בקשה להחייאת חברה לצורך פירוק מרצון והעברת מקרקעין

המבקשת טענה כי מטרת ביטול המחיקה היא לשם פירוק החברה מרצון והעברת הזכויות במקרקעין לידיה.

לסיום ולעניין טענת המבקשת להחייאה לשם פירוק מרצון אפנה להחלטת כב' הש' ורדה אלשיך בה"פ (ת"א) 4100-07-13 בנימין קריתי נ' משרד המשפטים/ אגף רשם החברות: "יובהר, כי חדשות לבקרים מוגשות בקשות שונות להחייאת חברות מחוקות, אשר במסגרתן נטענת הטענה כי מטרת החייאת החברה היא חיסולה ואין מדובר בהחייאה לצורכי המשך פעילות. טוב יעשו המבקשים להיבנות מטענה זו, אם יעלו אותה באופן מושכל. כפי שכבר נאמר לא אחת על ידי בית משפט זה, כי בראשית שנותיה המוקדמות של המדינה, הוקמו חברות לצורכי בעלות במקרקעין משקולי מס שונים. בעלי הנכסים זכו להנות מהטבות מס כאלו ואחרות, כך שהחברה איננה אלא כסות לבעלות אמיתית של המחזיקים בנכס. במצב דברים זה, שומה על המבקשים להחיות חברות כגון אלו, אם ייתנו דעתם לעובדה, כי לצד ההיתרונות הגלומים בהתאגדות כחברת בעלוּת במקרקעין, ישנם אף ישנם חובות בצדם, כגון תשלום אגרה למשיב." סוף דבר מורה על החייאת החברה בכפוף לתשלום מלוא חוב האגרות; הגשת דו"ח שנתי והמצאת תצהיר מקורי מטעם המבקשת לידי רשם החברות, ככל שמסמכים אלה טרם הומצאו.

...

לכן שיקולי הצדק והמדיניות המשפטית מובילים למסקנה שאם השהות הארוכה בין מחיקת החברה לבקשה להחיותה נגרמה עקב התרשלות בעל מניותיה שהזניח ענייניו או בשל התנהגות מכוונת שמטרתה להמנע משתלום אגרה רשאי ביהמ"ש לחייב בתשלום אגרות גם מעבר ל-7 שנים (ראו עניין ורשבסקי; ראו גם ה"פ (נצ') 4629-02-13 מולדר בע"מ נ' רשם החברות, פורסם במאגרים ביום 19.6.2013).

לסיום ולעניין טענת המבקשת להחייאה לשם פירוק מרצון אפנה להחלטת כב' הש' ורדה אלשיך בה"פ (ת"א) 4100-07-13 בנימין קריתי נ' משרד המשפטים/ אגף רשם החברות: "יובהר, כי חדשות לבקרים מוגשות בקשות שונות להחייאת חברות מחוקות, אשר במסגרתן נטענת הטענה כי מטרת החייאת החברה היא חיסולה ואין מדובר בהחייאה לצורכי המשך פעילות. טוב יעשו המבקשים להיבנות מטענה זו, אם יעלו אותה באופן מושכל. כפי שכבר נאמר לא אחת על ידי בית משפט זה, כי בראשית שנותיה המוקדמות של המדינה, הוקמו חברות לצורכי בעלות במקרקעין משיקולי מס שונים. בעלי הנכסים זכו ליהנות מהטבות מס כאלו ואחרות, כך שהחברה איננה אלא כסות לבעלות אמיתית של המחזיקים בנכס. במצב דברים זה, שומה על המבקשים להחיות חברות כגון אלו, אם ייתנו דעתם לעובדה, כי לצד ההיתרונות הגלומים בהתאגדות כחברת בעלוּת במקרקעין, ישנם אף ישנם חובות בצידם, כגון תשלום אגרה למשיב." סוף דבר מורה על החייאת החברה בכפוף לתשלום מלוא חוב האגרות; הגשת דו"ח שנתי והמצאת תצהיר מקורי מטעם המבקשת לידי רשם החברות, ככל שמסמכים אלה טרם הומצאו.

אם וככל שתשלם המבקשת את חוב האגרות וינתן צו המורה על השבת החברה לפנקס, אזי תהא רשאית היא להגיש כל תובענה שתמצא לנכון בעניין ההצהרה על הזכויות והעברת הרישום, כשאיני מביעה דיעה מיהם המשיבים המתאימים להליך שכזה ולמי מסורה הסמכות לדון בתובענה שכזו, שכן בבעלות של מניות בחברה עסקינן.

