בקשה להטלת עיקול על דירות המשיבות באשדוד

המבקש (הנתבע) הנו יזם בתחום הנדל"ן. המשיבה (התובעת) הנה עו"ד. ביום 12.10.18 נחתם בין הצדדים הסכם ברטר (להלן: ההסכם) לפיו המשיבה מכרה למבקש דירה בתמורה לארבע יחידות משרד בפרוייקט "מיי אופיס" באשדוד (להלן: המשרדים), וכן תשלום במזומן.

התוצאה היא שלא חל השתק פלוגתא בקשר לטענה זו. לעומת זאת, עולה כי בפסק הדין בתביעה הקודמת נקבעו, בין היתר, ממצאים פוזיטיביים בנקודות הבאות: הטענה להפרת הבטחה להעסקת המשיבה אצל המבקש נדחתה שכן בהסכם אין אזכור לעניין ההבטחה הנטענת להעסקתה בשיווק המשרדים ובזמן אמת היא לא סברה כי ההסכם כרוך בהעסקתה; נקבע כי בהסכם לא מופיע סעיף הקובע פיצוי מוסכם; יום ביטול העסקה הוא 21.2.19; המשיבה עשתה כל אשר לאל ידה כדי לסכל את ביצוע ההסכם והגדילה לעשות כאשר הותירה ברשותה את סכום המקדמה בסך 195,000 ₪ מבלי לעדכן את המבקש כי הוטל עיקול על הדירה, ובכך פעלה בחוסר תום לב; ההסכם אינו בר ביצוע שכן המבקש הקנה משרדים שאינם שייכים לו; המשיבה ידעה בזמן אמת או למצער היה עליה לדעת כי המשרדים אינם בבעלות המבקש.

...

השתק עילה ביחס לראשי הנזק: לאחר שבחנתי טענות הצדדים לגבי השתק עילה, אני קובעת כי דין הטענה להידחות.

בעניין זה יפים הדברים שנאמרו בעניין Air Via בפס' 23: "(...) הטיעון הראשון אינו יכול להצליח, מהטעם שלא ניתן לומר במקרה זה שהתובעת (Air Via) הייתה חייבת למצות את עילת התביעה ליתרת דמי הביטול במסגרת הליכי הבוררות. אף אם נניח כי Air Via יכלה להגיש תביעה שכנגד במסגרת הליכי הבוררות (טענה עליה חלקה Air Via) הרי שאין כל בסיס לטענה כי הייתה עליה חובה להגיש תביעה שכזו. ודוק, ישנם מצבים בהם עילה שצריך היה תובע לכלול בהליך הראשון נחשבת כממוצה למרות שלא נדונה בפועל. ואולם במה דברים אמורים? במצב בו התובע בחר להגיש את התביעה בעילות מסוימות, ונמנע מלהגיש אותה בעילות אחרות שראוי היה כי יכרוך יחד עמן (ראו, למשל, ע"א 461/58 חברת ביטום בע"מ נ' מנהיים, פ"ד יג(2) 937, 943 (1959); עניין קלוז'נר, עמ' 594-593; ע"א 9774/05 ראובן נ' רוקח, [פורסם בנבו] פסקה 6 (18.4.2007); ע"א 7183/13 ברק נ' דלתא קפיטל גרופ בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 19 (12.7.2015)). לא זהו מצב הדברים בענייננו. Air Via לא הגישה כל תביעה במסגרת הבוררות, אלא התגוננה בלבד. במצב דברים זה הטענה כי הייתה עליה חובה למצות את הליכי הבוררות, ולהגיש תביעה שכנגד, אינה תואמת לא את הסכמות הצדדים ולא את הדין". (ההדגשות שלי – נ.מ.ש.) לפיכך, אין לקבל טענה זו. לנוכח האמור לעיל והמסקנה אליה הגעתי, אינני סבורה כי נעשה במקרה דנן שימוש לרעה בהליכי משפט אשר מצדיק את הסעד הקיצוני של סילוק התביעה על הסף.

