהיה לחדש את תשלום קצבת הנכות ואף לא לקבל את הפרישי הוון, גם אם תחול החמרה במצב בריאותך, הקשורה לפגיעה בעבודה." ביום 04.03.19 הומר תשלום קצבת הנכות של התובע למענק חד פעמי של 36 קיצבאות וסך של 52,776 ₪ הועבר לחשבונו.

תמצית טענות התובע בהתאם להוראות סעיף 121 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי" או "החוק"), ניתן לצרף דרגת נכות מעבודה אשר בשלה שולמה או משתלמת גמלה.

במתן מענק במקום קצבה לפי סעיף 113 לחוק (הוון גמלה), מנותק הקשר שבין התובע לבין הנתבע בהקשר של אותה פגיעה לגביה ניתן המענק.

דיון והכרעה בפסיקה הנוהגת נקבע כי הוון עשוי להביא לניתוק הקשר המתמיד בין המבוטח לבין המל"ל, ומכאן נכה שמצבו הוחמר, וההחמרה תוכר, לא יהיה זכאי לקיצבת הנכות המוגדלת ולא קמה לו זכות חדשה (דב"ע מא/53-0 יחזקאל זימן נ' המוסד ; דב"ע מו/22-0 אליעזר כנפי- המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] פד"ע יז 253 (1986) (להלן: "ארצי כנפי").

ההוון שמבצע הנתבע מבוסס על סעיף 113 לחוק אשר קובע את הכללים בעיניין זה, לפיו במתן מענק במקום קצבה, מנותק הקשר שבין הנכה למוסד בהקשר של אותה פגיעה לגביה ניתן המענק.

...

טענתו של התובע שכביכול "התניית ההיוון לא תקפה כלל" (סעיף 13 בסיכומים), דינה להידחות.

לסיכום, בית הדין לא מצא כי נפלה טעות בהחלטת פקיד התביעות אשר החליטה לדחות את תביעתו.

על כן. התביעה נדחית.