בקשה להחלפת עובד רשם הקבלנים בשל התנהגות בלתי הולמת

כך, בסעיף 16.1 לכתב ההגנה, בו נטען: "התובע נהג לפנות השכם וערב לנתבע 1 בטענה שהוא מתפטר, ושהוא לא בא לעבודה, ומעבר לעובדה כי גרם נזקים ישירים לנתבע 2, הרי שפעל בטקטיקות של סחיטה באיומים כלפי הנתבע 1 לשפור מצבו ביחס לשאר עובדי הנתבע 2.". בדומה לכך בסעיף 16.9 לכתב ההגנה, שם נכתב: "יוער, שהמאפיין של התפטרויותיו החוזרות ונישנות של התובע, הוא שמדובר תמיד בכניסה לתחילת עונה שבה הנתבע 2 נמצא בלחץ הכבד ביותר. חודשים ספטמבר, אוקטובר נובמבר דצמבר וינואר, הנם חודשים רדודים ואולם תחילת העונה בחודשים פברואר, מרץ אפריל, מאי ויוני מהוים את התקופה 'החמה' ביותר בענף החקלאות, והתובע כאמור, תוך שימוש בטקטיקות של סחיטה באיומים, ניצל לחץ זה לצורך שיפור מתמיד בתנאי העסקתו.". ועוד בסעיף 16.10 לכתב ההגנה: "התובע עסק באופן שיטתי באיומים ובסחיטה של הנתבע 1, בין היתר כפי העולה בהודעות טקסט חוזרות ונישנות, בהן הוא מודיע לנתבע 1 כי עליו לחפש עובד חדש, כי התובע מצא עבודה ברווח אישי גדול יותר וכן מצהיר על כוונתו לשמש קבלן עובדים (בנגוד לחוק כפי שאף נקבע בפסיקה לא מזמן)...". טענה כי התובע הוא "חוצפן היורק במקום בו הוא מתפרנס", שנזכרה בסעיף 16 לכתב ההגנה.

טענה כי התובע הונה את בית הדין, שהוצגה בסעיף 25 לכתב ההגנה, בזון הלשון: "האמור בסעיף 11 לכתב התביעה מוכחש, בין היתר בשל התעלמותו של התובע מימי החופשה שניצל בפועל תוך הונאת בית הדין הנכבד באופן השזור כחוט השני לכל אורך כתב תביעתו.". חזרה על הטענות לעיל, בסעיף 3 לסיכום כתב ההגנה, שבו נטען בין היתר כי: "משהמדובר בנוכל הידוע כנוהג בהליכי סחיטה באיומים...". לטענת התובע, התבטאויות אלו אינן דרות בכפיפה אחת עם החובות הנובעות מסדרי הדין ומכללי האתיקה של לישכת עורכי הדין: הן חריגות, אינן ראויות, אינן הולמות את ההליך המשפטי, יש בהן משום זילות בית הדין והמערכת המשפטית, הן מהוות היתנהגות שאינה הולמת עורך דין, ואינן מתיישבות עם חובת עורך-דין לנהוג בהגינות כלפי בעל הדין האחר, כלפי חברו וכלפי בית המשפט.

המסגרת הנורמאטיבית – בתקנה 40 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב – 1991 (להלן: "תקנות בית הדין"), נקבע כך: "בית הדין או הרשם רשאי, בכל עת, להורות כי יימחק או יתוקן כל ענין בכתב טענות שאין בו צורך או שהוא מביש או עלול להפריע לדיון הוגן בתובענה, לסבכו או להשהותו.". נוסחה של תקנה 40 לתקנות בית הדין, זהה לרישת תקנה 91(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 (להלן: "תקנות סדר הדין הישנות"), ועל כן ניתן ללמוד מפרשנות תקנה 91(א) הנ"ל [סע"ש 42830-10-13 לייבוביץ – טסלר, מיום 20/01/2015, בר"ע לבית הדין הארצי נדחה (בר"ע 16674-02-15, מיום 08/03/15)].

