בקשה להחזרת תפוסים: כסף וזהב שנתפסו בחיפוש

במהלך החיפוש נתפסו בכספת של משיב 2 כסף מזומן בסך 1,912,340 ₪, 133 מטבעות זהב ו-84 אונקיות זהב.

בהמשך, בחודש ספטמבר 2020, הוגשה בקשה להשבת התפוסים ולאחר שהתקיים דיון בבקשה קבע בית המשפט קמא בהחלטתו מיום 15.11.20, כי קיים יסוד סביר להניח שמקור הכסף המזומן והזהב הוא בבצוע עבירות מס, וכן קיים יסוד סביר להניח שבוצעו עבירות לפי חוק איסור הלבנת הון.

...

המדינה הוסיפה וטענה שלאור השלב בו מצויה החקירה ובשים לב שנקבע שהמדינה פועלת בקצב סביר ובשקידה ראויה, על המדינה לעמוד ברף של "יסוד סביר" בלבד והיה מקום להיעתר לבקשת הארכת ההחזקה בתפוסים במלואה.

בהחלטתו מיום 3.8.2021 בית המשפט קמא התייחס לטענות אלו ודן בהן בפירוט, אולם הניתוח המשפטי שביצע, אשר הוביל אותו למסקנה כי אין בתשתית הראייתית בתיק כדי לבסס חשד לביצוען של עבירות אלה, לא תאם את השלב בו מצוי ההליך.

אני סבור, כי בשלב בו מצוי ההליך יש בחומר הראיות שנאסף כדי לבסס את החשד הסביר הנדרש לביצוען של עבירות לפי חוק איסור הלבנת הון באופן המצדיק המשך ההחזקה בתפוסים, ואין זה המקום או השלב להכריע שהקונסטרוקציה המשפטית אותה הציגה המדינה לחומר הראיות בהכרח אינה יכולה לבסס הרשעה בעבירות כאמור.

הרקע לבקשה בתאריך 26.7.20 בוצע חפוש בביתו של המשיב 1 על פי צו חפוש, שהוצא על ידי כב' השופטת ג'ני טנוס, לפיו הותר למישטרה לתפוס "כל חפץ או ראיה המוחזקים בנגוד לחוק במקום: אמל"ח". במהלך החיפוש לא אותרו אמצעי לחימה בבית המשיב 1, אך בכספת השייכת לו נמצא סכום כסף גדול במזומן בסך 1,912,340 ₪, 133 מטבעות זהב ו- 84 אונקיות זהב.

על כן, קבעתי כי קיים פוטנציאל לחילוט הרכוש שנתפס במידה והמשיב 1 יורשע בסוף ההליך, וכי שיחרור התפוסים תעמיד את אפשרות החילוט בסוף ההליך בספק רב, בשים לב לעובדה כי מדובר בכסף מזומן וזהב.

בהחלטתי מיום 15.11.20 דחיתי את הבקשה להחזרת התפוסים למעט סכום של 85,845 ₪ שנתפס בחדר השינה.

...

בנוסף, הודיע ב"כ המבקשת, כי התיק הועבר גם לבדיקה של פקיד השומה, אשר הוציא דרישה לפי סעיף 194 לפקודת מס הכנסה, אך טרם הוצא צו. לפיכך, טענה המבקשת כי יש להיעתר לבקשה ולהורות על המשך החזקת התפוסים למשך 180 יום נוספים.

יחד עם זאת, סבורני כי אין בטיעון זה כשלעצמו כדי להצדיק דחיית בקשת המבקשת.

עיינתי בחומרי החקירה שהצטברו מאז חודש נובמבר, וסבורני כי התשתית הראייתית אליה התייחסתי בהחלטתי מיום 15.11.21 לא נחלשה, אלא החשד אף התעבה במידת מה, וזאת בין היתר לאחר שהמשיב 1 בחר לשמור על זכות השתיקה בחקירתו האחרונה.

באשר לראיות נוספות שהוגשו ע"י המשיבה 3 במטרה להוכיח כי חלק מהתפוסים שייך לה, לא שוכנעתי כי יש בהם, בטרם ייבדקו על ידי המבקשת כדי לשנות מקביעותי הקודמות.