סוף דבר הבקשה מתקבלת באופן חלקי באופן שבו המשיבה מושתקת מלתבוע פיצויים בגין ראש הנזק של הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בתביעה הקודמת, וכן מנועה מלהעלות כל טענה הסותרת את הממצאים הפוזיטיביים שנקבעו בפסק הדין, כפי שציינתי לעיל.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 61692-12-22 פרימיום פארק אשדוד בע"מ נ' אלף על הים בע"מ ואח' מספר בקשה:1 לפני כבוד השופטת (בפועל) והרשמת אורלי מור-אל משיבה/תובעת: פרימיום פארק אשדוד בע"מ ע"י ב"כ עו"ד ארז דר לולו ואח' נתבעים/מבקשים: נתבעים נוספים: 1. אלף על הים בע"מ 2. ישראל צישינסקי ע"י עו"ד בועז פייל ואח' 3. עודד האושנר 4. האושנר מלול הנדסה ושמאות מקרקעין בע"מ החלטה

בתאריך 22.3.2022 היתקשרה התובעת בהסכם לרכישת מלוא זכויות הנתבעת במקרקעין באשדוד, הידועים כגוש 2077 חלקה 139, המצויים ברחוב רוגוזין 1, תמורת הסך של 62,500,000 ₪ בתוספת מע"מ. לטענת התובעת, המקרקעין שעליו היה בנוי נכון לאותו מועד מבנה מסחרי חד קומתי ומרתף, הוצג כבעל זכויות להקמת מגדל מגורים בן 20 קומות בהתאם לתב"ע 75/101/02/3 החלה על המקרקעין שבו ניתן לבנות 80 דירות.

בד בבד עם הגשת כתב התביעה, הוגשה בקשה בכתב להטלת עיקולים זמניים במעמד צד אחד כנגד הנתבעים, ובין היתר התבקש הטלת עיקול על כל מניות הנתבע בחברת חמדת הארץ נדלן בע"מ, כן התבקש עיקול על שניים מנכסיו של הנתבע.

...

בהקשר זה הפסיקה נוטה לקביעה שגם אם צד להסכם כשל באי עריכת בדיקות מתאימות, עדיין שעה שבית המשפט מגיע למסקנה שלא גולה מידע משמעותי, הרי שבידי הצד האחר לטעון לבטלות ההסכם מבלי שייזקף נגדו כשל שנפל מצידו, ככל שנפל כשל כזה (השוו: ע"א 2274/21 נטע מור נ' אלעד ישראל מגורים בע"מ (1/1/23), בהסתייגות ששם שוב בהסכם בין רוכשת לקבלן וקיימים פערי כוחות ואולם הדברים שנאמרים שם על פי דעת הרוב יכולים להיות מיושמים גם בענייננו; ע"א 5393/03 אברהם פרג' נ' יעל מיטל (18/1/2005), שם הורה בית המשפט על בטלות חוזה מכר מקום שהמוכר לא חשף שהמבנה הוא ללא היתר בנייה וזאת על אף שהיה בידי הקונים לברר את העובדות; ע"א 2469/06 רונן סויסה נ' חברת זאגא בגוש 5027 חלקה 1 בע"מ (14/8/2008), שם הורה בית המשפט על בטלות חוזה מכר, כאשר הרוכש לא חשף בפני המוכר שגר בנכס שצפוי שינוי במצבו התכנוני ועל אף שהיה בידי המוכר לברר את העובדות מבעוד מועד).

משהגעתי למסקנה זו איני רואה להרחיב על טענה נוספת של התובעת, לפיה הוטעתה גם בנוגע לאפשרות לבנות על המבנה הקיים.

סוף דבר מכל הטעמים לעיל, לעת הזו, דינה של הבקשה לביטול העיקולים להדחות.

משדחיתי בקשה זו בהחלטתי מיום 29.5.14, איני מוצאת לנכון לשוב ולהדרש לה. לאור האמור, אני מורה על הותרת העיקול בעיניינה של המבקשת 1 על כנו, בכפוף לאמור בסעיף 21 ועל הטלת עיקול על דירת המשיבה 2 ברח' שבט לוי 17/31 באשדוד, בתנאים המפורטים להלן.

...

עם הגשת סיכומי המבקשת, עתרה היא בשנית להטלת עיקול על דירת המשיבה 2 בציינה כי לאחר הגשת הבקשה הראשונה הוטלו עיקולים נוספים על הנכס ולאחר בחינת הבקשה ונוכח שינוי הנסיבות, ניתנה החלטתי המורה על הטלת העיקול בעניינה של המשיבה 2.

       נוכח המפורט לעיל, אני סבורה כי עלה בידי המבקשת להראות, עד כמה שהדבר נדרש ממנה לצורך הליך זה, קיומו של חשש סביר להכבדה בביצוע פסק הדין לכשיינתן וזאת אף מבלי שינתן משקל רב לנאמר על ידי המבקשת לראשונה בחקירתה.

