בקשה להחזר תשלום בגין תוספת בנייה

נוסף על כך, הוא עתר להריסת תוספת הבניה שהקים בחנות, ולהחזר תשלומים ששילם ביתר, לטענתו, עבור דמי השכירות במשך שנים והפסדים שונים.

זאת ועוד, הם העלו טענות כנגד הסכומים שהתובע טען להם הן בקשר לעלות הקמת תוספת הבניה והן בקשר לסכום שבקש עבור הריסת התוספת.

פיצוי מוסכם בהסכם: הנתבעים טענו כי בסעיף 3.12 להסכם האחרון, נקבע כי ככל שהתובע יכפור בהסכמתו להשאיר את תוספת הבנייה בתום תקופת השכירות ו/או יגיש תובענה כנגד המשכירים לתשלום בגין התוספת ו/או יפרק את התוספת, אזי הוא ישלם לנתבעים פיצוי מוסכם בסך 100,000 ₪.

...

סיכומו של דבר: התובע יפנה את המושכר עד לתאריך 30.12.22.

התובע ישלם לנתבעים את הסכומים הבאים: סך של 41,400 ₪ עבור 23 החודשים מחודש 12/2014 ועד לחודש 10/2016, בתוספת ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד למתן פסק הדין, בסך 47,097 ₪.

התובע ישלם את הסכום לחשבון הנאמנות המשותף של כלל הנתבעים תוך 30 ימים, ולא הסכום יישא ריבית והצמדה מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל.

בתוך כך נטען כי סכום השמאות שנקבע על ידי השמאי (3,100,000 ש"ח) הינו סביר והגיוני גם ביחס לשווי התמורה שידרש גפנר לשלם לחייט לו חייט יבחר לקבל את "תמורת העסקה בתוספת הצמדה למדד מחירי הדירות" – סכום הנופל במעט מסך של 3,000,000 ש"ח. עוד טוען גפנר, כי בשמאות נערכו מספר "הקלות" לטובת חייט, משהשמאי לא הביא בחשבון שיקולים אשר היה בכוחם להביא להפחתת שווי הדירה ובכלל כך בגין תשלומי איזון והחזרי עלויות קונסטרוקציה בהם בעלי הדירה יחויבו ככל שיבוצעו בה עבודות תמ"א 38.

בתוך כך נקבע כי יש לאפשר החלפת מומחה שמונה מטעם בית המשפט "רק במקרי קיצון בהם הפגם שנפל בהתנהלות המומחה או בחוות הדעת באמת ובתמים אינו מאפשר להסתמך עליו ועליה ואינו בר תיקון", וזאת, בין היתר, מתוך חשש כי המבקש לפסול את חוות הדעת עושה כן לא בשל ה"פגמים" שנפלו בה אלא בשל כך שהתוצאה שנקבעה בה אינה נושאת חן בעיניו (ר' רע"א 4842/20 עריית אשדוד נ' אדמת הצבי השקעות בע"מ (9.9.20) ו- ע"א 2934/94 סולל בונה בע"מ נ' איתן, (2.6.96)).

במילים אחרות השמאות שערך השמאי הינה בסכום המתיישב עם ערך תמורת הדירה לאחר הצמדה למדד הרלוואנטי – מדד מחירי הדירות, כך שיש מקום לתמוה אודות ציפיית חייט "להרויח" מביטול עסקת מכר הדירה, סכומים העולים על שווי כספי התמורה ששולמו על ידו, קל וחומר בסכום שננקב על ידי השמאי שהוזמן מטעמו המגיע כדי 5,000,000 ש"ח. לנוכח כל האמור, אני קובע כי חייט לא הניח בסיס מספק לבקשתו לפסול את שמאות השמאי בעניינינו, בהתאם להלכות שהובאו לעיל.

...