ואחדד: אף אם מבקש בעל דין להניח טיעון רלבאנטי, וגם כשמדובר בייחוס היתנהגות לא ראויה לפלוני, עליו לעשות כן באופן עינייני ומכבד, ללא יסודות פוגעניים, ובלשונו של בית המשפט העליון: "בית המשפט לא יאפשר לבעלי הדין להתבטא לפניו, בכתב או בעל פה, בלשון משתלחת, ובאופן פוגעני, משפיל או מעליב. ניתן להתבטא בדרך מכבדת, גם כאשר מדובר בטענות חמורות, הנוגעות להתנהלות לא ראויה מצד אדם או גוף כלשהוא. [...]" (בג"ץ 1430/21 ‏עוה"ד עודד הוכהאוזר ואח' נ' מיכאל תמיר, שופט בית המשפט המחוזי מרכז ואח', מיום 11/04/2021, בסעיף 7 לפסק הדין; רע"א 4975/21 אתרי דור ואח' נגד מי לוד תאגיד המים והביוב של לוד, מיום 08/08/21, בסעיף 4 להחלטה).

...

טענה כי התובע הונה את בית הדין, שהוצגה בסעיף 25 לכתב ההגנה, בזון הלשון: "האמור בסעיף 11 לכתב התביעה מוכחש, בין היתר בשל התעלמותו של התובע מימי החופשה שניצל בפועל תוך הונאת בית הדין הנכבד באופן השזור כחוט השני לכל אורך כתב תביעתו.". חזרה על הטענות לעיל, בסעיף 3 לסיכום כתב ההגנה, שבו נטען בין היתר כי: "משהמדובר בנוכל הידוע כנוהג בהליכי סחיטה באיומים...". לטענת התובע, התבטאויות אלו אינן דרות בכפיפה אחת עם החובות הנובעות מסדרי הדין ומכללי האתיקה של לשכת עורכי הדין: הן חריגות, אינן ראויות, אינן הולמות את ההליך המשפטי, יש בהן משום זילות בית הדין והמערכת המשפטית, הן מהוות התנהגות שאינה הולמת עורך דין, ואינן מתיישבות עם חובת עורך-דין לנהוג בהגינות כלפי בעל הדין האחר, כלפי חברו וכלפי בית המשפט.

ביום 15/06/2021, הגישו הנתבעים את תגובתם לבקשה במסגרתה טענו כי יש לדחות את הבקשה על הסף, בשל כך שהוגשה ללא תצהיר תומך.

מאותם השיקולים, אני מורה לנתבעים למחוק מכתב ההגנה את ההיגדים: "חוצפן היורק במקום בו הוא מתפרנס" (סעיף 16 לכתב ההגנה), ו"הונאת בית הדין" (סעיף 25 לכתב ההגנה).

לסיכום, הבקשה מתקבלת כך שעל הנתבעים להגיש כתב הגנה מתוקן, לאחר מחיקת הביטויים שפורטו לעיל, תוך 14 ימים מהיום שבו תימסר להם החלטה זו, ולהימנע מהכללת ביטויים מבישים במסגרתו.

אשר לבקשה להשתת הוצאות אישיות על ב"כ הנתבעים – הבקשה נדחית, ולו בשל היעדר הנמקה מינימאלית מצד התובע.

בנוסף צוין שם, כי הנתבעת גרמה לקשיים במציאת דייר חילופי, הפרה את החוזה, "נעלמה מהארץ" והתנהגה בצורה לא הולמת.

חוזה השכירות, מושא הדיון, נחתם לטענת התובעת בנגוד להסכמות בעל פה, תוך עורמה וגניבת כסף; הסתרת מידע ומסירת מידע כוזב בנוגע לחשבונות מים וארנונה; פגיעה בפרטיות, הטרדה באמצעות הודעות טקסט; שדול לשלם עבור הגנן; היתנכלות וחבלה בניסיון התובעת לעזוב את המושכר לאחר מחצית השנה וסיכול מציאת דייר חילופי; הפעלת רדיו בקל רם; פגיעה בפרנסה וגביית הערבון תוך פגיעה בתובעת (15,000 ₪ באמצעות "מימוש" המחאה).

עוד צוין, כי ביום 2.8.2021 ביקשה התובעת מבית משפט השלום בחדרה, בו היתנהל התיק הראשון, לבטל את פסק הדין, אך בית המשפט דחה שם את הבקשה אף ללא קבלת תשובת הנתבעת.

הפסיקה הכירה באפשרות של הגשת תביעה לביטולו של הסכם פשרה שנעשה בין הצדדים, ואף ביחס לפסק דין סופי של בית המשפט (ע"א 8024/17 ב. י. מ. חברה לבניה והשקעות (חיפה 1993) בע"מ נ' מדינת ישראל - רשם הקבלנים (16.3.2020)) תוך שנעשית הבחנה בין "תרמית פנימית" ובין "תרמית חיצונית". זו הפנימית, נוגעת למעשה בלתי חוקי בעת ניהול המשפט.

...

בהינתן נימוקים אלה, דין תביעה זו להידחות.

מאותם טעמים – דין התביעה שכנגד להידחות.

סיכום אני מורה על דחיית התביעה והתביעה שכנגד.

ביום 20.10.2009 חתמו התובעים הסכם עם נתבע מס' 1 (להלן: "המפקח") למתן שירותי פקוח בנייה (להלן: "הסכם פקוח"), לפיו על המפקח לדאוג כי תהליך הבנייה החל מבחירת קבלני המשנה, ניהול ופקוח על העבודות בשטח וכלה בעבודת הגמר עד לקבלת המפתח, יתנהל ויתבצע בצורה המיטבית ביותר, הן מבחינת איכות החומרים והמוצרים והן מבחינת איכות ביצוע העבודה (נספח א', כתב תביעה).

התובעים אינם מבקשים להפוך את החלטת המומחה, אלא להוסיף עליה פיתרון של החלפת הקרקע.

עגמת נפש: התובעים טענו בכתב התביעה כי נגרמה להם עגמת נפש רבה בשל היתנהגות הנתבעים בכל הקשור לבניית הבית, היתנערות מאחריות וזלזול אשר הפגינו במשך 10 שנים, והעדר היכולת להנות ולהפיק ניצול מירבי של הבית, כמו כן, אי הנוחות, טירחה מיותרת, הליקויים, הפנייה לעורך דין ולמומחים ומניעת ההנאה מביתם החדש.

משכך, בשכלול כל הנסיבות בתיק, אני קובעת כי יש בסכום של 15,000 ₪ כדי להוות פיצוי הולם על עוגמת נפש שנגרמה לתובעים ועוגמת הנפש שתיגרם לתובעים בעת ביצוע התיקונים.

נתבע מס' 1 השיב כי היו יומני עבודה בהם רשם הכל, אך אלו לא נשמרו לאורך השנים.

...

לסיכום שאלת האחריות אני קובעת כי התובעים נושאים באשם תורם בשיעור 10%, נתבע מס' 1, המפקח, נושא ב- 30% מהאחריות לנזקים, ונתבע מס' 3, המתכנן, נושא ב- 60% מהאחריות.

לסיכום, אני קובעת כדלקמן: אני מחייבת את נתבע מס' 1 לשלם לתובעים סך של 61,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד יום התשלום בפועל.

התביעה נגד נתבע מס' 3 נדחית.

בית משפט לתביעות קטנות בחיפה ת"ק 13050-05-22 יחיאל ואח' נ' אשדר חברה לבניה בע"מ תיק חצוני: בפני כבוד הרשמת בכירה דנה ביאלר תובעים 1. ליטל יחיאל 2. נדב יחיאל נתבעת אשדר חברה לבניה בע"מ פסק דין

הנתבעת היתקשרה עם חברת אשטרום בנייה צפון בע"מ כקבלן ראשי לבצוע הפרויקט (להלן – "אשטרום"), אשר היתקשרה עם חברת רב בריח (להלן – "רב בריח") בהסכם לייצור והתקנת הדלתות בפרויקט.

במסגרת מחווה שירותית וחשיבות איכות השרות בעיני אשטרום ביקשה אשטרום לבצעם חרף האמור.

בנספח 4 לכתב ההגנה מופיעה תיכתובת מאותו יום, המפרטת היתנהגות בלתי הולמת מצד התובעים (צעקות וקללות) ואת בחינת הליקויים שנעשתה על ידם "בזכוכית מגדלת". ביום 8.5.2022 הוגשה התביעה.

