בקשה להחשת מועד דיון בערעור על מחיקת תביעה מחמת התיישנות

המשיב הגיש בקשה למחיקה על הסף ביום 31.12.20, שהתקבלה ביום 13.4.2021, וניתן פסק דין המוחק את תביעת המערערת כנגד המשיב נוכח העובדה כי לא הונחה בפני בית המשפט בקשה מקדימה לצרף את המשיב להליך מכוח סעיף 6ו' לחוק בית המשפט לעינייני מישפחה התשנ"א – 1975 (להלן: "חוק בית המשפט לעינייני מישפחה").

המערערת הוסיפה וטענה, כי בית המשפט קמא חרג מסמכותו עת ביסס את פסק דינו על טענות שהמשיב לא רשאי היה להעלותן; הסכמת המערערת להשבת התיק לבית משפט קמא (לאחר העירעור שהוגש על ידה עקב מחיקת כתב התביעה במסגרת הבקשה הראשונה לסילוק) ניתנה על יסוד העובדה כי התיק הוחזר על מנת לידון ב-"יתר הטענות". יתר הטענות בבקשת הסילוק הראשונה היו היתיישנות ופורום לא נאות.

התביעה כנגד הגרוש המשיכה להתנהל וכיום מצויה התביעה בשלב הסיכומים ולא רק שלא הועלתה על ידי המערערת כל טענה בדבר נחיצותו של המשיב להליך, אלא שהוא אף לא זומן כעד בתיק והמערערת אף האיצה את בירורה של התביעה והתנגדה לעיכובה – עובדה המעידה על קלישות טענותיה בדבר הצורך בבירור ההליך כנגד המשיב.

הגרוש מנהל הליכים עם המערערת מאז שנת 2001 והגיעה העת, המבוססת בזכותו הבסיסית להליך הוגן, לסופיות הדיון ולמניעת עוות דין, כי הליכים אלו יגיעו לקיצם וכל ניסיון נוסף של המערערת להמשיך ולהעלות טענות שנידונו ונדחו, מהוה חוסר תום לב. **** לאחר עיון בטענות הצדדים, מצאנו כי דין העירעור להדחות וזאת מחמת היתיישנות.

מועד התגבשותה של עילת התביעה אינו המועד בו עלה בידי הניזוק לאסוף את מלוא הראיות להוכיח את עילת תביעתו.

...

תמצית טענות המשיב בבקשה למחיקה על הסף לטענת המשיב, מכל אחד מהטעמים שהעלה בבקשה למחיקה על הסף דין התביעה להיות מסולקת על הסף.

הגרוש מנהל הליכים עם המערערת מאז שנת 2001 והגיעה העת, המבוססת בזכותו הבסיסית להליך הוגן, לסופיות הדיון ולמניעת עיוות דין, כי הליכים אלו יגיעו לקיצם וכל ניסיון נוסף של המערערת להמשיך ולהעלות טענות שנדונו ונדחו, מהווה חוסר תום לב. **** לאחר עיון בטענות הצדדים, מצאנו כי דין הערעור להידחות וזאת מחמת התיישנות.

אין אנו מקבלים את טענת המערערת לפיה טענת ההתיישנות מבוססת על טענות עובדתיות וכי יש לדחות את ההכרעה בה להמשך ההליך.

היינו, לצורך הדיון בטענת ההתיישנות, נניח, כי כלל טענות המערערת בכתב התביעה תוכחנה, ולטעמנו, אף באם כך יקבע, בדין קבע בית המשפט כי עילת התביעה התיישנה.

מצאנו לקבל אף את קביעת בית המשפט, לפיה, לא ניתן לטעון להשהיית תקופת ההתיישנות בשל טענה לחוסר תום לבו של המשיב, או בשל הטענה שסירב למסור מסמכים מקום בו לא ניתנה כל החלטה כנגדו המחייבת אותו למסירת מסמכים כל שהם.

