בקשה להחזר הוצאות עדות מטעם התביעה

בעמדתו זו נתן השופט מזוז פרשנות מצמצמת להילכת שרגאי אשר מונעת דיון בבית הדין בכלל עינייני מזונות הילדים, ומבטלת כימעט לגמרי את סמכות בית הדין שהוקנתה לו בסעיף 3 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג-1953, לפיו "יהא לבית דין רבני שיפוט יחודי בכל ענין הכרוך בתביעת הגירושין, לרבות מזונות לאישה ולילדי הזוג". בהמשך, בעקבות הגשת העתירה הגישה האישה לבית הדין ביום 18.12.2022 "בקשה למחיקת תביעה מטעם התובעת", בה כתבה כי "בנסיבות אלה, והואיל ואין לנו כל עניין לנהל 'מלחמת סמכויות' על גבם של הילדים, ובכדי שלא להיכנס 'לבית הספק' [... ] אנו מבקשים למחוק את התביעה הנדונה... ואנו מגישים – בד בבד – בכריכה לתביעת הגירושין – תביעה של התובעת-האישה/האם, להחזר הוצאות שהיא מוציאה למזונותיהם של הילדים". לנוכח בקשתה זו של האישה הוצאנו ביום כ"ד כסלו תשפ"ג (18.12.2022) החלטה למחיקת התביעה בהסכמת הצדדים והליך התביעה ניסגר.

אולם, אם כוונת האישה לאפשרות השנייה, והיא מבקשת כי בית הדין יקבע מה הקף 'מזונות הזמניים' לכלל עינייני מזונות הילדים עד למתן החלטת הערכאה המוסמכת אשר תידון בתביעת המזונות גופן, הרי שלא ברור אם כן כיצד משתלבים דברי האישה כי "אין לנו כל עניין לנהל 'מלחמת סמכויות' על גבם של הילדים", ושהיא אינה מעוניינת להכנס בבקשתה 'לבית הספק', אחר שכאמור גם בעיניין זה תלויה ועומדת בימים אלה עתירה לבג"ץ. כך גם אילו כוונת האישה לאפשרות השלישית שציינו, של תביעת מזונות במסגרת 'השבת להחזר הוצאות האישה למזונות' הכוללת את כלל עינייני המזונות, בהתאם ללשונו של סעיף 3 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) ולאמור בהילכת שרגאי [.

...

ברם הגענו לכלל מסקנה כי במצב הדברים הקיים נכון יהיה למשוך את ידינו מן הדיון ולהותיר לצדדים לברר את עניין מזונות הילדים באופן מלא, כפי שיראו לנכון.

טעמי יעילות, הגינות וחובת הכיבוד ההדדי שבין ערכאות השיפוט אינם מותירים מנוס ממסקנה מצערת זו. צר לנו על שהאשה התובעת והאיש הנתבע מהעבר השני ובמידה מסוימת אף ילדיהם, ייאלצו עתה, כפי הנראה, להיטלטל ולעבור שוב מסכת נוספת של דיונים משפטיים, עקב העברת העניין אל סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה, במקום לסיים את ענייני מזונות הילדים הכרוכים להליך הגירושין וכל העניינים שביניהם תחת אותה קורת גג. לא אנו הבאנו לכך.

לאור האמור, אנו מורים על מחיקת התביעה ל'השבת הוצאות למזונות הילדים' המונחת לפנינו וסגירת התיק בנדון.

כמו כן מבקש התובע החזר הוצאות חוו"ד המומחה בסך 3,056 ₪, שכ"ט עוה"ד בסך 3,000 ₪ בו נעזר לייעוץ משפטי והוצאות משפט.

לצד חוסר ראייתי מצטרפת הסכמת הנתבעים לשלם את הסכום שננקב בהצעת המחיר הראשונית שהובאה על ידם לתיקון השיש מחברת "אלחי עיצובים". ודומה כי גם הנתבעת מודעת לקושי בקבלת גרסתה וכפי שהעידה בחקירתה בדיון בבקשת ההיתנגדות: "זה שאנחנו לא עשינו את הנזק באמת אי אפשר להוכיח את זה כי סמכנו על המשכיר" (עמ' 4, שרות 13-14 לפרוטוקול).

אשר להוצאות המשפט, בשים לב לסכום התביעה ומשך הזמן בו נוהל ההליך ולאחר שנתתי הדעת להתנהלות התובע בכל הנוגע לחוות הדעת שהוגשו, העיתוי והטרחה שלא צורך שנגרמה לנתבעים בזימון המומחה ובזיקה להחלטתי מיום 10.5.23, וכן לצורך במתן צו לביקור בנכס של המומחה מטעם הנתבעים, לא מצאתי לפסוק הוצאות משפט וכל צד יישא בהוצאותיו.

