טענות הצדדים
ב"כ המבקש טען בבקשה כי הנהג, נהג ברכב ביום 16.9.17 ונעצר בחשד לבצוע עבירה של נהיגה במהירות מופרזת.
למחרת, שב המבקש אל תחנת המישטרה, אך שם נימסרו לו תשובות סותרות בעיניין הרכב ובסופו של יום, הרכב לא הוחזר לו.
ב"כ המבקש טען, כי ביום 19.9.17 היתקיימו דיונים בבית המשפט בבקשת מעצרו של הנהג ובבקשה לפסילתו עד לתום ההליכים ואז הסתבר, כי בחומר החקירה אין מיסמך המורה על השבתת הרכב או חילוטו.
בדיון שהתקיים בפני הוסיף ב"כ המבקש, כי עבירת מהירות אינה מנויה בתוספת השמינית לפקודת התעבורה ועל כן, אין למשיבה סמכות לחלט את הרכב בשל עבירה זו. ב"כ המבקש הוסיף וטען, כי המבקש אינו הנאשם בתיק העקרי, אינו קשור לעבירה עצמה וכי התיר לנאשם שהוא בנו לנהוג ברכב.
"
עוד עמד בית המשפט העליון בעיניין זה על השיקולים העומדים בבסיס קביעת התנאים להשבתו של חפץ תפוס:
"בשקלול האינטרסים, תוערך מצד אחד מידת הצורך בהשארת התפוס בידי המישטרה בהתאם לעוצמת התכלית שהתפיסה נועדה להשיג בנסיבות המשתנות של ההליך הפלילי המתפתח; מצד שני, ייבחנו היבטים שונים הנוגעים בטיבו של החפץ מבחינת בעל הקנין, כגון האם מדובר בחפץ שההחזקה בו מותרת על פי דין או אסורה...; מה מידת נחיצותו של בעל הקנין בחפץ, ושיעור ניזקו משלילת החזקתו בטרם הסתיים ההליך הפלילי. בהקשר זה, עשוי להיות הבדל בין תפוס המשמש אדם לעיסקו ולמשלח-ידו, לבין תפוס שאינו בר-שימוש יומיומי; כן עשוי להיות שוני בין חפץ כלה לבין חפץ שערכו אינו מושפע ממעבר הזמן, וכיוצא באלה שיקולים.
...
מכל המקובץ עולה כי אף אם ניתנה למשיבה הסמכות לתפוס את הרכב, הרי שעל בית המשפט לבחון את המשך השארתו בידי המשיבה, וזאת במשקפיים חוקתיות בהתחשב בזכות הקניין.
על כן, אני סבורה כי האיזון יימצא בהשבת הרכב לידי המבקש תוך העמדת בטוחות ראויות ל"זמינותו" להגשמת התכליות – הגשתו כראיה והאפשרות לחלטו.
סיכום
הנני מורה על השבת הרכב למבקש בכפוף לקיומם של התנאים הבאים:
המצאת רישום שעבוד של הרכב ועיקול עליו לטובת המדינה.