בקשה להחזר קנס אזרחי לנישום לאחר הליך פלילי

לצורך הכרעה בהליך יש להכריע בשאלה האם ספרי המבקשת לשנת 2013 ייחשבו כ"בלתי קבילים" ומכאן להכריע באחת מישניים: ככל ש"פנקסי החשבונות" של המבקשת לשנת 2013 נימצאו "בלתי קבילים" – אזי כאשר עותרת המבקשת להשבת מס ששולם ביתר בגין שנת המס הראשונה לאחריה - קמה למשיב הזכות להמנע מהשבת המס; לעומת זאת - ככל שהסכם הפשרה מלמד שאין לראות בספרי המבקשת לשנת 2013 כ"בלתי קבילים" – אזי לא קמה למשיב הזכות לעכב השבת המס ששולם ביתר.

בכך הפנה המשיב בפועל להוראות סעיף 159א סיפא לפיהן הוא רשאי להמנע מהשבת המס ששולם ביתר - "אם בשנת המס האחרונה שלגביה נעשתה לו [קרי לנישום – א.ב] שומה נימצאו פנקסי החשבונות שלו בלתי קבילים, והוא לא הוכיח, להנחת דעתו של פקיד השומה, שהעילה לאי קבילות הפנקסים לא היתה קיימת בשנת המס שלגביה נידרש ההחזר". הסכם הפשרה לא ביטל, לטענת המשיב, את פסילת ספרי המבקשת המשיב טוען שהסכם הפשרה לא ביטל את פסילת ספרי המבקשת ולא נלמד מהוראותיו.

ומה אם לא תעמוד המבקשת והיחיד המחזיק בה בהוראות הסכם הפשרה? במקרה כזה יבוטל ההסכם והשומות שהוצאו על ידי המשיב ועל ידי פקיד שומה רחובות ייחשבו כשומות סופיות וללא זכות ערעור וזאת – "לרבות פסילת הספרים". לעניין זה קבע סעיף 8 להסכם הפשרה כך (ההדגשות לא במקור): "במידה וחברת אל. פי. סי ו/או... [הושמט שמו של היחיד המחזיק במבקשת – א.ב] לא יעמדו בתשלום החוב או בתשלום אחד או יותר מתוך הסדר התשלומים כאמור בסעיפים 2-6 להסכם זה תוך 10 ימים מהמועדים שנקבעו, ייחשב הדבר להפרה יסודית של ההסכם ויראו את האמור בהסכם זה כמבוטל והשומות שנקבעו ע"י פ"ש חולון ופ"ש רחובות ייחשבו כשומות סופיות וללא זכות ערעור לרבות פסילת הספרים, הקנס שהושת על חברת אל. פי סי וההחזר הכספי המצוי בידי פ"ש חולון לגביו הוגשה המרצת הפתיחה יוותר בידי פ"ש" ובסעיף 9 להסכם נקבעו הוראות דומות, וכלשון ההסכם (ההדגשות לא במקור): "בנסיבות המתוארות בסעיף 8 לעיל תעמוד השומה פסילת הספרים והקנס נשוא העירעור בתוקפם..." סיכום עד כאן ביחס להסכם הפשרה - הוסכם בין הצדדים על תשלום בסכום מסוים ומועדים מסוימים.

ר' לעניין זה סעיף 13 להסכם הפשרה שם נרשם כך: "למען הזהירות יובהר כי ההליך הפלילי יימשך כמתוכנן ולא תהיה השפעה עליו למעט בכך שהסכם פשרה זה יהווה נסיבה לקולא בהיבט של הסרת המחדל" עוד הוסכם ביחס להליכים נוספים כך (סעיף 14 להסכם הפשרה, ההדגשות לא במקור): "למען הסר ספר יודגש כי אין בהסכם פשרה זה כדי לגרוע או להשפיע על הליכים תלויים ועומדים או על פתיחת הליכים אחרים אזרחיים או פליליים נגד מר... [הושמט שמו של בעל השליטה במבקשת – א.ב] או נגד חברות אשר היו או עודן בבעלותו או בניהולו למעט ההליכים שהסכם פשרה זה מתייחס אליהם ולשנות המס המצויות בו" מהפסקאות שצוטטו לעיל למדים שניים: ראשית – כאשר הוסכם בין הצדדים, המשיב ידע היטב להבהיר שימשיך בהליכים פליליים ולהחריגם מההסכם; המשיב אף ידע להבהיר שהסכם הפשרה לא ישפיע על פתיחת הליכים חדשים או על הליכים תלויים ועומדים.