עוד מציינים המבקשים, כי עם העברת המקרקעין למבקשים, תפורק החברה מרצון, כך שברי הוא שאין תוחלת בקיומה של החברה, זולת ביצוע אותה פעולה פורמלית.

על בית המשפט מוטל לבחון בין השאר: האם מטרת ההחייאה, הנה לשם המשך פעילות החברה מעתה ואילך, או שמא החברה תפורק בסמוך להחייאתה? האם מטרת החייאת החברה, הנה לשם פעולה אשר מעשירה את כיסם של בעלי המניות, אם לאו? האם מטרת ההחייאה, הנה לשם סעד לצד ג' שהתקשר עם החברה, ועקב מחיקתה מקופחת זכות כזו או אחרת שרכש מהחברה בתום לב? האם החייאת החברה, נועדה לבצוע פעולה שהחברה חייבת לבצע על פי דין, כאמור בתקנה 5א(ד) לתקנות? ביישום למקרה שלפניי, המבקשים עותרים להחייאת החברה, כך שהמקרקעין החדשים יירשמו על שם החברה, ולאחר מכן החברה תפורק מרצון והמקרקעין יירשמו לבסוף על שמם.

אפנה לה"פ (מרכז) 55875-11-12 טללי שמחה בע"מ נ' רשם החברות רשות התאגידים (2013): "אומנם טענה המבקשת שהחייאת החברה אד-הוק לצורך פירוק מרצון - אינטרס צבורי היא, אולם, התנאי הקבוע בתקנה 5א(ד) הוא שהבקשה לביטול המחיקה הוגשה "לשם ביצוע פעולות שהיא חייבת לבצען לפי דין", ולא לשם האנטרס הצבורי שבהחייאתה.

...

סבורני, כי האחריות בדבר אי פירעון האגרות מוטל על המבקשים, ועליהם בלבד, ואין הם יכולים להיבנות מהעובדה, כי נעלמה מעיניהם החובה לשאת בתשלומי האגרות השנתיים, או כי המשיב לא טרח לשלוח הודעות גבייה במרוצת השנים.

סבורני, כי בנסיבות העניין, אין חולק כי הלכה למעשה, החייאת החברה תעשיר את כיסם של בעלי המניות, באשר בסוף התהליך, יקבלו לידם זכויות בנכסי מקרקעין, ומשכך שומה עליהם למלא את חובתם כלפי המשיב, כאשר הם עותרים לקבלת זכות כזו או אחרת מהחברה.

מאידך גיסא, סבורני כי מבחינה מהותית, פעולת רישום הזכויות במקרקעין החדשים, שבאה לעולם כתוצאה מהליכי איחוד וחלוקה בשנת 1995, אינה מעלה או מורידה.

עצם העובדה כי ישנו גוף המנהל רישום ומעקב, ולרבות פיקוח על אותן חברות, הגם אם הן "מחוקות", מהווה לשיטתי "שירות". ודוק, ככל שחברה אינה חפצה בקבלת שירות מן המשיב, בין אם העדר צורך או שסבורה היא כי אין תועלת בכך, תתכבד ותפעל לחיסולה בהקדם ולא בחלוף זמן כה רב. הדברים מקבלים משנה תוקף, על רקע הנימוק דלעיל "לִזְכוּת המשיבים", לפיו, אי רישום הזכויות במרשם המקרקעין אינו דבר רצוי, בשל הסתמכות צדדים שלישיים וחיזוק מהימנותו של המרשם, אך לדידי, אף השארת חברה בסטאטוס מחוקה, בבחינת "לא להקיא ולא לבלוע", אינו דבר רצוי, ובמיוחד שהמבקשים הינם האחראים הישירים למצב זה. סוף דבר בנסיבות המקרה, המבקשים יישאו במלוא תשלום האגרות כתנאי להחייאת החברה ובכפוף לעמידה ביתר התנאים המנויים בתגובת המשיב.

בית המשפט המחוזי בבאר שבע בפני: כב' שופט עמית כהן תאריך: 15 אפריל 2018 ה"פ 5434-12-16 המבקשים 1. שושנה זריהן - ת.ז. 063008254 2. משה זריהן - ת.ז. 068291863 ע"י עו"ד רן דקל ואח' המשיבים 1. יצחק זריהן - ת.ז. 06829185 2. בנק מזרחי טפחות 3. משרד המשפטים/אגף רשם החברות 4. לישכת רישום מקרקעין - באר שבע פסק דין

לטענת המשיב 3, תיק החברה לא אותר אך מעיון בנסח החברה עולה כי מדובר בחברה פרטית שהתאגדה ב-22/12/63; בעלי המניות – זכריה ישראל ומעונות ברמן (חברה מחוסלת מרצון – מפרק החברה מר ברמן זמיר); הדירקטורים – גילת שרה, גוטמן תיאודור וברמן שלום.

