בקשה להטלת ערובה להוצאות משפט

ודוק, לרשות בא כוחו של נתיב עמדו כבר אז שלל כלים משפטיים על מנת לנסות ולהתמודד עם היתנהלות ב"כ היריב, לרבות עמידה איתנה על בקשה להטלת ערובה להבטחת הוצאות המשפט, וככל שבקשתו לא תענה, הגשת בקשת רשות ערעור על החלטה כאמור.

...

מכאן מדלג נתיב למסקנה כי עו"ד עלימי עשה "שימוש לרעה בהליכי בית המשפט, עת יצר מצגי שווא והגיש תביעות, שנועדו לחלץ כספים מהתובעים שכלל לא הוסמך להגיש או למצער יצר מצגי שווא לגבי יכולת התובעים לנהל תביעות אלו, לחתום על תצהירים ולהופיע לדיונים, וכל זאת באמצעות מסמכים לא אותנטיים ו/או למצער מסמכים שכלל לא נחתמו על ידי מי שנחזה להיות חתום עליהם, כדוגמת המסמך שהכניס לתיק, כתצהיר עדות ראשית מטעם מר נאפז מצרי". לשיטתו של נתיב נגרמו לו נזקים המתגלמים בשכר טרחת עורך דין שהוא נדרש לשלמו לעורך הדין שייצג אותו באותם הליכים, והינו בא כוחו גם כאן, בסך כולל של 29,185 ₪, באי יכולת לגבות את ההוצאות המגיעות לו מאסעיד, ואשר נפסקו עת תביעתו של האחרון נמחקה, שסכומן המעודכן 1,446 ₪, ובעוגמת נפש בסך של 15,000 ₪.

" רוצה לומר - לא התכוונתי כלל לשלם לעורך דיני, עד שהחלטתי להגיש את התביעה דנא, ואף לא נדרשתי לעשות כן. המסקנה המסתברת – לא נגרם לנתיב כל נזק של הוצאות שכר טרחת עורך דין קודם להגשת התביעה.

התוצאה - אין מקום לפסוק בגין תביעה אומללה זו דבר לזכותו של נתיב, לרבות בשל "עוגמת נפש", והיא נדחית מכל וכל.

בזיקוק כל האמור לעיל, ובשקלול תוצאת החלטתי מיום 6.11.18, יישאו התובעים בשכר טרחת עורך דינו של הנתבע בסך של 20,000 ₪ אשר ישולמו על ידי התובעים לנתבע בתוך 30 ימים.

לצורך הכרעה בבקשה להטלת ערובה להבטחת הוצאות, "על בית המשפט לאזן בין זכות הגישה לערכאות של התובע או המערער לבין זכויות הנתבעים או המשיבים להגנה מפני חיסרון כיס, הטרדה ואובדן זמן, והבטחת יכולתם לגבות את הוצאות ההליך במידה ואלו ייפסקו לטובתם" (רע"א 7450/14 פלוני נ' חב' מעדני כרמל בע"מ מיום 27.11.16 בפיסקה 6).

...

לגבי מצבו הכלכלי של המשיב, נטען כי הוא נגרם כתוצאה ממעשיה של העירייה, וכן צוין כי בסופו של דבר הצליח המשיב לגייס את הכספים הדרושים לצורך ניהול ההליך ושילם סכום אגרה לא מבוטל וכן סכום נכבד של הוצאות בסך כולל של 9,000 ₪.

לפיכך, והגם שהמשיב הצליח בסופו של דבר לגייס את הסכומים הנדרשים לצורך תשלום האגרה החלקית שחויב בה וההוצאות שהוטלו עליו, נוצר חשש כי בשל מצבו הכלכלי של המשיב, העירייה לא תצליח לגבות את סכום ההוצאות שעשוי להיפסק לטובתה אם התביעה שהגיש נגדה המשיב בסך של 2,738,800 ₪ תידחה.

מעיון בכתב התביעה עולה כי לא הועלתה בו במפורש טענה בעניין התנהלות בזדון של העירייה או בעניין קשר פסול בין הולדר לבין מי מטעם העירייה, וממילא אין כל פירוט על כך. לאור כל האמור לעיל, ולאחר איזון בין זכות הגישה של המשיב לערכאות לבין הצורך להבטיח את יכולתה של העירייה לגבות הוצאות שייפסקו לטובתה אם התביעה תידחה, אני מחייב את המשיב להפקיד ערובה בסך של 25,000 ₪ - פחות מ- 1% מהסכום הכולל של התביעה.

חיובו של תובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו של נתבע, מהוה חריג לכלל הקובע את זכות הגישה לערכאות, ועוגן בחקיקה במסגרת תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984: "בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע". תקנה 519 לתקנות סד"א אומצה בפסיקת בתי הדין לעבודה.

(ב) היה התובע מי שאינו תושב ישראל ואינו אזרח אחת המדינות בעלת האמנה לפי תקנות לבצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי), התשכ"ט-1969, יורה שופט בית הדין או הרשם לתובע, לבקשת נתבע, להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע, זולת אם הראה התובע ראשית ראיה להוכחת תביעתו או שהוא הראה כי הנתבע יוכל להפרע את הוצאותיו ממנו אם התביעה תדחה או אם ראה שופט בית הדין או הרשם לפטור את התובע מטעמים מיוחדים שירשמו".

