בקשה להחזרת תפוס: חילוט רכב בעבירת מהירות מופרזת

בפני בקשה להחזרת תפוס, פרטית "סקודה" מ.ר. 626-46-101 [להלן: "התפוס"] המוחזק בידי המישטרה מיום 01.01.21 לאחר שהנוהג בו עבר באמצעותו עבירות לכאורה של נהיגה במהירות מופרזת ונהיגה בקלות ראש עבירות על סע' 54(א) ו-62(2) לפקודת התעבורה.

ביום 01.01.21 בשעה 23:17 לערך, נתפס בעלה של המבקשת נוהג ברכב התפוס, לאחר שהרכב נמדד באמצעות מכשיר ממל"ז בכביש 20 סמוך לק"מ 28 לצפון, במהירות של 227 קמ"ש, במקום בו המהירות המרבית המותרת הנה 90 קמ"ש. בעת ביצוע העבירות לכאורה ובעת שנעצר הרכב, ישבו ברכב לצד הנהג, המבקשת עצמה וכן 2 ילדיהם הקטינים (בני 3 ו-6).

הינה כי כן, על מנת שביהמ"ש יורה על חילוט הרכב בבוא היום, יהיה על המאשימה להוכיח כי הרכב נימסר על ידי המבקשת לבעלה, על מנת שזה יבצע עבירות תעבורה וינהג במהירות מופרזת.

...

הגעתי למסקנה כי ניתן להגשים את תכלית התפיסה, באמצעות חלופת תפיסה (כפי שיפורט) וזאת תוך פגיעה פחותה בזכות הקניין של המבקשת.

סיכומו של דבר ניתנה החלטתי המפורטת כאמור, בתקווה שתלמד.

אני מורה לפיכך על החזרת הרכב התפוס לידי המבקשת בכפוף לעמידת המבקשת בתנאים הבאים, אשר יחולו עד לתום ההליכים המשפטיים בקשר עם התפוס, רכב "סקודה" מ.ר. 626-46-101: המצאת אישור על רישום שעבוד של הרכב ברשם המשכונות, לטובת מדינת ישראל.

טענות הצדדים ב"כ המבקש טען בבקשה כי הנהג, נהג ברכב ביום 16.9.17 ונעצר בחשד לבצוע עבירה של נהיגה במהירות מופרזת.

למחרת, שב המבקש אל תחנת המישטרה, אך שם נימסרו לו תשובות סותרות בעיניין הרכב ובסופו של יום, הרכב לא הוחזר לו. ב"כ המבקש טען, כי ביום 19.9.17 היתקיימו דיונים בבית המשפט בבקשת מעצרו של הנהג ובבקשה לפסילתו עד לתום ההליכים ואז הסתבר, כי בחומר החקירה אין מיסמך המורה על השבתת הרכב או חילוטו.

בדיון שהתקיים בפני הוסיף ב"כ המבקש, כי עבירת מהירות אינה מנויה בתוספת השמינית לפקודת התעבורה ועל כן, אין למשיבה סמכות לחלט את הרכב בשל עבירה זו. ב"כ המבקש הוסיף וטען, כי המבקש אינו הנאשם בתיק העקרי, אינו קשור לעבירה עצמה וכי התיר לנאשם שהוא בנו לנהוג ברכב.

" עוד עמד בית המשפט העליון בעיניין זה על השיקולים העומדים בבסיס קביעת התנאים להשבתו של חפץ תפוס: "בשקלול האינטרסים, תוערך מצד אחד מידת הצורך בהשארת התפוס בידי המישטרה בהתאם לעוצמת התכלית שהתפיסה נועדה להשיג בנסיבות המשתנות של ההליך הפלילי המתפתח; מצד שני, ייבחנו היבטים שונים הנוגעים בטיבו של החפץ מבחינת בעל הקנין, כגון האם מדובר בחפץ שההחזקה בו מותרת על פי דין או אסורה...; מה מידת נחיצותו של בעל הקנין בחפץ, ושיעור ניזקו משלילת החזקתו בטרם הסתיים ההליך הפלילי. בהקשר זה, עשוי להיות הבדל בין תפוס המשמש אדם לעיסקו ולמשלח-ידו, לבין תפוס שאינו בר-שימוש יומיומי; כן עשוי להיות שוני בין חפץ כלה לבין חפץ שערכו אינו מושפע ממעבר הזמן, וכיוצא באלה שיקולים.

...

מכל המקובץ עולה כי אף אם ניתנה למשיבה הסמכות לתפוס את הרכב, הרי שעל בית המשפט לבחון את המשך השארתו בידי המשיבה, וזאת במשקפיים חוקתיות בהתחשב בזכות הקניין.

