בקשה להחזרת תפוס: כלבים שהרגו צבוע

ביום 8.9.19 הגיש המשיב כאן בקשה בבית משפט קמא להחזרת התפוסים, ובקש להורות על השבת הכלבים לידיו.

המבקשת הדגישה כי בסירטון ניתן להתרשם מעידודו הפעיל של המבקש את הכלבים להרוג את הצבוע, כאשר הוא שוכב חסר אונים על הקרקע ואינו מהוה כל סכנה.

...

העוררת הגישה ביום 25.8.19 בקשה לבית משפט קמא לצו חיפוש, ובית משפט קמא נעתר לה. על בסיס הצו נערך חיפוש בבית המשיב, במסגרתו נתפסו הכלבים ביום 25.8.19, והם מוחזקים מאז בידי העוררת.

סבורני כי לא ניתן להקיש מעניין מוחמד למקרה דנן.

ניתן גם ניתן להבטיח את חילוט הכלבים (ככל שזה יתבקש בסופו של דבר) באמצעות בטוחות כספיות הולמות – כפי שפורט בהחלטה קמא.

סבורני כי המתווה שננקט בהחלטה קמא הוא מאוזן וראוי בנסיבות העניין, ולכן לא שוכנעתי להתערב בו. סוף דבר לאור כל האמור לעיל אני דוחה את הערר.

בקשה להחזרת תפוס, במסגרתה עותר המבקש להשיב לחזקתו שני כלבים מסוג אקיטה אמריקאי המצויים בחזקת המשיבה (להלן –הכלבים).

משכך, יש ממש בטענת המשיבה לפיה המבקש, בני ביתו וכן הכלבים, לא היו נתונים עוד בשלב זה בסכנה ממשית, וניתן היה להפסיק את המרדף מבלי להרוג את הצבוע.

...

בעקבות כך, הגישה המשיבה ביום 25.8.19 בקשה לבית המשפט לצו חיפוש ובית המשפט נעתר לה. על בסיס צו החיפוש נתפסו הכלבים והם מוחזקים מאז בידי המשיבה.

מסקנה זו נובעת מקיומה של חזקת החפות בשלב זה; מהפגיעה בזכות הקניין שיוצרת תפיסת הרכוש; ומחובת הרשות לשקול אמצעים פוגעניים פחות להשגת התכלית.

ודוק: החלטתי לא התייחסה לעילת התפיסה הקבועה בסעיף 8 לחוק צער בעלי חיים.

לאור כך, אני מקבל הבקשה ומורה על השבת הכלבים לידי המבקש, וזאת בכפוף לתנאים הבאים, והכל עד החלטה אחרת של בית המשפט שידון בתיק העיקרי: נאסר על המבקש להוציא את הכלבים מחזקתו.

ההליך שנידון בפני בית משפט קמא ניפתח בעקבות בקשת העורר לפי סעיף 34 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) (נוסח חדש), תשכ"ט-1969 (להלן: "הפקודה") להחזרת תפוס- כלב פוינטר מעורב (שחור לבן) (להלן: "הכלב") אשר נתפס על ידי המשיבה ביום 3.8.22 בחשד ששמש לצייד דורבנים.

אין במכתב האמור פרטים מזהים של הכלב מלבד צבעו ובין היתר אין פירוט של מספר שבב, סוגיה אליה אתייחס בהמשך.

...

החלטת בית משפט קמא בית משפט קמא מצא, כי אין מקום להורות על השבת הכלב לידי העורר בשלב זה. בית משפט קמא התייחס להוראות סעיף 32(א) לפקודה וציין, כי אין בפי העורר כל טענה ביחס לחוקיות תפיסת הכלב ודי בכך כדי להביא למסקנה, כי התפיסה נעשתה כדין.

טענת העורר לפיה ידוע, כי לא מעט מגדלי כלבים לא רוכשים שבב זיהוי לכלבים שבבעלותם נטענה בעלמא וממילא אין בה כדי להועיל לו. אף אם העדרו של שבב אין בו כדי לשלול טענת בעלות הרי שעל העורר להוכיח את טענת הבעלות ובשלב זה מקובלת עליי קביעתו של בית משפט קמא לפיה לא עלה בידי העורר להרים את הנטל האמור.

אציין עוד, כי לאחר שעיינתי בתיק החקירה מקובלת עליי עמדתו של בית משפט קמא, לפיה בהתבסס על ראיות המצויות בו ניתן לקבוע, בשלב זה, כי קיים יסוד סביר להניח, כי הכלב שימש לציד דורבנים ומשכך הרי שקיים חשד סביר שבוצעה בכלב עבירה ו/או, כי הוא ניתן כאמצעי לביצוע עבירה.

העורר לא הראה על פעולה כלשהי שעשה לאחר שנודע לו, לטענתו, כי הכלב נגנב ובין היתר לא הראה, כי הוגשה תלונה במשטרה בעניין זה. סבורני, כי על פניו יש בכך כדי לחזק את החשד לעניין טענת העורר באשר לנסיבות בגינן הכלב נמסר לאחר.