...

אך מעבר לכך, התובע לא הציג בפני קבלות על התיקון או ראיות אחרות לעניין עבודות הצביעה וגם חוות הדעת שהוגשה מטעמו אינה מתייחסת לנזקים אלו ועל כן התביעה לעניין זה נדחית.

לאור כל האמור התביעה מתקבלת בחלקה.

מסכום זה יש לנכות את התשלום שבוצע בסך של 1,200 ₪ ועל כן אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע, ביחד ולחוד, סך של 2,600 ₪.

מטעם הנתבעת: מר ניר מרחב - מנהל סניף שרון צפוני בין השנים 2015 ו-2021 (להלן: מר מרחב); מר אבי פולק - מנהל סניף נתניה בין השנים 2012 ו-2015 שבו עבד התובע עד לאיחוד הסניף עם סניף שרון צפוני (להלן: מר פולק) ומר רביב שורקי - מנהל משאבי אנוש איזורי בתקופה הרלוואנטית (להלן: מר שורקי).

] בחודש 7/2021 הגיש התובע, לראשונה, "בקשה להחזר הוצאות נסיעה לעבודה וממנה", שבה הצהיר שעליו לנסוע בקוי התחבורה של חברת "קווים" מביתו עד לצומת אום אל-פחם (כביש 65) ומשם לנסוע לעבודה בקוי אגד ולחזור לביתו בסיומה (להלן: ההצהרה).

בהקשר זה נוסיף כי בתביעה שהוגשה נגד הנתבעת לתשלום החזר הוצאות נסיעה[footnoteRef:37], אישר בית הדין האיזורי את הוראת ההסכם הקבוצי שלפיה על העובד למלא הצהרה כתנאי לתשלום זה וקבע שמדובר בדרישה סבירה.

...

הכרעה לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, עדויותיהם והראיות שהוצגו לפנינו שוכנענו כי הנתבעת לא הפלתה את התובע וכי הוא אינו זכאי לתשלום "שכר כנוסע" ולפיצוי בגין הפליה, כפי שיפורט להלן.

] בנסיבות אלה, דין תביעתו של התובע לתשלום "שכר כנוסע" ולפיצוי בגין הפלייתו – נדחית.

סוף דבר התביעה נדחית.

בכתב התביעה מיום 3.6.2020 נטען כי ועקנין שרכשה את דירת הקרקע ממעוז בשנת 2016 "התבססה על היסודות, בעמודים, תיקרות ובממ"ד אותם בנו התובעים, והתובעים פנו לנתבעים בבקשה כי ישפו אותם בגין חלקם היחסי בהוצאותיהם לבינוי זה". נטען כי ועקנין לא הכחישו את הצורך בתשלום לתובעים, אלא טענה כי במסגרת הסכם המכר עוגנה התחייבות המוכר – הנתבע לשאת בעלויות הכרוכות בטענות התובעים לזכות להשבה או שיפוי או פיצוי בגין הוצאותיהם להרחבת הבניין ושימוש ביסודות, עמודים, קירות ותשתיות ממ"ד שניבנו ע"י התובעים והנאת ועקנין מכך.

הסעד המבוקש בתביעה הנו החזר הוצאות שהוצאו ע"י התובעים – המשיבים בגין עבודות שביצעו, כך שאין הכרח שגם משיבים 2 ו-3 יהיו בעלי זכויות קנייניות בדירה.

בימ"ש קמא פירט את הטעמים שהובילו אותו למסקנה דלעיל: אף בחווה"ד מטעם אינג' צור ואינג' פרי נקבע שעצם בניית התוספת מהוה יתרון לדירת הקרקע ובחקירתו הנגדית אינג' צור הודה כאמור בזכות התובעים לקבל תשלום כאמור; הסכם המכר עם ועקנין מתייחס במפורש לזכותם של התובעים לידרוש את ההישתתפות בהוצאות הבנייה; מיד לאחר רכישת הדירה ועקנין ביצעו הרחבה של דירת הקרקע תוך שימוש ביסודו הבנייה; מאחר והנתבע לא מכחיש את הזכאות של התובעים לתשלום עבור הוצאות בניה, אולם טוען שהוא לא נהנה מהבנייה, נטל ההוכחה עבר לכתפיו והמנעותו מהבאת ועקנין לעדות נזקפת לחובתו.

...

