לטענת הנתבעת, התביעה היתיישנה בהתאם להוראת סעיף 15 לחוק ההתיישנות, תשי"ח – 1958 (להלן – חוק ההתיישנות), שכן עד למועד הגשת התביעה בת"א 6941-02-16 חלפה תקופה של שש שנים וחודש ימים, ולאחר החלטת המחיקה מחמת חוסר מעש חלפו למעלה מ – 11 חודשים, כך שעד הגשת התביעה שבכותרת חלפה תקופה מיצטברת של למעלה מ – 7 שנים.
לחילופין טענה הנתבעת, כי התביעה היתיישנה בהתאם לסעיף 16 לחוק ההתיישנות, שכן ממועד מחיקת התביעה מחמת חוסר מעש, וגם ממועד ההחלטה הדוחה את בקשת התובעת להחייאת ההליך (החלטת כב' הרשם א. הדר), חלפה שנה.
...
גם דינה של טענה זו להידחות, שכן הנתבעות כפרו במיוחס להן בכתב התביעה כך שלא ברור מאין שאבה התובעת את המסקנה בדבר הודאת הנתבעת בזות התובעת.
סוף דבר
שוכנעתי כי הנתבעת הרימה את הנטל להוכיח את טענת ההתיישנות הנטענת על ידיה.
הגעתי, אפוא, למסקנה כי התביעה שבכותרת התיישנה ועל כן, אני מורה על דחייתה.