...

וכאשר סעיף 159א(ב) אינו חל ממילא המבקשת לא צריכה להוכיח להנחת דעתו של המשיב שהעילה לאי קבילות הפנקסים לא היתה קיימת בשנת המס 2017 [(כדרישת סעיף 159א(ב)] חלק רביעי – הערות לפני סיום וסוף דבר התייחסות לשאלת הסמכות העניינית שהועלתה בסיכומי המשיב התובענה שעניינה פרשנות הסכם הפשרה בין המבקשת למשיב הוגשה לבית משפט השלום.

ביחס לטענות לפיהן לא בוטלה פסילת הספרים ואף לא היתה החלטה שיפוטית לענין זה - אפנה לכל האמור לעיל לרבות הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין – קרי החלטה שיפוטית המאמצת את ההסכמות ואת העולה ממנו.

סוף דבר מכל האמור לעיל נקבע כדלקמן: אין לראות בספרי המבקשת לשנת 2013 כ"בלתי קבילים" ומכאן המשיב אינו רשאי להחזיק בכספים מכח סעיף 159א(ב) לפקודת מס הכנסה.

בית המשפט קבע כי נראה שביסוד התקיפה, סיכסוך בין שני פלגים של אותה מישפחה, אך - "לא הובאה בפניי כל ראיה כי המתלונן עצמו, הוא שפגע במי מהנאשמים וככל שהובאה ראיה בעיניין אותה פגיעה במהלך המשפט, הרי שיש בה כדי להצביע דוקא על כך שלא המתלונן הוא שגרם לאותה פגיעה". בית המשפט היה מסופק גם באשר לטענה אם התקיפה נבעה מתסכול, לנוכח העידר טפול של המישטרה בתלונה של נתבע 1, שכן אותה תלונה, הוגשה רק לאחר ארוע התקיפה, נשוא תיק זה. אמנם ניתן הסבר כי אותה תלונה הוגשה למישטרה באיחור, משום שנתבע 1 לא חש בטוב, אך בית המשפט ציין שבכל מקרה, אין להתיר היתאכזרות, כמו זו שהייתה במקרה דנן וזאת גם כאשר נראה לתוקף שהחוק לא נאכף כראוי.

אכן לנוכח צירוף של הוראת סעיף 42 א' לפקודת הראיות (כאשר לא התבקשה רשות להביא ראיות לסתור את הקביעות בהליך הפלילי), עם הוראת סעיף 23 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין") אכן לא יכולה להיות מחלוקת כי מן הדין שהנתבעים ישלמו לתובע בגין נזקיו.

הוצאות רפואיות והוצאות נסיעות; ביחד עם תצהיר התובע, הוצגו קבלות ספורות, אך אלה נוגעות לטיפולים רפואיים אשר מהמסמכים שצורפו ניתן לראות כי היה ניתן לקבל בגינם החזר מקופת חולים.

הפחתות; יש להפחית מכלל הפצוי את הקנסות שהושתו על הנתבעים במסגרת הרשעתם בהליך הפלילי.

באשר להפחתת סכום ששולם כפצוי לניזוק מכוח הכרעה פלילית, מהנזק הנישום בתביעה האזרחית - ר' ת.א. (מחוזי י-ם) 1421/99 שמחה נ. חברת פז גז ירושלים בע"מ (ניתן ביום 21.5.01, כב' השופט זילברטל), ר' עוד ת.א. (מחוזי י-ם) 2031/08 אטלן יוני רוברט סמואל נ. שרגא רוזנברג (ניתן ביום 15.10.09, כב' השופטת אפעל גבאי).

...

איני סבורה שניתן להיעתר לבקשת התובע לפסוק לו פיצוי בסך 118,000 ₪ (הפסד של 6,600 ₪, למשך שנה וחצי) - חרף המחדל הראייתי.

עלה כאמור כי מדובר בבעל מקצוע מיומן בתחומו (בעבודה בשיש), ולא שוכנעתי כי התובע לא יכול היה למצוא עבודה בתחום זה (בו לפי עדות מעסיקו, קיים מחסור בעובדים מיומנים).