נאשם 1 מסר כי לדעתו היה מדובר לא בכלב אלא בכלבה בצבע שחור וכי למר בן שמעון היה כלב נוסף זכר גם הוא בצבע שחור.

בהמשך החקירה, כאשר הוטח בנאשם 1 כי הוא ונאשם 2 קשרו את הכלב בראשו, כיסו אותו בשמיכה באמצעות אבן הרגו אותו, אישר נאשם 1 את הפרטים האלו אך טען כי הכלב לא מת. עוד הוסיף נאשם 1 ומסר כי כשהוא ונאשם 2 רצו להכניס את הכלב לרכב, הכלב החל להישתולל, לנבוח וכמעט נשך את נאשם 2, ולכן הוא קשר את החבל לגדר כדי שהכלב לא יברח.

נאשם 1 נישאל מה בדיוק הוא ונאשם 2 עשו והשיב – "מה שראו. פעמיים אבן בראש". כשהתבקש לתאר את מעשיו השיב "אני החזקתי את הכלב שלא יזוז מהגדר", אישר כי הוא הביא לנאשם 2 את האבן שנועדה בשביל "להמם את הכלב", "שנוכל להכניס אותו לאוטו" .

...

בתגובה בכתב שהגיש ב"כ נאשם 2 הוא הוסיף כי על אף המגמה של מעבר מקבילות למשקל, לא ניתן להעתר לבקשה מהסיבות הבאות: הסרטון לא הוצג לנאשם 2, הוא לא אישר את תוכנו, הסרטון אינו עולה בקנה אחד עם עובדות כתב האישום, לא ברור באיזה מכשיר ומתי צולם הסרטון, אין אינדיקציה אם נעשה בסרטון שינוי טרם העברתו לחוקרת, שאינה חוקרת מחשב מיומנת.

בסיום ההודעה, ביקש נאשם 2 להוסיף דברים ואמר "אני לוקח אחריות מלאה ואני חושב שמה שעשיתי זה הדבר הכי נכון שהיה אפשר לעשות באותו הרגע ובאותם האמצעים בכלב מסוכן שיכול לפגוע באנשים חסרי ישע. זה מביך מאד לראות בסרטון זה נראה מחריד". כעולה מכל האמור, מהודעות הנאשמים עולה כי שניהם אישרו את נוכחותם במקום ובזמן, אישרו את מרבית העובדות המפורטות בכתב האישום, צפו בסרטון ולא העלו כל טענה בדבר הנכונות המצולם בו. לסיום נוכח כל האמור, בשלב זה נראה כי הסרטון תיעד את האירוע נושא כתב האישום והמצולם בו אושר בהודעותיהם של הנאשמים, ועל כן, הוא קביל להיות מוגש כראיה.

וכי אף הודעותיו במישטרה מלמד על העובדה שלא היתה שום כוונה להרוג.

טען כי גם מעצרו של המשיב היה אלים, כלבו נורה למוות ואישתו ניפצעה ברגלה.

לשאלת חוקר מדוע לא השאיר כבר באותו יום את האופנוע אצל מוסתפא השיב: "כי לא ידעתי שהבן אדם מת ושיש סירטון ושבבית חולים קבעו מוות, ולא ידעתי כמה זה חמור". מסר כי היתקשר לחבר בשם "נתי" ביקש ממנו טרמפנטין שמוריד צבע ומדבקות וכי נתי לא שאל בשביל מה. מסר כי עם הטרמפנטין הוריד צבע מחלקים באופנוע בכדי לשנות את חזות האופנוע לחזות המקורית שלו.

9.5 הודעת המשיב מיום 27.11.22 –לשאלת חוקר איך נראה הכלי שעימו דקר מסר כי "כלי עבודה רגיל שאני פותח איתו את הברגים לפעמים.." מסר כי הוציא את זה מהכיסוי "תפוס בכסא" ולדבריו מהבהלה זרק הכל.

...

גרסתו במשטרה, די בה כדי להביא למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה כנגדו.

אם אכן גרסתו של המשיב הייתה יכולה להתקבל וכל מה שהוא עשה זה מתן מכה בחזהו של המנוח הייתה צריכה להיראות במקום המכה, חבלה יבשה ולא חבלה חודרת כפי שנצפתה על ידי מד"א. לאחר עיון בחומרי החקירה אני מגיע למסקנה כי כבר בשלב הראשוני בטרם נפתח בית החזה של המנוח ובטרם דיקור בית החזה של המנוח, נעשה שימוש בכלי חד בעת הפגיעה במנוח.

סוף דבר, אני מוצא לקבוע כי מתקיימות ראיות לכאורה ברמה הנדרשת בשלב הנוכחי לגבי עבירת ההמתה, שיש בכוחן להביא להרשעתו של המשיב בעבירה המיוחסת לו. אני קובע כי קיימות ראיות לכאורה לגבי עבירות שיבוש ההליכים וזאת בהסתמך על הסכמתו של המשיב לקיומן של ראיות כאלו.