מעבר לכך, אני סבור כי בחקירתו הנגדית השיב השמאי תשובות מלאות ומספקות לכל "שאלות ההבהרה" הרבות שהופנו אליו על ידי חייט במטרה לקעקע את שמאותו ואת הערכת שוויה של הדירה וכך הדבר גם ביחס לשאלות ב"כ גפנר, אשר הראו כי השמאי יכול היה להביא בחשבון שיקולים נוספים שהיו מביאים להפחתת שוויה הדירה – ולא עשה כן. כך השיב השמאי, בין היתר, כי ה"תקן" אליו הפנתה ב"כ חייט הנו בבחינת נורמה מומלצת ולא מחייבת לשמאים, והוא ממילא נמנע מלהשתמש ב"סמל" התקן בשמאותו, על אף שרשאי היה לעשות כן (בעמ' 7 ש.3-6 לפרוטוקול); כי אין לייחס משקל של ממש לחריגות בנייה שנערכו בדירה לנוכח העובדה כי מדובר ב"מכירה חוזרת" (ביטול של עסקת מכר) (בעמ' 7.

במילים אחרות השמאות שערך השמאי הנה בסכום המתיישב עם ערך תמורת הדירה לאחר הצמדה למדד הרלוונטי – מדד מחירי הדירות, כך שיש מקום לתמוה אודות ציפיית חייט "להרוויח" מביטול עסקת מכר הדירה, סכומים העולים על שווי כספי התמורה ששולמו על ידו, קל וחומר בסכום שננקב על ידי השמאי שהוזמן מטעמו המגיע כדי 5,000,000 ש"ח. לנוכח כל האמור, אני קובע כי חייט לא הניח בסיס מספק לבקשתו לפסול את שמאות השמאי בענייננו, בהתאם להלכות שהובאו לעיל.

סוף דבר הבקשה נדחית.

במסגרת פסק הדין הורה בית המשפט על המשיבים כדלקמן: להרוס כל בנייה שבנו על הגג, כולל הבריכה ותוספת הבנייה (החדר) המשקיפה אל תוך דירת התובע וחוסמת את חלון דירתו תוך 60 ימים; לשלם לתובע פיצוי יומי בסך של 3,000 ₪, במידה ולא יקיימו את צו ההריסה; לשלם לתובע פיצוי בסך של 122,750 ₪: 92,750 ₪ בגין אובדן דמי שכירות ו-30,000 ₪ בגין נזק לא ממונה ופגיעה באוטונומיה.

עוד, הם העלו טענות על גביה ביתר והחזרי תשלום בתיקי הוצאה לפועל אשר ב"כ המבקשת מנהל נגדם.

פרט לחסימת החלון, לא הוכח שקיימת תוספת בנייה המשקיפה אל תוך דירת המבקשת, ולכן הטענה בדבר הפרת צו ההריסה בגין תוספת בניה אחרת על הגג או חדר המשקיף אל תוך חלון השירותים לא הוכחה.

...

תמצית טענות המשיבים בבקשה: המשיבים טענו כי יש לדחות את הבקשה היות ומדובר בבקשה שקרית פרי המצאתו של ב"כ המבקשת בניסיון להתעשר על חשבונם.

משכך, לטענתם, דין הבקשה להידחות על הסף.

חמישית, הבקשה הנגדית לפי פקודת ביזיון בית משפט נדחית.

לצד זאת, אני קובעת קנס מותנה לעתיד: ככל שלא יבוצע צוו ההריסה והמשיבים לא יהרסו את הבניה החוסמת את חלון דירת המבקשת עד ליום 10.3.23, הם יישאו בקנס יומי בגובה 1,500 ₪ וזאת עד לקיום הוראות פסק הדין במלואם.

בכתב התביעה מיום 3.6.2020 נטען כי ועקנין שרכשה את דירת הקרקע ממעוז בשנת 2016 "התבססה על היסודות, בעמודים, תיקרות ובממ"ד אותם בנו התובעים, והתובעים פנו לנתבעים בבקשה כי ישפו אותם בגין חלקם היחסי בהוצאותיהם לבינוי זה". נטען כי ועקנין לא הכחישו את הצורך בתשלום לתובעים, אלא טענה כי במסגרת הסכם המכר עוגנה התחייבות המוכר – הנתבע לשאת בעלויות הכרוכות בטענות התובעים לזכות להשבה או שיפוי או פיצוי בגין הוצאותיהם להרחבת הבניין ושימוש ביסודות, עמודים, קירות ותשתיות ממ"ד שניבנו ע"י התובעים והנאת ועקנין מכך.