מסכימה אני עם ב"כ התובע כי ניתן להניח שהיו הפסדי שכר מסוימים, אך מקום בו מדובר בנזק מיוחד והעדר ראיות מספקות, באשר להיקף הנזק - אני סבורה שיש מקום רק לפיצוי מינימאלי על דרך האומדן.

עוד טען המשיב כי העיצום הכספי הוטל עליו באופן המנוגד להנחיות היועץ המשפטי לממשלה, שהורה לרשות המיסים שלא לידרוש דרישות כספיות שכאלה בחלוף 36 חודשים מעת שניתן היה לעשות כן. המשיב ציין כי ידוע לו על מקרים נוספים בהם המבקשת פעלה לגביית עיצומים כספיים שלא כדין, ובקש להגדיר את הקבוצה המיוצגת ככוללת "כל אזרח במדינת ישראל אשר ננקטו כנגדו הליכי גבייה מינהליים בידי רשות המיסים בשנתיים האחרונות בין השאר על דרך של הטלת עיקול על משכורתו ו/או על חשבון הבנק שלו מכוח פקודת המיסים (גביה) בלי שקדמה להליך הגביה כל התראה ו/או הודעה וכן כל אזרח אשר הוטלו עליו בידי רשות המיסים עיצומים כספיים בגין אי הגשת דו"ח מס הכנסה מקוון במועד וזאת בגין אי משלוח דו"ח שכזה בתקופה ארוכה יותר מ-36 החודשים שקדמו למועד הטלת העיצום הכספי". הסעד המרכזי שהתבקש על ידי המשיב לכל חברי הקבוצה הוא השבת הכספים ששולמו למבקשת בדרך של עיצומים כספיים ובמסגרת הליכי גבייה שלא כדין, ובנוסף את הכספים שנגבו במסגרת הליכי גבייה שהתבצעו לראשונה כלפי נישומים לאחר עבור שלוש שנים.

המשיב אף אינו יכול להיבנות מהודעת רשות המיסים לנישומים, ובהתייחס לעיצומים כספיים, בדבר ביצוע "החזר מס", שכן אין במונחים אלה בו עושה המבקשת שימוש כדי לשנות מהסיווג המהותי הנכון של העיצום הכספי כפי שבקש המחוקק לקבוע.

יתר על כן, גם אם טעתה המבקשת והיה עליה לטעון בהליך הנ"ל כי קנס מכוח סעיף 94א לחוק מסוי מקרקעין כלל אינו בא בגדריו של פרט 11 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, אין היא מחויבת לחזור על טעות זו בהליך דנן, מה גם שיש הבדל בין קנס אזרחי לבין עיצום כספי שמהותו, כאמור, עונשית.

ואכן, מי שמשלם קנס במסגרת הליך פלילי, כגון קנס חניה כפי שהיה בעיניין איגרא, נחשב כמי שהודה, הורשע ונשא עונשו (ראה סעיף 229(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982) ומכאן לחשש שנזכר בעיניין איגרא לפיו עשויה לעלות הטענה כי פסק דין בהליך ייצוגי, הקובע שעל רשות מסוימת להשיב קנסות שגבתה שלא כדין, מצדיק משפט חוזר או מהוה עילה לבקשה להאריך את המועד להגשת בקשה לבטל את הקנס או להשפט, באופן שיעורר קשיים לא מבוטלים ולו במישור המעשי.

...

בד בבד הגישה המבקשת בקשה להארכת מועד להגשת כתב תשובה ו/או הודעת חדילה מטעמה ובמסגרת החלטתי מיום 5.8.2018 ניתנה לה הארכה המבוקשת עד להחלטה אחרת.

אין בידי לקבל גישה זו של המבקשת.

מכל המקובץ עולה, איפוא, כי העיצום הכספי נשוא בקשת האישור דנן, נמנה לכאורה על סוג העניינים המנויים בפרט 11 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות.

סוף דבר – הבקשה לסילוק על הסף נדחית.

המשיב ביקש להשיג על שומה זו כפי זכותו, ועשה כן. לאחר דברים אלה, ומשהמשיכה המבקשת להחזיק בכספי החזר המס, הגישה היא בחודש מאי 2014 הליך לבית משפט זה בהתאם לסעיף 112א לחוק המע"מ, העותר לעיקול כספי החזר המס המוחזקים בידיה, עד למיצוי הליכי ההשגה על השומה והפיכתה חלוטה.

