בקשה להטלת עיקול זמני לפי תקנות סד"א החדשות 2018

         על פי הנטען בבקשה להטלת העיקול הזמני, במהלך השנים 2020-2017 שילמה המשיבה עבור המבקשות 1 ו-2 ועבור מבקש 3 (להלן: "המבקש"), שהוא בעל מניות במבקשות, כספים בסכומים שונים לצדדים שלישיים שהמבקשים חבו להם כספים, כמס הכנסה, ביטוח לאומי, מע"מ ונושים רבים אחרים.

       בהתאם לתקנה 95 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: "התקנות החדשות"),  בדומה לתקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד–1984 (להלן: "התקנות הישנות"), על מבקש העיקול לשכנע את בית המשפט כי קיימות ראיות מספקות (מהימנות - בתקנות הישנות) לכאורה להוכחת עילת התביעה.

...

בשל כך, אני סבור כי יש לתחום את גובה העיקול לגובה התשלומים הנטענים לנושים של המבקשות, היינו, כפי טענתו של ב"כ המשיבה שלא נסתרה, סך של 1,122,000 ₪.

בהמשך להחלטתי מיום 25/2/21, הנתבע הגיש לתיק את כל הנידרש ממנו ואף הציג את עמדתו לגבי הבטחונות שמן הראוי שהתובע יפקיד כעת בתיק ביהמ"ש, כאילו המדובר היה בסעד זמני שננקט מלכתחילה כסעד זמני לפי תקנות סד"א. הנתבע ציין, כי לגישתו, על התובע להפקיד התחייבות עצמית ללא הגבלת סכום, ערבות צד ג' (מבלי שנקב בסכומה) והפקדת ערבון (ערבות בנקאית, או מזומן) בסך של 20,000 ₪.

תיק ההוצל"פ והבקשה להטלת עיקולים ניפתחו בחודש דצמבר 2020, היינו - בטרם ניכנסו תקנות סדר הדין האזרחי תשע"ט 2018 לתוקף (להלן: "התקנות החדשות").

על פניו, צוי העיקולים הזמניים שהוטלו על חשבון הבנק, על הכספים המגיעים לנתבע מחברת ביטוח "איילון" והעיקול שהוטל על רכבו של הנתבע במשרד הרשוי אינם צודקים, אינם ראויים ואף אינם נחוצים בנסיבות העניין, והותרתם עלולה לפגוע בנתבע במידה העולה על הנידרש [ראו תקנה 362 (ב)(2) לתקסד"א].

...

לסיכום: בקשת הביטול שהגיש הנתבע מתקבלת באופן חלקי, כאמור לעיל, בכפוף לכך שעל התובע למלא אחר התנאים הקבועים בתקנה 364 לתקנות.

אני מורה לתובע, תוך 7 ימים מהיום, להפקיד התחייבות עצמית ללא הגבלה בסכום לשיפוי כל נזקי הנתבע אם יפקע הצו או יבוטל מסיבה אחרת.

לסיכום אוסיף כי במידה והנתבע יפקיד את סכום החוב, או ערבות בנקאית בגובה סכום החוב בקופת בית המשפט , תוגש בקשה מתאימה להמרת/ביטול העיקול.

הרקע לבקשה וטענות הצדדים בקצרה יתואר, כי על פי הנטען בבקשה להטלת העיקול הזמני, בשנת 2008 היתקשרה המשיבה עם מבקשת 1 שהנה חברה יזמית העוסקת בניהול ובצוע פרויקטים, בהסכם לבצוע עבודות פיתוח מגרשים ביישוב הקהילתי ברקן שבשומרון (להלן: "ההסכם").

       בהתאם לתקנה 95 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: "התקנות החדשות"),  ובדומה לתקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד–1984 (להלן: "התקנות הישנות"), על מבקש העיקול לשכנע את בית המשפט כי קיימות ראיות מספקות (מהימנות - בתקנות הישנות) לכאורה להוכחת עילת התביעה.

...

אכן, המחלוקת שנתגלעה בין הצדדים בשאלת השלמת העבודות על ידי המבקשות וטענות המשיבה בעניין זה היא אכן סוגיה הדורשת ליבון באופן שנכון לומר שקיימת למשיבה עילת תביעה רצינית שיש לדון בה. קביעה זו, מקבלת חיזוק מהחלטת בית המשפט (כב' השופט ארנון דראל) בה"פ 34101-06-15 מיום 22.12.20 שם נקבע כי "המסד העובדתי שהניחה שחם (המבקשות – א.ס.) לטענה כי עבודות הפיתוח הושלמו אינו מוצק דיו". ובהמשך: "בכדי להגיע למסקנה כי כל הטעון השלמה הושלם, נדרשות ראיות חד משמעיות בדמות אישור עדכני של המועצה האזורית על סיום העבודות לשביעות רצונה או לחילופין הגשת חוות דעת של מומחה שיהיה מקובל על הצדדים או ימונה על ידי בית המשפט לבחינת עבודות הפיתוח שבוצעו אלה שנותר לבצען". בהחלטה הנזכרת מיום 19.09.21 בה"פ 34101-06-15 קבע בית המשפט (סעיף 21 לפסק הדין) כי "טענות הצדדים זה כלפי זה (הטענות של שחם להתרשלות כונס הנכסים, הטענות ההדדיות של שחם כלפי ברקן ולהיפך, והטענות של המתיישבים או של המועצה כלפי שחם ולהיפך) יתבררו בהליך נפרד..." ובהמשך (סעיף 25) ציין בית המשפט כי "עיון בטענות הצדדים מעלה כי אלה מעוררות מחלוקות עובדתיות מורכבות שמחייבות הכרעה עובדתית, הנדסית ומשפטית". מכאן, כי גם בית המשפט אשר מינה את כונס הנכסים על מנת לאפשר את השלמת העבודות סבר בסוף ההליך שניהל כי קיימות מחלוקות הדורשות ליבון.