משמצאנו כי עילת התביעה כנגד המשיב התיישנה, לא מצאנו צורך להידרש ליתר קביעותיו של בית המשפט קמא לדחיית התביעה על הסף.

מכלל האמור – דין הערעור להידחות.

המשיב הגיש בקשה למחיקה על הסף ביום 31.12.20, שהתקבלה ביום 13.4.2021, וניתן פסק דין המוחק את תביעת המערערת כנגד המשיב נוכח העובדה כי לא הונחה בפני בית המשפט בקשה מקדימה לצרף את המשיב להליך מכוח סעיף 6ו' לחוק בית המשפט לעינייני מישפחה התשנ"א – 1975 (להלן: "חוק בית המשפט לעינייני מישפחה").

המערערת הוסיפה וטענה, כי בית המשפט קמא חרג מסמכותו עת ביסס את פסק דינו על טענות שהמשיב לא רשאי היה להעלותן; הסכמת המערערת להשבת התיק לבית משפט קמא (לאחר העירעור שהוגש על ידה עקב מחיקת כתב התביעה במסגרת הבקשה הראשונה לסילוק) ניתנה על יסוד העובדה כי התיק הוחזר על מנת לידון ב-"יתר הטענות". יתר הטענות בבקשת הסילוק הראשונה היו היתיישנות ופורום לא נאות.

התביעה כנגד הגרוש המשיכה להתנהל וכיום מצויה התביעה בשלב הסיכומים ולא רק שלא הועלתה על ידי המערערת כל טענה בדבר נחיצותו של המשיב להליך, אלא שהוא אף לא זומן כעד בתיק והמערערת אף האיצה את בירורה של התביעה והתנגדה לעיכובה – עובדה המעידה על קלישות טענותיה בדבר הצורך בבירור ההליך כנגד המשיב.

הגרוש מנהל הליכים עם המערערת מאז שנת 2001 והגיעה העת, המבוססת בזכותו הבסיסית להליך הוגן, לסופיות הדיון ולמניעת עוות דין, כי הליכים אלו יגיעו לקיצם וכל ניסיון נוסף של המערערת להמשיך ולהעלות טענות שנידונו ונדחו, מהוה חוסר תום לב. **** לאחר עיון בטענות הצדדים, מצאנו כי דין העירעור להדחות וזאת מחמת היתיישנות.

מועד התגבשותה של עילת התביעה אינו המועד בו עלה בידי הניזוק לאסוף את מלוא הראיות להוכיח את עילת תביעתו.

...

תמצית טענות המשיב בבקשה למחיקה על הסף לטענת המשיב, מכל אחד מהטעמים שהעלה בבקשה למחיקה על הסף דין התביעה להיות מסולקת על הסף.

הגרוש מנהל הליכים עם המערערת מאז שנת 2001 והגיעה העת, המבוססת בזכותו הבסיסית להליך הוגן, לסופיות הדיון ולמניעת עיוות דין, כי הליכים אלו יגיעו לקיצם וכל ניסיון נוסף של המערערת להמשיך ולהעלות טענות שנדונו ונדחו, מהווה חוסר תום לב. **** לאחר עיון בטענות הצדדים, מצאנו כי דין הערעור להידחות וזאת מחמת התיישנות.

אין אנו מקבלים את טענת המערערת לפיה, טענת ההתיישנות מבוססת על טענות עובדתיות וכי יש לדחות את ההכרעה בה להמשך ההליך.

היינו, לצורך הדיון בטענת ההתיישנות, נניח, כי כלל טענות המערערת בכתב התביעה תוכחנה, ולטעמנו, אף באם כך יקבע, בדין קבע בית המשפט כי עילת התביעה התיישנה.

מצאנו לקבל אף את קביעת בית המשפט, לפיה, לא ניתן לטעון להשהיית תקופת ההתיישנות בשל טענה לחוסר תום לבו של המשיב, או בשל הטענה שסירב למסור מסמכים מקום בו לא ניתנה כל החלטה כנגדו המחייבת אותו למסירת מסמכים כל שהם.