על כן, אני סבורה כי האיזון יימצא בהשבת הרכב לידי המבקש תוך העמדת בטוחות ראויות ל"זמינותו" להגשמת התכליות – הגשתו כראיה והאפשרות לחלטו.

סיכום הנני מורה על השבת הרכב למבקש בכפוף לקיומם של התנאים הבאים: המצאת רישום שעבוד של הרכב ועיקול עליו לטובת המדינה.

לפניי בקשה להחזרת "תפוס" (רכב) לפי פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) (נוסח חדש) תשכ"ט 1969 – (להלן: "פסד"פ").

הרקע העובדתי: ביום 19.10.16 הוגש נגד המבקש כתב אישום בתיק פל"א 5325-10-16 המייחס לו עבירות של נהיגה ברשלנות, נהיגה במהירות מופרזת, סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה ונהיגה פוחזת.

במקרה שלנו עבירת המהירות אינה מופיעה בתוספת השביעית ולא ניתן לעשות שימוש בסעיף זה לצורך חילוט בסיום ההליך.

...

לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים ואת עוצמת פגיעתו של המבקש מול האינטרס הציבורי, הגעתי לכלל מסקנה כי ניתן להורות על שחרור הרכב בתנאים, שיהיה בהם למזער את הפגיעה ההכרחית בזכות קניינו של המבקש ועם זאת יבטיחו אפשרות חילוט של הרכב במידה וכך יקבע בגזר הדין.

לאור כל האמור, אני מורה למשטרת ישראל להשיב את הרכב שמספרו 96-247-76 לידי המבקש וזאת בכפוף לתנאים הבאים: הפקדת ערבון , פיקדון או ערבות בנקאית בסך 5,000 ₪ על ידי המבקש.

לפני בקשה להחזרת רכב מסוג מרצדס מ.ר. 7461639 (להלן: "התפוס" או "הרכב" לפי העניין).

קבוצה ראשונה של טיעונים נוגעת לאי תקינות שנפלה בהוצאות הצוו בנגוד לנהלי המישטרה, ובמלים אחרות, תפיסת רכב שלבעליו מיוחסת עבירה של נהיגה במהירות מופרזת אינה מצדיקה נקיטת אמצעי תפיסה וחילוט בנגוד לעבירות אחרות כמו עבירות הלבנת הון, עבירות לפי פקודת הסמים המסוכנים ועוד.

המבקש נהג לכאורה במהירות קצה של 196 קמ"ש כאשר באמתחתו לא פחות מ- 126 הרשעות קודמות בעבירות בטיחות רבות ומגוונות ולא פחות מ-14 עבירות של נהיגה במהירות מופרזת.

...

למקרא ועיון בנהלים שהציגה לי המשיבה לא שוכנעתי כי צו התפיסה במקרה זה הוצא בניגוד לנהלי המשטרה העדכניים ואף אם כך היה הרי שנוכח פרשנות סמכות התפיסה והנסיבות המצדיקות חילוט חפץ נראה כי סטייה מנוהל זה או אחר אינה מהווה פגם היורד לשורש סמכות התפיסה.

אני סבור כי נוכח חלוף הזמן והפגיעה הנמשכת בקניינו של המבקש הביאה אותי למסקנה כי בנסיבות מקרה זה ראוי לקבוע תנאים ל"תחליף תפיסה" אשר ישיגו את תכלית התפיסה וימנעו המשך פגיעה העולה על הנדרש במבקש.

לאור כל האמור, אני קובע כי הרכב ישוחרר בתנאים הבאים: (-) רישום התחייבות המבקש שלא לבצע כל דיספוזיציה ברכב אלא לשם חילוטו על ידי המדינה; (-) הפקדת סך של 30,000 ₪ על ידי המבקש; (-) רישום שיעבוד ועיקול הרכב לטובת המדינה; (-) ערבות אישית של המבקש וצד ג' נוסף על סך 150,000 ₪; (-) שיעבוד פוליסת הביטוח של הרכב לטובת המדינה; (-) חל איסור על המבקש א לבצע כל דיספוזיציה ברכב עד תום ההליכים והכרעה סופית בשאלת החילוט; ניתנה היום, ט"ז תמוז תשע"ז, 10 יולי 2017, במעמד המבקש וב"כ הצדדים.