המפקחת מינתה את המומחה יוסף פישלר לחוות דעתו האם בנסיבות העניין מגיעים למערער תשלומי איזון מהמשיבים בגין תוספת הבניה לדירתם, ואם כן מה שיעורם.

הסעד המבוקש בתביעה הנו החזר הוצאות שהוצאו ע"י התובעים – המשיבים בגין עבודות שביצעו, כך שאין הכרח שגם משיבים 2 ו-3 יהיו בעלי זכויות קנייניות בדירה.

...

בימ"ש קמא פירט את הטעמים שהובילו אותו למסקנה דלעיל: אף בחווה"ד מטעם אינג' צור ואינג' פרי נקבע שעצם בניית התוספת מהווה יתרון לדירת הקרקע ובחקירתו הנגדית אינג' צור הודה כאמור בזכות התובעים לקבל תשלום כאמור; הסכם המכר עם ועקנין מתייחס במפורש לזכותם של התובעים לדרוש את ההשתתפות בהוצאות הבנייה; מיד לאחר רכישת הדירה ועקנין ביצעו הרחבה של דירת הקרקע תוך שימוש ביסודו הבנייה; מאחר והנתבע לא מכחיש את הזכאות של התובעים לתשלום עבור הוצאות בניה, אולם טוען שהוא לא נהנה מהבנייה, נטל ההוכחה עבר לכתפיו והימנעותו מהבאת ועקנין לעדות נזקפת לחובתו.

המסקנה של בימ"ש קמא היא בגדר קביעה עובדתית וערכאת הערעור מתערבת בקביעות כגון אלה רק במקרים חריגים שענייננו אינו נמנה עליהם.

לסיכום: לאור האמור לעיל, דין הערעור להידחות.

התביעה השניה הוגשה על ידי הנתבעת כנגד התובעים על סך של 1,454,816 ₪ המגיעים לה, לטענתה, בגין החזר תשלומים ששולמו לתובעים ביתר, החזר הוצאות, נזקים שנגרמו לה כתוצאה מאיחור בהשלמת העבודה ונזקי מוניטין.

לבסוף טענה הנתבעת, כי הסכומים הנטענים אינם מגיעים לתובעים ובשל כך ביקשה לדחות את התביעה על כל רכיביה.

יוצא איפוא, כי עיקר המחלוקת שבין הצדדים הנה בעיניין הקף ועלויות עבודות הבניה הנוספות שבוצעו עקב השינוי, וההפרשים שיש לשלם לתובעים בגין תוספות אלו.

...

טענות התובעים כפי שנטען בכתב התביעה, סוכם בין הצדדים כי התובעים יבצעו את עבודות הבניה של בית המגורים בהתאם לתוכנית הגרמושקה שהוצגה למוהנא, וסוכם כי הנתבעת תשלם לתובעים סך של 80 $ (לא כולל מע"מ) בגין כל מ"ר תקרה, במזומן לאחר יציקת כל תקרה.

כמו כן, הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים שכ"ט עו"ד בסך של 25,000 בתוספת מע"מ והוצאות משפט בסך של 25,000 ₪.

באשר לתביעה שהוגשה מטעם הנתבעת, לא הוצגו בפני ראיות משכנעות שתומכות בטענותיה של הנתבעת בגין תשלומים ביתר, ואין בידי לקבל את יתר טענות הנתבעת לאיחורים בהשלמת העבודה ובנזקים הנטענים משלא נתמכו בראיות כלשהן.

הנספחים שצורפו לכתב התביעה של הנתבעת, שכללו בין היתר הסכם לא חתום בין הצדדים, אין בהן די להוכחת הנטען על ידה והנני מורה על דחיית התביעה על כל חלקיה ומרכיביה.