משמצאנו כי עילת התביעה כנגד המשיב התיישנה, לא מצאנו צורך להידרש ליתר קביעותיו של בית המשפט קמא לדחיית התביעה על הסף.

מכלל האמור – דין הערעור להידחות.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בנצרת (כב' השופט **** קירס) מיום 10.1.23, בה נדחתה בקשת המבקש לתיקון כתב התביעה.

ראשית, באשר לאמור בכתב התביעה המתוקן בהתבסס על חווה"ד המשלימה, כי בעקבות האיחור באיבחון המחלה נאלצה המנוחה לעבור ניתוח נרחב, קבע בימ"ש קמא כי בכתב התביעה הראשונה ובחווה"ד המקורית לא נטען לקשר סיבתי בין מועד איבחון המחלה לבין הניתוח שעברה המנוחה, ומשכך מדובר בעילה תביעה חדשה, שתקופת ההתיישנות לגביה חלפה.

שלישית, בכתב התביעה המקורית לא נטען לקיצור תוחלת חיים בשל המחלה, ומשכך העלאת הטענה בכתב התביעה המתוקן כי האיחור באבחון החיש את פטירת המנוחה, אף היא בגדר עילת תביעה חדשה שהתיישנה.

עוד טוען המבקש כי בית משפט קמא טעה ביישום פסק הדין שניתן בתביעה הראשונה, שכן לפי פסה"ד ככל שתוגש תביעה חדשה על ידי היורשים היא תמשיך ממקום אליו הגיעה התביעה זו. ככל והיה המבקש מגיש כתב תביעה מתוקן הכולל את הטענות לקשר סיבתי בין הרשלנות הרפואית לבין ההתדרדרות הרפואית המצב הסיעודי ופטירתה של המנוחה במועד בו נמחקה התביעה בהליך הקודם, הרי שלא ניתן היה להעלות טענת היתיישנות בנקודת זמן זו. בנוסף טוען המבקש כי שגה בימ"ש קמא בקביעתו כי הנזקים מושא בקשת התיקון לא הוזכרו בעילות התביעה כפי שהוגש במקור, כפי טענותיו בעיניין זה. המשיבה טוענת כי החלטת בימ"ש קמא בדין יסודה.

טענת המבקש לאי-היתיישנות תביעה בגין קיצור תוחלת חיים הנה למעשה טענה להתיישנות שלא מדעת שכן לטענתו עד פטירת המנוחה לא היה לכאורה ידוע על קיצור בתוחלת החיים.

דיון והכרעה: כאמור לעיל, בקשת רשות העירעור הוגשה רק כנגד ההחלטה שלא להתיר את תיקון כתב התביעה בנוגע למותה של המנוחה והדרדרות במצבה/החמרת נכותה, וקשר סיבתי בינם לבין ההתרשלות הנטענת.

...

המבחן שנקבע בהקשר זה בפסיקה הוא "העסקה או המעשה המובא לדיון". לסיכום ההלכה בעניין זה ראו פסה"ד בע"א 5316/20 רמתיים צופים אגודה הדדית בע"מ נ' מדינת ישראל ואח' (2021), פסקה 18: " לצורך הכרעה בשאלה מהי "עילת תביעה" בתחום של בקשות לתיקון כתב תביעה, אומץ בפסיקה מבחן רחב שעניינו "העִסקה או המעשה המובא לדיון" (ראו, בין היתר, רע"א 7330/17 תומא נ' רשות מקרקעי ישראל, פסקאות 25-24 והאסמכתאות שם (19.3.2018) (להלן: עניין תומא); יואל זוסמן סדר הדין האזרחי 346-345 (מהדורה שביעית, 1995 (להלן: זוסמן)).

בחינת ענייננו על רקע עקרונות אלה, מביא לטעמי מסקנה כי אין מדובר בתיקון שיש בו משום הוספת עילות תביעה חדשות.