בימ"ש קמא פירט את הטעמים שהובילו אותו למסקנה דלעיל: אף בחווה"ד מטעם אינג' צור ואינג' פרי נקבע שעצם בניית התוספת מהווה יתרון לדירת הקרקע ובחקירתו הנגדית אינג' צור הודה כאמור בזכות התובעים לקבל תשלום כאמור; הסכם המכר עם ועקנין מתייחס במפורש לזכותם של התובעים לדרוש את ההשתתפות בהוצאות הבנייה; מיד לאחר רכישת הדירה ועקנין ביצעו הרחבה של דירת הקרקע תוך שימוש ביסודו הבנייה; מאחר והנתבע לא מכחיש את הזכאות של התובעים לתשלום עבור הוצאות בניה, אולם טוען שהוא לא נהנה מהבנייה, נטל ההוכחה עבר לכתפיו והימנעותו מהבאת ועקנין לעדות נזקפת לחובתו.

המסקנה של בימ"ש קמא היא בגדר קביעה עובדתית וערכאת הערעור מתערבת בקביעות כגון אלה רק במקרים חריגים שענייננו אינו נמנה עליהם.

לסיכום: לאור האמור לעיל, דין הערעור להידחות.

עוד טען ב"כ המבקש טענות שונות ביחס להתנהלותה של המשיבה לעניין בקשתה להעיד עדים מטעם הרשויות בהולנד באמצעות היועדות חזותית, הנוגעות לאופן בו הגישה את בקשתה לעדות באמצעות היועדות חזותית, היתנהלותה סביב הקשיים הטכנולוגיים לקיום העדות, בקשתה להחליף עד אחד בעד אחר וההתנהלות בדיון עצמו, אשר הופסק באמצעו על ידי נציגי הרשויות בהולנד.

בית המשפט העליון עמד על כך שבמסגרת עילה זו "יש לקחת בחשבון, מחד גיסא, את הנזקים האישיים שנגרמו למבקש והיקפם, ובכלל זה – בין היתר, את מידתיות הפגיעה בזכויותיו החוקתיות. שיקול זה מדגיש את העובדה כי פסיקת פיצוי והחזר הוצאות מהוה, במקרים הראויים, גם מעין אמצעי לפיקוח ולבקרה על התביעה ויש בה כדי לשפר ולאזן את מעמדו של היחיד כלפי המדינה [...]. מאידך גיסא, יש להיתחשב – בעת השמוש בעילה זו – בשיקולים הציבוריים הנוגעים בצורך שלא להביא להרתעת-יתר של התביעה מלהעמיד אדם לדין מקום שנאספו ראיות מספיקות להגשת כתב אישום" (שם).

...

אשר להליך המעצר, כל הדיונים בהליך זה התקיימו קודם ליום 19.3.23 בו העיד גלעד, אולם אני סבורה כי בנסיבות העניין יש מקום לפסוק החזר שכר טרחה עבור כל הדיונים בהליך המעצר, וזאת לאור התנהלותה הבעייתית של המשיבה, אשר העבירה יותר מפעם חומרי חקירה נוספים אשר הצריכו למידה, ובכך גרמה להיארכות המעצר ולהימשכות והוספת דיונים בהליך זה. במסגרת הליך המעצר התקיימו הדיונים כדלקמן: ביום 5.9.22 התקיימה ישיבה ראשונה בה נדונה בקשת המשיבה למעצר המבקש עד תום ההליכים – 4,587 ₪; בימים 19.9.22 ו-22.9.22 התקיימו שתי ישיבות נוספות – בגין כל ישיבה 1,376 ₪ וסך הכל 2,752 ₪; ביום 11.10.22 נדון ערר בבית המשפט העליון (בש"פ 6540/22) – 4,587 ₪; ביום 3.11.22 התקיימה ישיבה נוספת בבית המשפט המחוזי – 1,376 ₪; ביום 10.11.22 נדון ערר נוסף בבית המשפט העליון (בש"פ 7413/22) – 4,587 ₪; בימים 24.11.22, 27.11.22 ו-30.11.22 התקיימו שלוש ישיבות בבית המשפט המחוזי – בגין כל ישיבה 1,376 ₪ ובסך הכל 4,128 ₪; ביום 7.12.22 נדון ערר שלישי שהוגש בבית המשפט העליון (בש"פ 8060/22) – 4,587 ₪; ביום 25.1.23 התקיים דיון בבקשה לעיון חוזר בבית המשפט המחוזי – 4,587 ₪; ביום 29.1.23 התקיים דיון נוסף בבקשה לעיון חוזר – 1,376 ₪; ביום 7.2.23 נדון ערר רביעי שהוגש בבית המשפט העליון – 4,587 ₪; ביום 27.4.23 התקיים דיון בבית המשפט המחוזי – 1,376 ₪.

סיכומו של דבר לנוכח האמור, אני פוסקת למבקש בהתאם להוראות סעיף 80 לחוק, סכום כולל בסך 127,617.56 ₪.

המזכירות תשלח החלטתי זו לב"כ הצדדים.