כנגד המבקש הוגש כתב אישום בתיק פ"ל 6209-07-23 ולפיו ביום 14/07/23 שעה 23:28 או בסמוך לכך, בכביש 6 מצפון לדרום ליד מחלף חורשים, נהג המבקש ברכב פרטי תוצרת שברולט מ.ר. 258-80-403 בקלות ראש ובמהירות מופרזת של 203 קמ"ש העולה על המהירות המירבית במותרת בדרך המהירה בה נהג - 120 קמ"ש. בכתב האישום נרשמה הודעת המשיבה לפיה תבקש לחלט את הרכב אשר שימש לבצוע העבירה וזאת על פי סעיף 39 לפסד"פ. לטענת המבקש יש להורות על השבת רכבו וזאת מכמה טעמים - יש קושי ראייתי ממשי בתיק וספק רב אם יורשע; אין בתיק החקירה הודעת איסור שימוש ברכב או מיסמך המלמד על "מקור חוקי לתפיסת הרכב" ופקודת התעבורה גוברת על הוראות פקודת סדר הדין הפלילי ומכוחה ניתן להורות רק על השבתה שיפוטית של רכב; המשיבה נוהגת באכיפה בררנית ופעולתה אינה עומדת בנוהל אח"מ – תפיסת רכבים וחילוטם.

על פי גיליון הרשעותיו הקודמות של המבקש בתעבורה וכן דוחות שצורפו לתגובת המשיבה – המבקש אוחז ברישיון נהיגה משנת 2020 וכבר צבר לחובתו 7 הרשעות קודמות ומתוכן 4 הרשעות קודמות בעבירות מהירות – עבירה מיום 01/02/22 – נהיגה במהירות 129 קמ"ש בדרך בה מותרת מהירות מירבית של 90 קמ"ש. עבירה מיום 12/03/21 – נהיגה במהירות 129 קמ"ש בדרך בה מותרת מהירות מירבית של 90 קמ"ש. עבירה מיום 01/02/21 – נהיגה במהירות 108 קמ"ש בדרך בה מותרת מהירות מירבית של 90 קמ"ש. עבירה מיום 23/01/21 – נהיגה במהירות 122 קמ"ש בדרך בה מותרת מהירות מירבית של 90 קמ"ש. אכן אין בעברו של עבירה קודמת של נהיגה במהירות "חריגה", ואולם סעיף 3 א לנוהל מציין מפורשות – "הרשימה אינה סגורה ויש לשקול בנוסף לעבירות המצויינות בטבלה, בקשה לחילוט רכב בשים לב לנסיבות הארוע, סוג העבירות שבוצעו, לרבות מקרה בו עולה צבר של עבירות במינון שונה או ביחד עם עבירות אחרות מאלו המנויות בטבלה, עברו הפלילי התעבורתי של החשוד, ותק נהיגתו, סוג הרישיון וסוג הרכב. כל זאת בכפוף לאישור הגורמים האלה: מ' ימ"ר את"ו ו/או קצין אתן"ן מחוזי ולאחר היוועצות עם ר' יחידת התביעות הטריטוריאלית ומנימוקים שיירשמו בתיק בחקירה". בתיק החקירה נמצאים אישורי קצין את"ן מחוז מרכז וכן תרשומת ר' יחידת תביעות מרכז ובה נימוקים מפורטים.

בעיניינו של המבקש לא נטען כי ביצע עבירות המהירות הקודמות באמצעות הרכב התפוס (שנרכש על ידו רק ביום 06/10/22) וכאמור הנו פסול עד לתום ההליכים המשפטיים כך שמסכונתו הכרוכה בנהיגה אוינה ולא צפוי כי ישוב ויבצע העבירות בכלל או באמצעות הרכב התפוס.

...

מקובלת עלי עמדת המשיבה ולפיה הרכב נתפס מכוח הסמכות המוקנית לה בסעיף 32 לפסד"פ – וישנה עילה מבוססת לתפיסתו.

אשר לתכלית השניה - חילוטו העתידי של הרכב – תכלית זו הינה תכלית ראויה ויש להבטיח אפשרות מימושה, ככל והמבקש יורשע בעבירות המיוחסות לו. אשר למידתיות התפיסה - באיזון האינטרסים בין זכותו הקניינית של המבקש ברכב לבין זכותה של המשיבה לבקש לחלטו במסגרת ההליך העיקרי, אני סבורה כי ניתן להשיג התכלית האמורה בדרכים אחרות שפגיעתן בזכותו הקניינית של המבקש פחותה.

לפיכך אני קובעת כי הרכב התפוס ישוחרר בתנאים הבאים: המבקש יפקיד סך של 40,000 ₪ בקופת בית המשפט כתנאי לשחרור הרכב.