עם החייאת החברה היא תהיה בסטאטוס "פעילה זמנית" כל עוד לא תפורק ויחולו עליה חובות דיווח ותשלום אגרות.

המבקשים הודיעו שלא הצליחו לאתר בעלי עניין בחברה ולכן, ביום 23.11.17 הוריתי למבקשים לפרסם הודעות אודות הבקשה להחייאת החברה והבקשה מושא תיק זה, בעתון ארצי ובעיתון מקומי.

אני ממנה את עו"ד רן דקל, מ.ר. 71359, מרחוב הרצל 1, אשדוד, כבעל תפקיד מטעם החברה, לצורך השלמת רישום הזכויות על שם המבקשים, ולצורך כך אני מסמיך אותו לחתום בשם החברה על כל מיסמך שיידרש לשם העברת זכויות הבעלות בדירה משם החברה ולצורך רישום הזכויות בדירה על שם המבקשים.

...

על כן, אני סבור שיש להורות על החזרת שמה של החברה לרישום ברשם החברות, לצורך ביצוע העברת הזכויות בדירה, ולמנות לשם כך את ב"כ המבקשים כמורשה חתימה בשם החברה ולחתום על כל מסמך בשם החברה, לצורך העברת הזכויות.

אני מורה על החזרת שמה של חברת מבואות שמשון בע"מ, ח.פ.510421126 (להלן: "החברה"), לפנקס רשם החברות, וזאת רק לצורך ביצוע העברת הזכויות בדירה על שם המבקשים.

אני ממנה את עו"ד רן דקל, מ.ר. 71359, מרחוב הרצל 1, אשדוד, כבעל תפקיד מטעם החברה, לצורך השלמת רישום הזכויות על שם המבקשים, ולצורך כך אני מסמיך אותו לחתום בשם החברה על כל מסמך שיידרש לשם העברת זכויות הבעלות בדירה משם החברה ולצורך רישום הזכויות בדירה על שם המבקשים.

הנכס אינו מלאי עסקי או מקור ההכנסה של החברה, אלא דוקא נטל כלכלי על המבקש, ולכן לטענתו, ישנה הצדקה שלא לחייבו בתשלום מלוא חוב האגרה כתנאי להחייאת החברה; בנסיבות הנדונות, החייאת החברה היא כטענתו, "מעשה פורמלי טכני רשומי של העברת זכויות במקרקעין", שנועד לתקופה קצרה שלאחריה החברה תחוסל ולכן אין הצדקה לחיוב באגרה.

במסגרתו נדונה השאלה אם יש לפטור חברה מתשלום האגרה השנתית במקרה של החייאתה רק לשם העברת זכויות בנכס מקרקעין המצוי בבעלותה, או שאמור לעבור לבעלותה, ופירוקה מרצון לאחר מכן.

מכל מקום, לטענת היתיישנות זו אין על מה שתסמוך וזאת מהנימוק שהוסבר לאחרונה בעיניין ה"פ (מחוזי מרכז) 48977-06-19 אוביטר בע"מ נ' רשם החברות (16.8.2019) (כבוד השופט י' שפסר, פסקה 11): "ולבסוף, מצאתי לדחות גם את טענת ההתיישנות המועלית על ידי המבקשת. בהנתן העובדה כי החל משנת 1999 הייתה החברה מחוקה, הרי שפקעה אישיותה המשפטית ולא ניתן היה לתבוע אותה או לנקוט כנגדה כל פעולת גביה. בנגוד לתביעה רגילה בה התובע הוא שקובע את מירוץ ההתיישנות ומשהזניח את תביעתו ולא הגיש אותה במועדה חשוף הוא לטענה מסוג זה, הרי שבבקשת החייאת חברה, דוקא המשיב – רשם החברות הוא הנפגע מההתיישנות, שכן מרגע שנמחקה החברה ועד החייאתה, מנוע הוא מלתבוע את האגרה השנתית לה הוא זכאי, כשהמועד לכך נתון כל כולו בידי בעלי מניותיה המחליטים מתי להגיש את הבקשה להחייאתה. לאור האמור ומשאין לרשם החברות דרך להיתגונן מפני טענת היתיישנות מסוג זה, הרי שהיא אינה יכולה להיות מועלית על ידי בעלי המניות האחראים בפועל לשהוי, ואין לאפשר להם להנות מפרי השהוי, שלו כאמור הם האחראים". סיכום הדברים הוא איפוא, כי המבקש לא העלה כל נימוק המצדיק שלא לחייבו בתשלום האגרה השנתית כתנאי להחייאת החברה ולפיכך בקשתו נדחית.