הערעור מתקבל אפוא בהתאם למפורט לעיל (ביחס לתיקונים עליהם נסבה בקשת רשות הערעור).

כמו כן הנתבע טען כי יש לדחות את תביעת התובע מחמת היתיישנות.

ביום 13.2.13 דחה הנתבע את תביעתו בהתאם להוראות סעיף 75 (א)(1) לחוק הביטוח לאומי (נוסח משולב) , התשנ"ה-1995 ( להלן: "החוק") מאחר ולא הוכח קיום יחסי עובד מעביד בינו לבין חברת מוקד יפו הבטחה וניקיון בע"מ. ביום 25.10.16, הגיש התובע תביעה לבית הדין בהליך שמספרו ב"ל 1824-10-16, אשר נמחקה עקב חוסר מעש מטעם התובע.

עוד טוען הנתבע בסיכומיו, תוך שהנו מפנה לפרוטוקול הדיון מיום 13.9.17 של ההליך הקודם, בו טען ב"כ התובע, שגם ייצג בהליך הקודם כי לא היה מודע למכתב הדחייה, ועם זאת הנו בקיא בהליכי תביעת הנזיקין שהוגשה מטעם התובע , לטענת הנתבע.

עוד טוען התובע כי פנע לזרז את תביעתו ואף פנה במכתב בנידון.

מכוח ההסמכה שבסעיף 396 לחוק הביטוח הלאומי, הותקנו תקנות נוספות – תקנות הביטוח הלאומי (מועדים להגשת תובענות), תש"ל-1969 (להלן – תקנות המועדים לתובענה), ובהן נקבע, בין היתר, כי תובענה נגד החלטת המוסד לביטוח לאומי (להלן – המוסד) תוגש לבית הדין אם חלפו לא יותר משנים עשר חודשים מהמועד שבו קיבל המבוטח את החלטת המוסד שעליה הוא מבקש להשיג.

עם זאת הובהר בפרשת דולאני כי בכל הנוגע להגשת תובענה עדין נשאר בצריך עיון האם ניתן להחיל את תקנה 125 וזאת בשונה מהגשת ערעור .כמו כן נפסק בפרשת דולאני כי יש לבית הדין גם סמכות טבועה להאריך את המועד , גם במנותק מתקנה 125 אולם זאת במקרים מצומצמים יותר.

לשם הכרעה בשאלה האם היתיישנה תביעת התובע, עלינו לבחון האם מכתב הדחיה הגיע למענו של התובע, אם לאו; וככל שנקבע כי אכן נימסר לתובע מכתב הדחיה, מהו המועד בו קיבלה התובע את מכתב הדחיה על די הנתבע או ידעה עליו, ושממנו מתחילה להימנות התקופה שבמהלכה רשאית התובעת להגיש תביעה לבית הדין.

...

כמו כן הנתבע טען כי יש לדחות את תביעת התובע מחמת התיישנות.

כל מה שנכתב בכתב יד וללא חתימה : " הוצאתי מהביטוח לאומי 10/8/16 מעמדת קבלת הקהל. " בנסיבות העניין אנו סבורים כי חזקת הההמצאה לפי דבר דואר שנשלח על ידי המוסד ייחשב ככזה שהגיע ליעדו לא נסתרה.

כמו כן אין אנו סבורים כי הנתבע היה מחוייב לשלוח את החלטותיו בדואר רשום דווקא, ולכן אי הצגת אישור מסירה על ידי הנתבעת אינה מהווה פגם של הנתבע לעניין זה .

משכך שוכנענו כי יש לקבל את טענת הנתבע כי התביעה התיישנה וזאת מבלי להידרש לטענות לגופו של עניין.

דחיית בקשת רשות ערעור על החלטת ביהמ"ש והגשת כתב הגנה מתוקן נוסף וכתב תשובה מתוקן ערכאת העירעור הנכבדה דחתה ביום 2.12.19 בקשת רשות ערעור שהגישה התובעת על החלטת ביהמ"ש בעיניין קיום מעשה בי דין.

