בקשה להחייאת עמותה שחדלה להגיש דיווחים שנתיים

לפיכך, הנתבעים טענו כי התובעת 3 חדלה להתקיים כאישיות משפטית ומשכך יש לדחות את כל טענותיה.

אין בידי לקבל טענה זו , שכן שילובן של הוראות סעיף 59 לחוק העמותות התש"ם - 1980 וסעיף 369 לפקודת החברות [נוסח חדש] התשמ"ג - 1983, קובע כי עמותה שנמחקה כמוה כחברה שנמחק שם וניתן להחיותה.

בעיניין זה הגישו התובעים מספר בקשות, כאשר בסופו של יום הנתבעים הגישו יומני מבצעים של המינהל האזרחי ושל הפיקוד, שחלק ניכר מתוכם מושחר, וליוו אותם בתצהירים המציינים כי המידע הושחר מטעמים בטחוניים.

יומן המבצעים שהוגש על ידו היה מודפס והמידע בו ממוין מיון ראשון על פי שעת הדיווח ומיון שני על פי מקור הדיווח.

...

על כן אני קובעת שהמבנים הנותרים נהרסו אף הם כדין, והנתבעים אינם נדרשים לפצות את התובעים בגין הריסתם.

על כן אני קובעת כי התובעים לא הרימו את הנטל ולא הוכיחו את תביעתם גם בכל הנוגע למיטלטלין ודין התביעה כולה להידחות.

התלבטתי בכל הנוגע לפסיקת הוצאות בתובענה זו, ולאחר ששקלתי את התנהלות המדינה בכל הנוגע לגילוי המסמכים במקרה זה, אשר הכבידה שלא לצורך על התובעים ועל בירור האמת, הרי שאני קובעת כי כל צד יישא בהוצאותיו.

אולם, המתלוננת הסכימה – בעידודה של חברתה – לפנות לפקידת הסעד של המועצה (להלן: פקידת הסעד), המוסמכת להגיש בקשה לפטירת פסיכולוג מחובת דיווח.

בעיצומן של התפתחויות אלו נקלעה המתלוננת למשבר נפשי קשה אשר נבע מהצפתה ברגשות שמקורם, כך לקביעתו של בית-המשפט קמא, בהחייאת זכר-המקרה מחדש, לאחר שסברה כי הצליחה להתגבר עליו.

על מקצתן של תופעות אלו העידה בבית-המשפט פסיכולוגית נוספת עימה נפגשה המתלוננת בסמוך לחשיפת המעשים (נ/23), ושלפגישות עימה חדלה להגיע בעקבות כך שהיא דיווחה להוריה על הניסיון האובדני.

מטעם ההגנה העידו המערער, אמו, אחותו, חברתו לשעבר נ.ר., רעייתו ע', ומנהלת עמותת ש.י.ל.ה. בנוסף הוצגו לבית-משפט קמא, בין היתר, תצלומי אויר של האזורים בקבוץ בהם טענה המתלוננת כי המערער ביצע בה את מעשי האונס – מקומות המרוחקים מביתה (נ/3); מכתב שכתבה אם המתלוננת למערער בתכוף לאחר פרידתם – ממנו עולה אופיה הסוער של מערכת היחסים שניהלו (נ/5-נ/6); הודעותיהם של המתלוננת, אמה וע.ש. – באמצעותן ביקש המערער להצביע על סתירות ופירכות בגירסת המתלוננת (נ/8); ומסמכים נוספים שיפורטו בהמשך.

טענת הגנה זו כונתה בידי בית-המשפט המחוזי – "אליבי חלקי" (עמ' 53 ו-56 להכרעת הדין), לאמור טענת אליבי שיש בה חללים במובן זה שאין היא מכסה כל יום ויום בחייו של המערער במהלך התקופה הארוכה, בת שנתיים, שלאורכה נטען כי ביצע את מעשיו במתלוננת.

...

מסקנה זו לא התערערה, כך לטעמה של הערכאה הדיונית, נוכח טענת המערער בדבר מחדלי המשטרה אשר נמנעה מחקירתם של חברי הקיבוץ האחרים.

מסקנתי מכל האמור לעיל היא כי גרסת המערער, שלא הופרכה, מקימה ספק סביר המחייב את זיכויו מפלילים.