ברם, בשים לב לחוסר תום הלב, שבא לידי ביטוי בהסתרת מידע משמעותי שיש בו כדי ללמד על חולשת תביעתה של המשיבה, בוודאי בכל הנוגע להיקפה, וכן על יסוד ההכבדה, וכמו גם השיהוי בהגשת הבקשה, אני סבור כי יש לראות על ביטול העיקול.

מדבור בביטויים שאינם ראויים ואין אף מקום לחזור עליהם במסגרת החלטה זו. סופו של יום אפוא, אני מורה על ביטול העיקולים.

באשר לסוגיית תום הלב, צוין כי בעוד שעל הבקשות הקודמות חלו תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות הישנות), על הבקשה הנוכחית חלה הוראת תקנה 95(ד)(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות החדשות) הקובעת כי יש להדרש לתום ליבם של שני הצדדים בעת הכרעה בבקשה למתן סעד זמני.

לאחר בחינת מכלול התמונה הגיע בית המשפט למסקנה כי הכף נוטה לטובת המשיב, זאת מבלי להיתעלם מהתנהלותו במסגרת בקשותיו הקודמות להטלת עיקול זמני, מהעובדה שלא פירט בהרחבה על אודות הבקשות הקודמות (אף כי עצם קיומם הוזכר), ובהתייחס לכך שעם חלוף הזמן השתנו הנסיבות ובהן התבססות בקשתו החדשה על ראיות נוספות.

...

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשה ובנספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיב.

לאחר בחינת מכלול התמונה הגיע בית המשפט למסקנה כי הכף נוטה לטובת המשיב, זאת מבלי להתעלם מהתנהלותו במסגרת בקשותיו הקודמות להטלת עיקול זמני, מהעובדה שלא פירט בהרחבה על אודות הבקשות הקודמות (אף כי עצם קיומם הוזכר), ובהתייחס לכך שעם חלוף הזמן השתנו הנסיבות ובהן התבססות בקשתו החדשה על ראיות נוספות.

הבקשה נדחית.

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש השלום בתל אביב –יפו (כב' הרשם הבכיר שרון קרן) מיום 5.7.23 ולפיה נדחתה בקשה לעיון מחדש בהחלטה מיום 29.5.23 במסגרתה נדחתה בקשת המבקשים - התובעים להטלת עיקולים זמניים במעמד צד אחד.

מכל האמור לעיל אין מקום להטלת עיקולים זמניים על פי נתוני הבקשה שבפניי".

כאשר נסיבות משתנות או מתגלות עובדות חדשות בהתאם לתקנה 98 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018 (להלן: "תקסד"א") אזי ניתן לבקש עיון מחדש בסעד הזמני.

זאת גם בשל חלוף הזמן או "אם מצא שיש מקום לשנות את הקפו או את התנאים שבהם ניתן". ברע"א 1179/22 אוריון נ' גולדפינגר (3.3.22) נקבע כי: "כידוע, בקשה לעיון חוזר תיתקבל אך במקרים בהם חל שינוי נסיבות המצדיק עיון מחדש בהחלטה, או במקרים נדירים בהם מתברר לבית המשפט כי נתן החלטה מוטעית (תקנה 98 לתקסד"א החדשות. וראו: רע"א 8843/09 סטרוד נ' עו"ד אשכנזי, כונס הנכסים, פסקה 4 (5.11.2009); רע"א 7025/17 אחים המאם הובלות ומסחר בע"מ נ' מחזור פלדה בע"מ, פסקה 9 [פורסם בנבו] (25.3.2018);רע"א 9230/20 עמותת מעלות התורה נ' רייכמאן, פסקה 9 [פורסם בנבו] (4.1.2021)). יוער כי תקנה 98 לתקסד"א החדשות לא הביאה שינוי מהותי בהיבט זה מן ההסדר הישן שהיה קבוע בתקנה 368 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד -1984, כפי שפורש בפסיקה. ראו: יששכר-רוזן צבי הרפורמה בסדר הדין האזרחי: מורה נבוכים 409, 424-422 (2021))". (סעיף 11 להחלטת כב' השופט ע' גרוסקופף).

...

מדובר בתנאים מצטברים ודי בכך שאחד מהם לא מתקיים על מנת שבימ"ש קמא לא ימצא לנכון להיעתר לבקשה להטלת צו עיקול.

לא שוכנעתי כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים.

לסיכום: לאור האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות.