בקשה להחלפת מומחה שיקום בתביעת נזקי גוף

ענייננו בתביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובעת, ילידת שנת 1965, עקב מעורבותה בתאונת דרכים ביום 28.12.11.

באותו הליך עתרה התובעת למינוי מומחים בתחום הנוירולוגיה, אורתופדיה, פסיכיאטריה ובתחום השקום.

לעניין ברך ימין השיב המומחה בשאלות שהופנו אליו "...אני מקבל את קביעתו של האורתופד ...שאכן מדובר בתהליך נווני התפתחותי ללא קשר לתאונה" "אי אפשר להסביר כי בעת התאונה אירע אולי קרע במנסקוס ברך ימין, והדבר לא הפריע במשך יותר משנה וחצי. לו היה אירוע חבלתי של קרע בעת התאונה, היו סימנים קליניים מוקדם מאוד, כבר בחודש שלאחר התאונה או לכל היותר בתוך 3 החודשים הראשונים ולא כל כך מאוחר". סופו של ההליך היה במחיקת התביעה, לאחר שהתובעת ביקשה זאת בשל החלפת ייצוג ומהנימוק כי מצבה הרפואי טרם התייצב.

...

מכאן, שוכנעתי כי זה צודק ומתבקש לאפשר בדיקתה בשנית של התובעת ע"י המומחה מטעם ביהמ"ש לאחר שיונחו בפניו חוות דעתו המקורית ושאלות ותשובות שניתנו בעניינה של התובעת בעבר.

אילו היינו עוסקים בתביעת הנפגעת בלבד, המומחה היה נדרש להתייחס אך לנכותה של התובעת בברך שמאל ולבדוק אם חלה החמרה במצב הברך, ואולם בטרם תינתנה הוראות למומחה בצו המינוי, אני סבורה כי יש לאפשר לצדדים, כולל המוסד לביטוח לאומי, להביא את עמדתם באשר לנכותה הכוללת של התובעת (גם זו שאינה קשורה לתאונה) ודרך קביעתה של נכות זו, וזאת בשים לב לפסיקה הרווחת בעניין.

לצורך ייעול הדיון, בשים לב לכך שכבר ניתנה הצעת פשרה בתביעת השיבוב (לא ע"י מותב זה) וכדי להיזקק למכלול הטענות הנוגעות לנכויות השונות, אלה הקשורות לתאונה ואלה שלא, הכל בכפוף לקביעותיי לעיל, אני מורה על זימון הצדדים בשתי התביעות לקדם ביום 15.12.20, שעה 11:00.

בפני בקשת הנתבע להורות על סילוק תביעת התובע על הסף בשל היתיישנות העילה וכן בשל העובדה שהתובע לא צרף לתביעתו חוות דעת רפואית, כאשר התביעה היא תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו, לטענת התובע, בשל רשלנות רפואית.

החלפת הכתרים בלסת התחתונה תבוצע ללא תשלום נוסף מאחר והכתרים בוצעו לפני כשנתיים בלבד ולא אפשרו תיפקוד תקין מאז הדבקתם".

לכתב התביעה לא צורפה חוות דעת רפואית, אלא תוצאות בדיקת התלונה במשרד הבריאות וכן הוגשו הצעות מחיר לטיפולי שקום פה. ההצעות תואמות באופן חלקי את צרכי השקום שנרשמו בסיכום התלונה במשרד הבריאות.

הטענה למחיקה עקב אי הגשת חוות דעת רפואית על פי התקנות, לצורך הוכחת תביעה בנזקי גוף וודאי ברשלנות רפואית רצה בעל דין להוכיח עניין שברפואה, יצרף לכתב טענותיו חוות דעת של מומחה בתחום מומחיותו (תקנה 87(א) לתקנות סדר דין אזרחי, התשע"ט – 2018) .

...

על פי האמור ברע"א 6552/20 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' א.לוי השקעות ובניין בע"מ (נבו 02.12.2020): "במקרים שבהם לשם הכרעה בטענת ההתיישנות נדרש בירור עובדתי אשר חופף לבירור שייעשה ממילא במסגרת הדיון בתביעה לגופה – קיימים אינטרסים שעניינם הוא יעילות הדיון וחסכון במשאבים המצדיקים את דחיית ההכרעה בסוגיית ההתיישנות עד לבירור התביעה גופה. כך למשל, במקרה בו לשם הכרעה בטענת ההתיישנות יש צורך לחקור עדים אשר ממילא צפויים להעיד בעת בירור התביעה לגופה או להציג מסמכים אשר צפוי כי ישמשו כראיות גם בהמשך ההליך, יהיה זה משום בזבוז של משאבי המערכת השיפוטית כמו גם משאבי הצדדים להביא ראיות אלה פעמיים במסגרת הליך שיפוטי אחד. משכך, וחרף התכליות של מוסד ההתיישנות המעודדות דיון מקדמי בטענת ההתיישנות, במקרים שבהם תיפגם היעילות הדיונית בשל ההכרעה המקדמית בטענת ההתיישנות – יש להימנע מכך, ולדון בטענת ההתיישנות בהמשך ההליך במסגרת בירור התביעה לגופה." אני סבורה כי ענייננו נופל למסגרת בו נדרש בירור עובדתי חופף של עילת התביעה עם עילת ההתיישנות, וכי חוות הדעת שיוגשו על ידי המומחים יוכלו לדייק את המועדים של הטיפולים והנזקים שנגרמו בגינם, ככל שנגרמו, ולפיכך לא ניתן בעת הזו להחליט כי התביעה התיישנה.

בנסיבות העניין אני סבורה כי יש לאפשר לתובע לתקן את מחדלו.

לאור האמור אני דוחה את הבקשה למחיקה על הסף של התביעה עקב אי הגשת חוות דעת רפואית ומאפשרת לתובע להגיש חוות דעת רפואית מטעמו בתוך 45 ימים מהיום.

התובע הגיש לביהמ"ש השלום תביעה לניזקי גוף והתובע מס' 2, הוא המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל), הצטרף בשלב מיתקדם של ההליך כתובע נוסף.

בתחילת ההליך הצדדים הסכימו על מינוי פרופ' קוטלר בתחום הנפשי, פרופ' ירניצקי בתחום הנורולוגי, ד"ר קליגמן בתחום האורתופדי וביהמ"ש השלום ניעתר לבקשת התובע ומינה גם את פרופ' גרוסווסר כמומחה לשקום מטעם ביהמ"ש. לאחר שהתקיימו בבהמ"ש השלום מספר ישיבות לשמיעת ראיות הצדדים, ובמסגרתן נחקר התובע ואחותו, הגב' אווה רבייב, החוקר מטעם הנתבעים וגם פרופ' קוטלר, ביהמ"ש השלום הורה בהחלטתו מיום 21.9.20, על העברת הדיון בתובענה לביהמ"ש המחוזי.

מכאן, כשאני נותן את דעתי מחד לאפשרות כי התובע היה משפר במידה קטנה את שכרו, ומנגד חוסר היציבות שאפיינה את עבודתו שכן התובע החליף מקומות עבודה וגם ההפסקות שהיו בעבודתו, השכר שנראה בעיניי כמשקף היטב את פוטנציאל הישתכרותו ולפיו נכון לערוך את החישוב הוא שכר נטו (לאחר ניכוי מרכיב מס הכנסה) בסך 8,000 ₪.

...

בהערכתי נתתי את דעתי להנחה כי בסמוך לאחר התאונה התובע נזקק לעזרה מוגברת, לאמור לעיל באשר להיקף העזרה היומי הדרוש וגם למסקנה כי אין הצדקה לפצות את התובע בגין הוצאות הליווי החברתי בעבר.

לאור כל האמור, בשים לב למעקב הרפואי שהתובע עבר ויעבור בעתיד כהמלצתו של פרופ' גרוסווסר, דבר הכרוך בהוצאות בגין נסיעות, וכשמגלמים בהערכה חלק יחסי קטן מההוצאה בגין רכישת הקנאביס והתרופות, אני מעריך ראשי נזק אלה, לעבר ולעתיד, בסך 150,000 ₪.

הניכויים ותביעת המל"ל אין מחלוקת בין הצדדים כי הקצבאות אותן קיבל ויקבל התובע בגין נכותו הכללית עומדים על סך 829,941 ₪, זאת בהתאם להערכת המל"ל. משנקבע לעיל כי הנכויות הרפואיות כולן יש לזקוף לתאונה, כן נוכח קביעות הוועדה הרפואית לנכות כללית שכמעט זהות לאלו של המומחים שמונו בהליך זה ולא נמצאה נכות רפואית שאינה קשורה לתאונה - יש לנכות את מלוא תגמולי המל"ל מהפיצויים שנפסקו לתובע, ואותו סכום על הנתבעים לשלם למל"ל. סוף דבר מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעים לשלם לתובע מס' 1 סך 2,371,138 ₪, לאחר שנוכו תשלום תכוף נטו בסך 37,921 ₪ ותקבולי המל"ל, בצירוף שכ"ט בשיעור 15.21% כולל מע"מ. כן הנתבעים ישלמו לתובע מס' 2 סך 829,941 ₪, בצירוף שכ"ט בשיעור 15.21% כולל מע"מ. הסכומים ישולמו לתובעים באמצעות ב"כ תוך 30 יום מקבלת פס"ד, אחרת הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

עסקינן בתביעת ניזקי גוף שהוגשה על ידי התובע בעילה של רשלנות רפואית נטענת בגין טפולי שיניים שניתנו לתובע על ידי נתבע 1 במרפאת אוקסל בשנים 2012-2015, כך על פי הנטען.

לכתב התביעה צירף התובע חוות דעת רפואית מיום 16/8/2020 ערוכה ע"י ד"ר מיכאל רסובסקי, רופא שיניים ומומחה לשקום הפה, כתימוכין לטענותיו ונזקיו.

אם אילו הם פני הדברים, מה מנע מבעדו לפנות אליו או לרופא ששמש בתפקיד זה במועד בו הוכן והוגש כתב התביעה, במטרה לאתר את מלוא הרשומה בעיניינו בטרם הגשת תובענה זו?! אדרבא, התובע לא טען וממילא גם לא הוכיח כי פנה למרפאה או למחליפו של הנתבע בבקשה להמצאת תיקו הרפואי, הגם שלטענתו טופל במרפאה עד שנת 2015, בזמן שהנתבע כאמור כבר לא עבד במרפאה.

...

ב) התביעה הוגשה ביום 30/8/2020 בעוד שלראיות התביעה צורפו אסמכתאות על טיפולים שבוצעו בשנים 2012-2013 בלבד, ללא כל קצה ראיה לטענה לפיה התובע המשיך לעבור טיפולים במרפאה עד שנת 2015 כנטען על ידו, ומשכך ובחלוף למעלה משבע שנים בהתייחס לשנים 2012-2013, התביעה התיישנה ודינה להידחות גם מהטעם הזה.

בנסיבות אלו, באתי למסקנה כי לא התקיימו בעניינו של התובע התנאים שנקבעו בחוק ובפסיקה הנוהגת בכל הנוגע לתחולת כלל "הגילוי המאוחר", אשר יש בכוחו להאריך את תקופת ההתיישנות.

סוף דבר לאור המקובץ לעיל, באתי למסקנה כי התובע לא צלח להוכיח את היריבות מול הנתבע דנן וגם אילו היה צולח להרים את נטל השכנוע בעניין זה, עדיין דין התביעה להידחות מחמת התיישנות ושיהוי ניכר.

לאור המסקנות אליהן הגעתי לעיל, הריני לקבוע כי דין התביעה להידחות.

עסקינן בתביעת ניזקי גוף שנגרמו לתובע 1 (להלן: "התובע") בתאונת דרכים, כפי שיתואר להלן.

פשיטא כי הנכה זכאי לתחזוקה והחלפה לכל חייו, באמצעות קופת חולים ובמימון המל"ל (עמ' 374 לפרו' שו' 21-26); לטעמי בבחינת הדברים בכל הקשור להוצאות רפואיות (לעבר ולעתיד), ציוד עזר ואביזרי שקום (בהתאם לחוות דעתו של המומחה השיקומי), יש להבחין בין שניים: הוצאות רפואיות שהוציא התובע, או מי מבני משפחתו, לצורך רכישת תרופות וכד', או בלשון כללית יותר הוצאות מיוחדות, שאינן ציוד עזר ואביזרי שקום, לא טען התובע בסיכומיו לכל הוצאה בנידון.

לא מצאתי טענה בסיכומי התובעים, כי התובע לא זכאי לקבלת מלוא אלה (למעט הברך הממוחשבת אליה נתייחס בנפרד) במסגרת קופת החולים ומימון המל"ל. ב"כ התובע בחקירתו הנגדית את שיר, עבר איתה פריט פריט מאלה המצויינים בחוות דעת המומחה השיקומי, והיא אישרה כי התובע זכאי לפריטים אלה, וכי אושר לתובע ככל שבקש.

...

שוכנעתי כי התובע זכאי החזר הוצאות אלה מהנתבעת, שכן התובע הוציאן להוכיח את פרטי נזקיו, בצירוף שערוך מתאים (הפרשי הצמדה וריבית כדין) לכל הוצאה שהוצאה בפועל.

סוף דבר בתביעה העיקרית לכל האמור לעיל, אני פוסק לתובע (ובכללו לתובעים 2-3) בתובענה זאת סכום של 76,350 ₪ (לאחר ניכוי תשלומי מל"ל ותשלומים תכופים, כמפורט בהרחבה לעיל) – (להלן: "הסכום שנפסק").

משכך אני מורה כי כל סכום בו חוייבה הנתבעת במסגרת פסק הדין בתביעה העיקרית, על צד ג' 1 לשפותה באופן מלא, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום התשלום על ידי הנתבעת, ועד ליום תשלומו על ידי צד ג' 1; בצירוף הוצאות משפט שנשאה בהן הנתבעת כמפורט בנספח 12 לתיק מוצגיה (סכום של 135,559 ₪ נכון ליום 3.8.2022) בערכו המשוערך (הפרשי הצמדה וריבית) ליום התשלום, לרבות יתרות אגרה בתביעה העיקרית ובהודעה לצד ג', ככל שתישא בהן הנתבעת, ובכל הוצאת משפט נוספת שנוצרה לאחר יום 3.8.2022 ושלא נכללה בנספח 12 לתיק מוצגי הנתבעת.