...

נמצא אפוא, כי שני השיקולים האמורים מובילים למסקנה שלפיה יש לחייב את המבקש בתשלום חוב האגרה השנתית שהצטבר בתקופה שבמהלכה הייתה החברה מחוקה (השנים 2020-2014).

מכל מקום, לטענת התיישנות זו אין על מה שתסמוך וזאת מהנימוק שהוסבר לאחרונה בעניין ה"פ (מחוזי מרכז) 48977-06-19 אוביטר בע"מ נ' רשם החברות (16.8.2019) (כבוד השופט י' שפסר, פסקה 11): "ולבסוף, מצאתי לדחות גם את טענת ההתיישנות המועלית על ידי המבקשת. בהינתן העובדה כי החל משנת 1999 הייתה החברה מחוקה, הרי שפקעה אישיותה המשפטית ולא ניתן היה לתבוע אותה או לנקוט כנגדה כל פעולת גביה. בניגוד לתביעה רגילה בה התובע הוא שקובע את מרוץ ההתיישנות ומשהזניח את תביעתו ולא הגיש אותה במועדה חשוף הוא לטענה מסוג זה, הרי שבבקשת החייאת חברה, דווקא המשיב – רשם החברות הוא הנפגע מההתיישנות, שכן מרגע שנמחקה החברה ועד החייאתה, מנוע הוא מלתבוע את האגרה השנתית לה הוא זכאי, כשהמועד לכך נתון כל כולו בידי בעלי מניותיה המחליטים מתי להגיש את הבקשה להחייאתה. לאור האמור ומשאין לרשם החברות דרך להתגונן מפני טענת התיישנות מסוג זה, הרי שהיא אינה יכולה להיות מועלית על ידי בעלי המניות האחראים בפועל לשיהוי, ואין לאפשר להם ליהנות מפרי השיהוי, שלו כאמור הם האחראים". סיכום הדברים הוא אפוא, כי המבקש לא העלה כל נימוק המצדיק שלא לחייבו בתשלום האגרה השנתית כתנאי להחייאת החברה ולפיכך בקשתו נדחית.

עד יום 30.7.2020 ישלם המבקש את חוב האגרה ויציג אישור מטעם רשם החברות על כך שהאגרה שולמה וכי כל התנאים הדרושים להחייאת החברה אמנם קוימו.

לפניי בקשה להחייאת חברת חלקה 398 בגוש 6048 בע"מ ח.פ. 51-032279-5 (להלן: "החברה"), בהתאם לסעיף 369 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג – 1983 (להלן: "פקודת החברות") וזאת לשם פירוקה מרצון והעברת המקרקעין, הידועים כחלקה 398 גוש 6048 (להלן: "המקרקעין"), ליורשים של בעל מניותיה.

בהקשר זה אפנה להחלטת כב' הש' ורדה אלשיך (בדימוס) אשר צוטטה ע"י המשיב בעיניין קריתי: "יובהר, כי חדשות לבקרים מוגשות בקשות שונות להחייאת חברות מחוקות, אשר במסגרתן נטענת הטענה כי מטרת החייאת החברה היא חיסולה ואין מדובר בהחייאה לצורכי המשך פעילות. טוב יעשו המבקשים להיבנות מטענה זו, אם יעלו אותה באופן מושכל. כפי שכבר נאמר לא אחת על ידי בית משפט זה, כי בראשית שנותיה המוקדמות של המדינה, הוקמו חברות לצורכי בעלות במקרקעין משקולי מס שונים. בעלי הנכסים זכו להנות מהטבות מס כאלו ואחרות, כך שהחברה איננה אלא כסות לבעלות אמיתית של המחזיקים בנכס. במצב דברים זה, שומה על המבקשים להחיות חברות כגון אלו, אם ייתנו דעתם לעובדה, כי לצד ההיתרונות הגלומים בהתאגדות כחברת בעלוּת במקרקעין, ישנם אף ישנם חובות בצדם, כגון תשלום אגרה למשיב." בהיות המבקשים יורשיו של בעל מניות בחברה, ברי כי היתנהלותו בזמן אמת (ענין שמקרין על יורשיו) יכולה הייתה למנוע המצב כאן לו הבקשה לפירוק הייתה מוגשת בעוד החברה פעילה.

...

בנסיבות אלו, מקובלת עלי עמדת המשיב כי המבקשים אינם זכאים לפטור המוענק מכח הסעיף.

נימוק נוסף המטה את דין הבקשה לפטור מאגרה - לדחייה.

הבקשה לפטור מתשלום אגרה נדחית.