לבקשת הצדדים, ביהמ"ש קבע לוח זמנים מזורז למיצוי נוסף של הליכים מקדמיים.

נחקרה המומחית מטעם ביהמ"ש. ביהמ"ש נתן החלטה בעיניין עמדות הצדדים לגבי חקירת התובעת בעיניין הנזק ולא קיים החקירה, לנוכח הנחית ערכאת העירעור הנכבדה בבקשת רשות ערעור שהוגשה לפני מועד הדיון, לפיה ביהמ"ש יאפשר לצדדים להגיש בקשת רשות ערעור נוספת, לאחר שייתן ההחלטה לגבי עמדות הצדדים בעיניין חקירת התובעת.

ביהמ"ש קבע שעילת התביעה בגין אי גילוי קיום בטוחה נוספת להבטחת פרעון החוב בחשבון לא היתיישנה שכן נטל הבאת הראיות והשכנוע לעניין טענת ההתיישנות חל על הבנק ולכן מצופה היה שהבנק יוכיח שהמסמך הומצא לתובעת בחודש ספטמבר 2010 באופן שגרם להתיישנות התביעה, אך הוא לא עשה כן. ביהמ"ש קבע כי הגשת התביעה לוקה בשיהוי רב. זאת משום שהתובעת לא העמידה הסבר מניח הדעת לכך, לרבות לחלוף הזמן ממועד מתן פסק הדין בתביעת הבנק בשנת 2014.

סיכום פסק הדין החלקי ביהמ"ש קבע בפסק הדין החלקי כי הבנק התרשל והפר חובה חקוקה וחובת תם הלב, כאשר לא גילה לתובעת כי עומד לשחרר הבטוחה הנוספת שנועדה לפרעון החוב בבנק לטובת חוב אחר של אמיר ולעניין ההוצאות קבע כי מצופה היה שהטענות כאן יתבררו מיד ובסמוך למועד גילוי קיום הבטוחה הנוספת, ועוד לפני מתן פסק הדין בתביעת הבנק, ע"י הגשת בקשה להגשת תביעה שכנגד וכן היתייחס לכך שהתובעת הגישה התביעה כחודש לפני חלוף תקופת ההתיישנות, ללא הצדקה לכך וקבע שהתוצאה הסופית מלמדת ש"לא כצעקתה", לגבי טענות שני הצדדים.

היא מוחקת כל סכום לו הייתה זכאית לפצוי בגיםן שכר דירה עד שנת 2017 ומחייבת מחיקת מרבית סכום התביעה בגין העידר הנאה משנת 2010 ועד שנת 2017.

...

הגשת כתב הגנה וכתב תשובה, הדיון הראשון, הגשת ראיות והדיון השני הבנק הגיש כתב הגנה ביום 27.2.18 בו טען כי יש לדחות את התביעה הן על הסף והן לגופה וזאת בשל התיישנות ואף בשל עשיית עושר ולא במשפט והעדר עילה.