תסקיר הקורבן לבסוף, הואיל והגעתי למסקנה אליה הגעתי, אינני נדרש לדון בשאלת נפקותו של תסקיר הקורבן כראיה חדשה בערכאת הערעור.

המשנה לנשיאה השופט ס' ג'ובראן: מצטרף אני לחוות דעתו של חברי השופט א' א' לוי, לפיה יש לקבל את הערעור ולזכות את המערער, וכן להערותיו של חברי המשנה לנשיאה א' ריבלין.

בעקבות ביטול ההקצאה לקרקע בידי עריית ירושלים, עליה היה המבנה שהנו רכושה העקרי של העמותה, חדלה העמותה מלפעול ועל כן נמחקה.

ויותר מכך: החייאת עמותה, טעונה אישור מצד בית משפט זה. הגם שלא הובאה בפני הבקשה שהוגשה לעניין, אתקשה מאד להניח שהיתה בקשה זו מאושרת, אילו גולה בה שנועד המהלך כדי לאפשר למשיב לרוקן את העמותה מכספה.

שלא לדבר על כך, שהמעט שכן דווח לרשם העמותות כולל תצהיר מצד שני מחותניו של המשיב, הסותר לחלוטין את טענתו, ושלא לדבר על כך, שבבקשה להחייאת העמותה נטען, כאמור, שנועד הדבר להחזירה לפעילות.

...

ולאחר כל זאת, יושם אל לב, שמתבקשת מסקנה זו על יסוד טענות וראיות המשיב עצמו בלבד.

ולכל היותר נכון אני להותיר ב'צריך עיון', גם אם דחוק מאד, נוכח כל האמור בסעיף 58(א) לחוק העמותות, את השאלה, האם, לא ניתן במקרים חריגים ויוצאי דופן, לשקול בקשות מצד מייסדה של עמותה או מי מבין חבריה, שתוגשנה בתם לב ותוך גילוי נאות, מלא ושקוף של מלוא העובדות הרלוונטיות, אם וככל שתוגשנה, בין כתביעת חוב (אם נטען, למשל, להלוואה) ובין כבקשה עצמאית, והמתבססת על שיקולי צדק וראיות הולמות ומשכנעות, לקבל לידיו כספים שניתנו על ידו לעמותה בעבר.

יוטעם שבקשה כאמור טעונה תם לב מוגבר, ובנסיבותיו של הליך זה, אם בכלל יהיה מקום לשקול בקשה כאמור, לא תיתכן טענה לתם לב כלשהו, קודם שיוחזר מלוא הכסף שנלקח, בהתאם לפסק דין זה. סוף דבר, ניתן בזה צו המורה למשיב להעביר לידי מפרק העמותה את מלוא הכספים שנטל, סך של 2,029,600 ₪, כשסכום זה צמוד לנושא ריבית מיום 1.1.20 ועד לתשלום המלא בפועל.

החל משנת 2004 חדלה העמותה מהגשת דיווחים שנתיים, מלוליים ומסמכים נוספים בהתאם להוראות חוק העמותות, תש"ם-1980 (להלן: "חוק העמותות").

עוד הבהיר המשיב בתגובותיו השונות במסגרת הליך זה, כי תנאי להחייאת העמותה הוא כי יוגשו דיווחים שנתיים המאושרים כדין על ידי מוסדות העמותה, כי ימונו מוסדות כדין, וכן כי ימולאו מסמכים המתייחסים לעמותה ולפעילותה.

מתוך תקווה כי המחלוקות בין חברי ועד העמותה בנות גישור, ניתנת למבקש היזדמנות נוספת למלא אחר התנאים שהציב המשיב בתשובותיו מיום 21.2.22 ומיום 17.5.22 להחייאת העמותה ולהגשת אישור המשיב בדבר התקיימותם, וזאת עד ליום 6.7.23.

...

על רקע האמור עתר המבקש להחייאתה של העמותה בגדרו של הליך זה. לטענת המבקש, פעילות העמותה מתקיימת ברצף וללא הפסקה במבנה המצוי בבעלותה, ברח' בית יוסף 11 בבי ברק.

אין בידי לקבל את פרשנותו של המבקש לפיה עם ביטול הוראת סעיף 368 לפקודת החברות בטלה הוראת סעיף 59(ב) לחוק העמותות.

לסיכום, טרם בשלו התנאים להורות על החייאת העמותה.