בשיקלול כל האמור, הרי שהתובעים קיבלו דלתות הממלאות את ייעודן הפונקציונלי, ולכל הפחות לא הצליחו להרים את הנטל להראות אחרת; ישנם ליקויים קוסמטיים בדלתות גם לשיטתה של הנתבעת ובשים לב להתנהלותה מול התובעים; הנתבעת הציעה לתובעים החלפתן של הדלתות אך התובעים סירבו לשתף פעולה; על פניו אין חוות דעת מומחה, אך מהתמונות עולה שאכן פגמים קוסמטיים קיימים; מצאתי לקבוע כי הנתבעת תפצה את התובעים בגין כך. משגם לשיטת התובעים (אפנה לחוות הדעת שהגישו ושנדחתה על ידי) ישנם ממצאים לגבי 4 דלתות פנים ודלת הכניסה, יש לפסוק לתובעים פיצוי בגין חמש דלתות פגומות אלה.

...

בשים לב לחומר הראיות בפני, לעדויות שנשמעו ולהתרשמותי בדיון, איני סבורה כי צו לתיקון הליקויים יביא סוף למחלוקת בין הצדדים בנסיבות ועל כן טענה זו נדחית על ידי.

סוף דבר הנתבעת תפצה את התובעים בסך כולל של 2,500 ₪ בשל הפגמים בדלתות שהורכבו בביתם.

סך הכל תשלם הנתבעת לתובעים 3,000 ₪, וזאת בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין.

בית משפט לתביעות קטנות בחיפה ‏י"ז אלול תשפ"ג, 03 ספטמבר 2023 ת"ק 62505-03-23 תותרי נ' הראל חברה לביטוח בע"מ תיק חצוני: בפני כבוד הרשם הבכיר, בנימין בן סימון תובע ראמי תותרי נתבעת הראל חברה לביטוח בע"מ פסק דין

הנתבעת טוענת כי היא פעלה במקצועיות וביעילות ולא חסכה כל מאמץ ומשאב ובהפניית קבלנים לתיקון ושמאי על מנת להביא לפיתרון המחלוקת.

בעיניין דומה כתב חברי כבוד השופט ניר נחשון את הדברים הבאים שהולמים למקרה שבפני במידה רבה: "מובהר בזאת לתובע, כי תובענה צריכה להיות תמציתית ולהתמקד בפרטים העקריים והמהותיים (ר' תקנה 9(5) ותקנה 71(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 ("התקנות"); רע"א 4452/08 שגיא, רו"ח ומשפטן נ' פקיד השומה (17.4.09) כב' השופטת, כתוארה אז, נאור).

אין מחלוקת בדבר עלות החלפת המשקוף בסך של 850 ש"ח. כמו כן, סבורני שיש לקבל את חוות דעת השמאי בנושא ארון אמבטיה, לפיה אין לקבל את המחיר שנקב בו התובע בגין הארון בסך של 4,575 ₪ שכן התובע רכש ארון תלוי, מקום שהארון שניזוק ערכו היה פחות מהארון שנרכש, ומכאן יש לקבל את חוות דעת השמאי שנקב בסכום של 2,900 ש"ח. כמו כן אני סבור שיש לקבל את חוות דעת השמאי, לפיה עלות תיקון הארון בחדר הילדים שניזוק צריך לעמוד על סך של 1,500 ₪ בערכי כינון.

הסכומים ישולמו תוך 20 יום ממסירת פסק דין זה. זכות בקשת רשות ערעור תוך 15 יום ניתן היום, י"ז אלול תשפ"ג, 03 ספטמבר 2023, בהיעדר הצדדים.

...

אין מחלוקת בדבר עלות החלפת המשקוף בסך של 850 ש"ח. כמו כן, סבורני שיש לקבל את חוות דעת השמאי בנושא ארון אמבטיה, לפיה אין לקבל את המחיר שנקב בו התובע בגין הארון בסך של 4,575 ₪ שכן התובע רכש ארון תלוי, מקום שהארון שניזוק ערכו היה פחות מהארון שנרכש, ומכאן יש לקבל את חוות דעת השמאי שנקב בסכום של 2,900 ש"ח. כמו כן אני סבור שיש לקבל את חוות דעת השמאי, לפיה עלות תיקון הארון בחדר הילדים שניזוק צריך לעמוד על סך של 1,500 ₪ בערכי כינון.

אני אף סבור שהתיקונים בוצעו בזמן סביר, ומכאן, שאני דוחה את טענת התובע, לפיה לא קיבל מענה מהנתבעת.

מכל המקובץ, דין התביעה להתקבל חלקית, הנתבעת תשלם לתובע סך של 5,250 ₪ לפני ניכוי השתתפות עצמית וכן סך של 500 ₪ בגין הוצאות משפט.