הרקע לבקשות: בתאריך 26.7.20 בוצע חפוש בביתו של מבקש 2 על פי צו חפוש, שהוצא על ידי כב' השופטת ג'ני טנוס בבית משפט השלום בעכו, לפיו הותר למישטרה לתפוס "כל חפץ או ראיה המוחזקים בנגוד לחוק במקום: אמל"ח". במהלך החיפוש לא אותרו אמצעי לחימה בבית מבקש 2, אך בכספת השייכת לו נמצא סכום כסף גדול במזומן בסך 1,912,340 ₪, 133 מטבעות זהב ו- 84 אונקיות זהב.

על כן, קבעתי כי קיים פוטנציאל לחילוט הרכוש שנתפס במידה ומבקש 2 יורשע בסוף ההליך, וכי שיחרור התפוסים תעמיד את אפשרות החילוט בסוף ההליך בספק רב, בשים לב לעובדה כי מדובר בכסף מזומן וזהב.

בהחלטתי מיום 15.11.20 דחיתי את הבקשה להחזרת התפוסים למעט סכום של 85,845 ₪ שנתפס בחדר השינה.

...

לאור האמור לעיל, נראה כי הקונסטרוקציה שהוצגה על ידי המשיבה לגבי מבקש 2, ככל שהדברים נוגעים לאירוע המס הראשון (לפי החלוקה שהוצגה על ידה) – היא מלאכותית ונועדה, לעקוף את הוראות סעיף 17ב(א) לחוק איסור הלבנת הון, ולהכניס את מעשי מבקש 2 "בכוח" לגדרי סעיף 17ב(ד) אשר אינן מתאימות במקרה זה. נוכח המסקנה שלעיל, לא מצאתי לדון בשאלה האם מתקיימים יסודות העבירה לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון, אך אעיר, למעלה מן הנדרש, כי ספק רב אם ניתן לראות בהחזקת הכספים בכספת, בדירה הנמצאת במתחם המשפחה, ואשר לפי עדויות שייכת לכל בני משפחה, ובה נערך חיפוש לפי צו שניתן על שמו של מבקש 2 - כפעולה ברכוש האסור במטרה להסוות או להסתיר מקור הכסף או זהות בעליו.

כפי שכבר קבעתי לעיל, לא שוכנעתי כי במקרה זה קיים חשד סביר לביצוע עבירות לפי חוק איסור הלבנת הון, כאשר לא מתקיימות ההוראות הקבועות בסעיף 17ב לתוספת הראשונה.

לאור המסקנה שהגעתי לעיל, לפיה מתקיים חשד סביר לביצוע עבירות לפי סעיף 220 לפקודת מס הכנסה, אך לא מתקיים חשד סביר לביצוע עבירות הלבנת הון ובשים לב להלכת אל ג'אבר, אני מורה על שחרור כספי המזומן לידי המבקשים.

הרקע לבקשה: בתאריך 26.7.20 בוצע חפוש בביתו של המבקש 1 על פי צו חפוש, שהוצא על ידי כב' השופטת ג'ני טנוס, לפיו הותר למישטרה לתפוס "כל חפץ או ראיה המוחזקים בנגוד לחוק במקום: אמל"ח". במהלך החיפוש לא אותרו אמצעי לחימה בבית המבקש 1, אך בכספת השייכת לו נמצא סכום כסף גדול במזומן בסך 1,912,340 ₪, 133 מטבעות זהב ו- 84 אונקיות זהב.

בשונה מהמקרה שנדון בבית המשפט המחוזי בפני כב' השופט ד' פיש, אליו הפניתה המשיבה, שם ניתנה החלטה בבקשה להארכת תוקף החזקת התפוסים ללא קיום דיון במעמד שני צדדים, במקרה שבפניי למשיבה לא ניתנה כלל זכות טיעון בבקשה, ולא ניתן לראות בדיון בבקשה להחזרת התפוסים שהתקיים כשלושה חודשים לאחר מכן, כדיון שבא להחליף דיון לפי סעיף 24 (ב) לפסד"פ. יחד עם זאת, עצם קיום הפגם בהליך התפיסה אין משמעותו כי בכל מקרה ומקרה התוצאה תהא החזרת מלוא התפוסים לידי המבקשים, אלא כי יש לידון בתפיסה בדיעבד, תוך מתן משקל לפגם שנפל.