המדובר בהליך עצמאי, המאפשר לבית משפט השלום להורות על עיקולים – בכל סכום – שנועדו לאפשר את גביית החוב לרשויות המע"מ לאחר שיהפוך חלוט, זאת ככל שיש חשש שמא הנישום לא יוכל לשלם את חובו.

היא ציינה כי ביום 25.2.15 הגיש המשיב לבית המשפט המחוזי בתל אביב ערעור על שומת התשומות והקנסות שבהם חויב (ע"מ 59430-02-15; להלן: הליך העירעור), הליך ערעור שטרם נקבע לדיון, ומכאן הצורך בהארכה.

הערבויות, טען המשיב (בלא לפרט ובלא לתמוך בתצהיר) מקשות עליו לכלכל את צעדיו במישור האישי והכספי, כאשר לא נראה לדבריו באופק סיומה של המחלוקת האזרחית.

יוער: גם בלא כל הליך פלילי נגד המשיב, מצויים אנו במצב שבו הלה דרש החזרי מס בסכום עתק מרשויות המדינה, כאשר לעת הזו נמצא אף בתום הליכי ההשגה על השומה, כי היו שלא כדין.

...

לאחר אלה נקבע כי צו העיקול הזמני שניתן יבוטל, קרי המבקשת תשלם למשיב את החזר המס, לאחר הפקדת שלוש בטוחות: שעבוד דירת מגוריו של המשיב לטובת המבקשת; שעבוד שתי לימוזינות שבבעלותו; וערבות צד שלישי, של אחי המשיב, שתוגבל לסכום של שני מיליון ₪ (להלן: הבטוחות).

שנית, אם כן, האם ראוי להיעתר לבקשה.

על רקע האמור ברי אפוא כי יש להאריך את תוקף הבטוחות (תוך שפורמלית, ככל שהדבר נדרש, אני מורה על קימומו של הצו מן ההחלטה המקורית).

לאחר מכן, הנאשמת אישרה את התביעות הפיקטיביות, במחשב שלה או במחשב אחר, או ביקשה מעמיתיה לאשר את התביעות הפיקטיביות, כפי שהיה נהוג באותה עת בחברה, מבלי שהעמיתים בדקו את התביעות לגופן.

עוד הוא ציין כי הנאשמת כבר זומנה לרשות המיסים והוגשה לה דרישה לתשלום מס בגובה 300,000 ₪ ולכן ביקש היתחשבות לעניין הקנס.

בכל הנוגע לפצוי, סבר שאין לפסוק פיצוי לטובת החברה לנוכח אי שתוף הפעולה בחקירה, מה עוד שלחברה כלים לידרוש כספים אלו בהליך אזרחי המסתמך על ההליך הפלילי.

בע"פ 6573/15 גרשון נ' מ"י (3.3.16) נדון עניינו של המערער, אשר הורשע על פי הודאתו בכך שבעת ששמש מנהל מדור גבייה בבית המכס והמע"מ בירושלים והיה אחראי לגביית חובות מנישומים, נטל לכיסו במהלך כשנה תשלומים בהקף כולל של 40,000 ₪.

בית המשפט המחוזי הקל מעט בעונשה של הנאשמת וגזר עליה 24 חודשי מאסר בפועל, חלף 30 החודשים שהשית עליה בית משפט השלום (בית משפט השלום קבע מיתחם עונש לכל אחד מהאישומים של 18 ועד 48 חודשי מאסר בפועל), לאחר שהובאו בפניו מאמציה של הנאשמת להחזר סכומי הגניבה, והצלחתה לפצות את הערייה, גם אם לא את בית הספר, בסכום של 200,000 ₪.

...

לאחר שבחנתי את כלל הנתונים שהובאו בפניי על ידי שירות המבחן וב"כ הנאשמת, הגעתי למסקנה כי בעניינה של נאשמת זו לא ניתן לקבוע כי התמלאו התנאים שיש בהם על מנת להביא את בית המשפט לסטות ממתחם הענישה.

אולם במקרה שבפניי הגעתי למסקנה כי לא כך הם פני הדברים.

אשר על כן, אני גוזר על הנאשמת את העונשים הבאים: 12 חודשי מאסר בפועל.