מעבר לאמור, נזקיהן האפשריים של המשיבות  לא פורטו על ידן ולא שוכנעתי כי בנסיבות העניין איזון בין הנזקים האפשריים לשני הצדדים, מחייב ביטול העיקול.

משדחיתי בקשה זו בהחלטתי מיום 29.5.14, איני מוצאת לנכון לשוב ולהידרש לה. לאור האמור, אני מורה על הותרת העיקול בעניינה של המבקשת 1 על כנו, בכפוף לאמור בסעיף 21 ועל הטלת עיקול על דירת המשיבה 2 ברח' שבט לוי 17/31 באשדוד, בתנאים המפורטים להלן.

בית משפט השלום באשדוד ת"א 23459-12-17 בראל ואח' נ' רוהקר ת"א 41525-02-18 בראל ואח' נ' רוהקר ואח' תיק חצוני: 511652-08-17 מספר בקשה:27 לפני כבוד השופט יהודה ליבליין המבקשים ע"י ב"כ עו"ד א' בוסקילה 1. דוד בראל 2. רינה בראל המשיבים ע"י ב"כ עו"ד ד' כהן 1.ימית רוהקר 2. גבריאל רוהקר החלטה

בפני בקשת דוד ורינה בראל (להלן - "המבקשים"), שתביעתם כנגד ימית וגבריאל רוהקר (להלן - "המשיבים") התקבלה במלואה, בשתי עילותיה – החוזית והשטרית, כי אורה על שיפעול הליכי ההוצאה לפועל שניפתחו בגין השטר בו אוחזים המבקשים, וכי בנוסף או לחילופין אורה על הטלת עיקול על דירת המשיבים, היא הדירה שבגינה המחלוקת בין הצדדים, וזאת בהתאם להוראת תקנה 363(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן - "התקנות").

...

בכל הקשור לנסיבות המקרה יש לומר שקיימת הצדקה להיעתר לבקשת העיקול.

סוף דבר, הבקשה מתקבלת.

המבקשים ימסרו את החלטתי זו למשיבים ו/או לבא כוחם עד ליום 12.11.2019 בשעה 14:30.

על פי כתב התביעה, נערך הסכם בין המבקש למשיבה ולפיו ישתתף המבקש במימון רכישת דירה, אשר תרשם בשלב ראשון על שם המשיבה בלבד ולאחר השלמת הליך הרכישה יהא זכאי לרישום 75% מהזכויות בדירה על שמו.

לטענת המבקש, נמצא כי זכויות להן טענה המשיבה בחקירתה, בדירה ברח' שבט זבולון באשדוד, הנן על שם אחיה ולא מן הנמנע כי הסיבה להמנעות מרישום הזכויות על שמה, הנה הליך זה. המבקש מוסיף וטוען כי בשלב זה של ההליך הוכיח כי הדירה והרכב נשוא התביעה נרכשו במימונו, יש להבטיח השבת כספיו, ומאזן הנוחות נוטה לטובתו לאור השלב בו מצוי ההליך ופרק הזמן הקצר שנותר ממועד הטלת העיקולים ועד מתן פסק הדין.

...

שמיעת הראיות החלה ביום 17.11.14 ונסתיימה ביום 8.12.14 והמשיבה נחקרה עוד ביום 1.12.14, כך שבין סיום שמיעת הראיות ועד להגשת הבקשה ביום 12.3.15, חלפו למעלה משלושה חודשים, ולא שוכנעתי כי כעת בשלב הסכומים בתיק העיקרי, קיימת דחיפות המצדיקה מתן סעד זמני, שמתן הצו חיוני ואינו סובל דיחוי.

מכל הטעמים המפורטים לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להטלת עיקולים להידחות ולפיכך אני מורה על ביטול העיקולים.

על אף שהגעתי לכלל מסקנה כי יש להורות על ביטול העיקולים ובנסיבות העניין ראוי לחייב את המבקש בהוצאות, איני מוצאת לנכון לעשות כן, נוכח הסכמות הצדדים בדיון שנערך לפני ביום 18.5.15 ולפיהן "...ככל שיהא צורך במתן החלטה בבקשה והטלת עיקולים ומבלי קשר לתוצאה, לא יחויב אף צד בהוצאות". המזכירות מתבקשת להודיע לצדדים.