לשיטת מר טיזאבי הוא זכאי לשיפוי בגין הערבות שמומשה כלפיו, הן בשל התחייבות של החברה והאחים כלפיו לשפותו בהזדמנויות רבות, הן מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט, הן מכוח היותו שלוח של החברה והאחים לניהול עינייני החברה מול הבנק, הן בשל הרמת מסך שיש לטענתו לבצע בין החברה, הן בשל רשלנות והפרת חובת אמונים של האחים כלפיו בדרך ניהולם את החברה, ועוד.
נטל הראיה מוטל על החברה גם בעיניין זה בהיותה התובעת, והיה עליה לפנות לבנק או לרואה החשבון של החברה, רו"ח פרייזלר, על מנת לקבל מסמכים בעיניין זה, אך היא לא פעלה כך.
יש לציין כי בכתב התביעה של החברה (בפיסקה 16) ובתצהירי שלושת האחים (בפיסקה 59) ציינה החברה גם שלושה שיקים נוספים, לפקודת חברת רימר ובניו בע"מ מחדרה (העתקיהם צורפו כנספח 27 לתצהירי החברה), שלטענתה מר טיזאבי שילשל לכיסו את הכספים במזומן שנתקבלו, אולם מאחר שהטענה ביחס לשלושת שיקים אלה נזנחה על ידי החברה בסיכומיה, אין להדרש לה.
גזל כספי מזומנים מלקוחות האולם לכיסו של מר טיזאבי
לטענת החברה מר טיזאבי גנב לכיסו כספי מזומנים של החברה, שקבל מלקוחות האולם.
יש לציין כי למרות שמר טיזאבי השיג פסק דין כנגד החברה, ולא כנגד האחים, שמחייב אותה בהסכם הפשרה הראשון, הרי שהוא ויתר בהתנהגותו על מימוש הסכם הפשרה הראשון, והגיע לבד עם הבנק להסכם הפשרה השני, שביטל למעשה את הראשון והחליף אותו (פיסקה 15 להסכם הפשרה השני, נספח ו' לתצהיר מר טיזאבי).
אלא שלאחר ששקלתי את הדברים לא מצאתי לצעוד בנתיב זה. מר טיזאבי לא ביסס את כל הרכיבים הנחוצים לטיעון מהסוג האמור:
א) בכתב התביעה המקורי משנת 2001 טען מר טיזאבי (בפיסקה 13) כי החברה נטלה הלוואות מבנק לאומי בין היתר גם לצורך שפוץ האולמות, אך לא ציין את מועד נטילת ההלוואות מבנק לאומי, ולא פירט את הנסיבות של חתימת כתב הערבות, ואפילו לא טען כי האחים ביקשו ממנו לחתום על הערבות.
...
התוצאה
לאור האמור לעיל, אני מורה כדלקמן:
תביעת מר טיזאבי נגד החברה בת"א 47021-12-12 מתקבלת במלואה, דהיינו על החברה לשלם למר טיזאבי סך של 6 מיליון ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת התביעה ביום 24.12.12, ועד למועד התשלום בפועל.
תביעת מר טיזאבי נגד האחים בת"א 47021-12-12 – נדחית.
תביעת החברה נגד מר טיזאבי בת"א 21106-04-14 – נדחית.