התקופה שנותרה (כחודשיים וחצי) מאז התפיסה היא בגדר זמן סביר לקידום חקירת התיק וקבלת החלטות בו. באיזון בין האינטרסים, מחד - האנטרס להבטיח חילוט עתידי, ומאידך - חזקת החפות העומדת למבקש 1 ופגיעה בזכות הקניין שלו, תוך מתן משקל לפגם שנפל באישור התפיסה בדיעבד, סבורני כי בשלב זה, האיזון הראוי הוא המשך החזקת מרבית התפוסים שנתפסו, למעט הכסף שנתפס בחדר השינה.

...

משכך, שוכנעתי, כי קיים יסוד סביר להניח כי הכסף והזהב שנתפסו מקורם בעבירות מס, וכי אף קיים יסוד סביר להניח כי בוצעו עבירות לפי חוק הלבנת הון לגבי אותם כספים ואף עבירות הלבנת הון עצמאית לפי סעיף 3(ב) לחוק – דהיינו פעולות שמנעו הצהרה לגבי זהב וכספים המוכנסים לארץ מהשטחים (ראה חקירות של המבקש 1 ומבקשת 3).

מכאן, אני קובעת כי קיים פוטנציאל לחילוט הרכוש שנתפס במידה והמבקש 1 יורשע בסוף ההליך.

התקופה שנותרה (כחודשיים וחצי) מאז התפיסה היא בגדר זמן סביר לקידום חקירת התיק וקבלת החלטות בו. באיזון בין האינטרסים, מחד - האינטרס להבטיח חילוט עתידי, ומאידך - חזקת החפות העומדת למבקש 1 ופגיעה בזכות הקניין שלו, תוך מתן משקל לפגם שנפל באישור התפיסה בדיעבד, סבורני כי בשלב זה, האיזון הראוי הוא המשך החזקת מרבית התפוסים שנתפסו, למעט הכסף שנתפס בחדר השינה.

תמצית טענות התובע במהלך שני החיפושים תפסו השוטרים מהדירה טובין וסחורה רבה מאוד, שכללה בין היתר, אלפי תכשיטים מזהב וכסף, חלקם הגדול משובץ באבני חן, חומרי גלם שונים (בהם זהב, כסף ואבני חן), מחרוזות, כלי עבודה לעבודה בצורפות, מודלים מכסף ושעווה, תבניות גומי (מודלים) לייצור תכשיטים, מחשב, מסך למחשב, מקלדת למחשב, קטלוגים שונים, מכשירי טלפון ניידים ועוד.

בצד סמכותו של בית המשפט להורות מה ייעשה בחפץ תפוס על פי בקשת איש מישטרה או בקשת אדם הטוען לזכות בחפץ (בהתאם לאמור בסעיף 34), מורה סעיף 35 לפסד"פ מה ייעשה בחפץ אשר נתפס כאשר בתוך 6 חודשים מיום תפיסתו לא הוגש משפט אשר בו החפץ אמור לשמש ראייה, או לא ניתן לגביו צו בית משפט על פי סעיף 34 לפסד"פ. במצב כזה, קובעת הוראת חוק זו, כי על המישטרה להחזיר את החפץ לאדם אשר מידיו הוא נילקח, ובית המשפט מוסמך להאריך את התקופה בתנאים שייקבעו.

...

סוף דבר לאור האמור לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובע סך של 500,000 ₪ בתוספת ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום 7.5.2005 (6 חודשים לאחר התפיסה) ועד למועד התשלום בפועל (להלן: "הפיצוי").

בהתחשב בכך שהתביעה התקבלה רק בחלקה ובהתחשב בכך שחווֹת הדעת של המומחים מטעם התובע נדחו, אני קובע כי הנתבעת תישא בהוצאות התובע בגין אגרת משפט בלבד וכן סך כולל של 10.8% מסכום הפיצוי כשכ"ט עו"ד. בזמנו ניתן לתובע פטור זמני מאגרה ולכן, חלף התשלום לתובע, הנתבעת תשלם את סכום האגרה ישירות לגזברות בית המשפט.