חלופה 1: תיאור שטח שווי מ"ר בנוי סה"כ שווי הנכס דירת מגורים 51.5 6,900 ₪ 355,000 ₪ חלופה 2: תיאור שטח שווי מ"ר בנוי סה"כ שווי הנכס דירת מגורים 51.5 26,300 ₪ 1,354,000 ₪ חלופה 3: סיכום דמי שכירות ראויים לפי שנים: שנה היחס בין שווי למ"ר לכל שנה ביחס לשווי במועד עריכת השומה דמ"ש לשנה במעוגל דמ"ש לחודש במעוגל 2006 26.24% 10,400 ₪ 900 ₪ 2007 26.24% 10,400 ₪ 900 ₪ 2008 38.02% 15,080 ₪ 1,260 ₪ 2009 38.02% 15,080 ₪ 1,260 ₪ 2010 51.71% 20,500 ₪ 1,710 ₪ 2011 55.51% 22,010 ₪ 1,830 ₪ 2012 58.94% 23,370 ₪ 1,950 ₪ 2013 62.36% 24,720 ₪ 2,060 ₪ 2014 68.63% 27,210 ₪ 2,270 ₪ 2015 74.90% 29,700 ₪ 2,480 ₪ 2016 89.73% 35,580 ₪ 2,970 ₪ 2017 93.16% 36,940 ₪ 3,080 ₪ 2018 98.10% 38,900 ₪ 3,240 ₪ 2019 94.68% 37,540 ₪ 3,130 ₪ 2020 94.68% 37,540 ₪ 3,130 ₪ 2021 100.00% 39,650 ₪ 3,300 ₪ חלופה 4 – אומדן שווי שוק לנכס שבנדון לחודש 10/2010: תיאור שטח שווי מ"ר בנוי סה"כ שווי הנכס דירת מגורים 51.5 ₪ 13,600 ₪ 700,000 ₪ חלופה 5 – אומדן שווי שוק לנכס שבנדון לחודש 03/2014: תיאור שטח שווי מ"ר בנוי סה"כ שווי הנכס דירת מגורים 51.5 18,050 ₪ 930,000 ₪ שומה לאור כל האמור לעיל, הנני מעריכה את שווי הנכס ודמי השכירות הראויים בהתאם לחלופות המבוקשות, כדלקמן: חלופה תאור מועד קובע סה"כ אומדן שווי הנכס 1 שווי שוק 01/01/2006 355,000 ₪ חלופה תאור מועד קובע סה"כ אומדן שווי הנכס 2 שווי שוק מועד מתן השומה 1,354,000 ₪ חלופה תאור שנה דמ"ש חודשיים ראויים דמ"ש שנתיים ראויים 3 דמי שכירות 2006 900 ₪ 10,400 ₪ 2007 900 ₪ 10,400 ₪ 2008 1,260 ₪ 15,080 ₪ 2009 1,260 ₪ 15,080 ₪ 2010 1,710 ₪ 20,500 ₪ 2011 1,830 ₪ 22,010 ₪ 2012 1,950 ₪ 23,370 ₪ 2013 2,060 ₪ 24,720 ₪ 2014 2,270 ₪ 27,210 ₪ 2015 2,480 ₪ 29,700 ₪ 2016 2,970 ₪ 35,580 ₪ 2017 3,080 ₪ 36,940 ₪ 2018 3,240 ₪ 38,900 ₪ 2019 3,130 ₪ 37,540 ₪ 2020 3,310 ₪ 27,540 ₪ 2021 – מועד עריכת השומה 3,300 ₪ 39,650 ₪ חלופה תאור מועד קובע סה"כ אומדן שווי הנכס 4 שווי שוק 10/2010 700,000 ₪ חלופה תאור מועד קובע סה"כ אומדן שווי הנכס 5 שווי שוק 3/2014 930,000 ₪ "

ביהמ"ש לא קובע מסמרות בעניין זה, שכן אינו אמור להכריע בו. דיון בהוצאות בשים לב לסכום שכר הטרחה שביהמ"ש פסק בפסק הדין החלקי, וכן בשים לב לפער בין סכום התביעה ובין סכום התביעה, ביהמ"ש קובע כי הנתבעת תשלם לתובעת מחצית מכלל הוצאותיה לעניין אגרות, תשלום לשמאי מטעמה ותשלום לשמאית מטעם ביהמ"ש וכן שכ"ט בא כוחה של התובע בסך של 35,000.

סוף דבר ביהמ"ש מחייב הנתבעת לשלם לתובעת כלהלן: 560,000 ₪ צמוד בתוספת הצמדה למדד המחירים לצרכן בלבד עד מועד הגשת התביעה ומאותו מועד בתוספת רבית כדין ועד מועד התשלום בפועל.