בפסיקה נקבע כי אחד הטעמים לחיוב בעל דין בהפקדת ערובה, הוא המנעות בעל דין מלפרוע הוצאות שהוטלו עליו בעבר (ראו: ע"ע 1064/00 (ארצי) קיניאנג'וי - אוליצקי עבודות עפר כבישים ופיתוח בע"מ; ע"ע (ארצי) 251/03 אילוז – מישל אילת הסעות בע"מ; עע (ארצי) 39993-01-21 לואי חסן - Mustasa Ibrahim Mustafa adam).

...

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושקלתי טיעוני הצדדים להלן החלטתי ונימוקיה.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים הגעתי להכרעה כי דין הבקשה להיתקבל ולהלן נימוקי: חיוב תובעת אשר הנה חברה בע"מ, בערובה להוצאות משפט מעוגנת בסעיף 353 (א) לחוק החברות התשנ"ט- 1999 הקובע כלהלן: ".... הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לידון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתנתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין...". סמכותו של בית המשפט לחייב תובע שהנו אדם פרטי (בנגוד לחברה) להעמיד ערובה להבטחת תשלום הוצאות הנתבע מוסדרת בתקנה 519(א) לתקנות, הקובעת כי "בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע". ערובה לפי סעיף זה מוטלת במקרים חריגים בלבד, כאשר נראה כי סכויי ההצלחה קלושים, או עת עסקינן בתושב חוץ, וזאת על מנת להבטיח את הוצאות הנתבע ועל מנת למנוע תביעות סרק.

...

כעולה מתגובת התובעת, דין הבקשה להידחות.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים הגעתי להכרעה כי דין הבקשה להתקבל ולהלן נימוקי: חיוב תובעת אשר הינה חברה בע"מ, בערובה להוצאות משפט מעוגנת בסעיף 353 (א) לחוק החברות התשנ"ט- 1999 הקובע כלהלן: ".... הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין...". סמכותו של בית המשפט לחייב תובע שהינו אדם פרטי (בניגוד לחברה) להעמיד ערובה להבטחת תשלום הוצאות הנתבע מוסדרת בתקנה 519(א) לתקנות, הקובעת כי "בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע". ערובה לפי סעיף זה מוטלת במקרים חריגים בלבד, כאשר נראה כי סיכויי ההצלחה קלושים, או עת עסקינן בתושב חוץ, וזאת על מנת להבטיח את הוצאות הנתבע ועל מנת למנוע תביעות סרק.

מיותר לציין שאין בקביעה זו במסגרת החלטתי דנא בכדי לחרוץ את גורל התביעה כלל ועיקר.

אף יישום התקנה שלעיל בענייננו מביא אותי לאותה מסקנה: בפי הנתבעת טענות כבדות משקל, סיכויי התביעה, בכל ההיבטים שהוזכרו לעיל, עדיין אינם ברורים דיים, ואילו מצבה הכספי של המשיבה לא ברור והיא כאמור חברה בע"מ. בנסיבות אלו סבורה אני כי ראוי להורות על הטלת ערובה.

עם זאת, הדברים אמורים בתובע שאינו חברה, שכן ביחס לחברה, המדובר במהלך שיגרתי הנובע משיקול הדעת הרחב המוענק לביהמ"ש ע"פ סעיף 353א שקובע: "הוגשה לביהמ"ש תביעה על ידי חברה, או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי ביהמ"ש לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם זכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתנתן הערובה, אלא אם כן סבר, כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה, או אם החברה הוכיחה, כי יש ביכולתה לשלם הוצאות הנתבע אם יזכה בדין". כלומר, כשמדובר בתובעת שהנה חברה, כמו במקרה דנא, הנטל להוכיח מצב כלכלי שיאפשר עמידה בהוצאות (ובנגוד לנטען בסעיף 4 לתגובת המשיבה), ככל שתביעתה תדחה, חל על החברה, היינו על התובעת דוקא (ראו בעיניין זה, בש"א (נצרת) 1905/08 הכשרת הישוב מוטלים (1995) בע"מ נ' אטיב פיינסט בע"מ, בש"א (ת"א) 15811/08 פקיד שומה חולון נ' רשת מסעדות שווארמיה שלנו בע"מ, רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' מרדכי זיסר, ת"א (ת"א) 33536/05 אסתר טכנולוגיות נ' הדבר בע"מ ואח').

לפיכך מתוקף סמכותי על פי סעיף 353א לחוק החברות, לאחר שנתתי דעתי לטענות שהועלו על ידי שני הצדדים ולאחר איזון בין זכותה של המשיבה-חברה בע"מ, לגישה לערכאות ובין זכותה של המבקשת להבטחת הוצאות המשפט ,אני מורה כי ככל שהתביעה תתוקן ותעמוד על סכום של עד 2 מיליון ₪ יהיה על המשיבה להפקיד ערובה בסך של 40,000 ₪, היינו 2% בלבד מסכום התביעה.

...

דיון והכרעה: לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, שוכנעתי כי דין הבקשה להתקבל, אם כי כל עוד יצומצם סכום התביעה כפי שיפורט, ניתן להסתפק בערובה בסכום נמוך מהנדרש.

לפיכך מתוקף סמכותי על פי סעיף 353א לחוק החברות, לאחר שנתתי דעתי לטענות שהועלו על ידי שני הצדדים ולאחר איזון בין זכותה של המשיבה-חברה בע"מ, לגישה לערכאות ובין זכותה של המבקשת להבטחת הוצאות המשפט ,אני מורה כי ככל שהתביעה תתוקן ותעמוד על סכום של עד 2 מיליון ₪ יהיה על המשיבה להפקיד ערובה בסך של 40,000 ₪, היינו 2% בלבד מסכום התביעה.