בקשה להזמנת עד לאחר הגשת הראיות

בקשה לזמן עדים חדשים לאחר הגשת ראיות הנתבעת פוגעת בשויון בין בעלי הדין – בקשת התובעים הוגשה בשלב דיוני מאוחר מאד, לאחר הגשת ראיות הנתבעות, ולא היה באפשרותן להתייחס בראיותיהן לראיות החדשות.

...

בינתיים רמ"י נמחקה מהתובענה, ולכן כיום יש הצדקה להיעתר להזמנת השמאי גלעדי על ידי התובעים; בקשתם של התובעים להזמנת השמאי גלעדי לעדות הוגשה ביום 15.12.2022.

לא נעלמה מעיניי הגישה הקיימת לענין סטיה מהוראות התקנות (והכוונה לתקנות החדשות), שבאה לידי ביטוי ב-רע"א 6685/21 דוד יעקב נ' לביב נבואני, פסקה 10 (29.11.2021), כדלקמן (כב' השופט גרוסקופף): "... ואולם תקנה 62 לתקסד"א החדשות קובעת מועדים קשיחים להגשת רשימת העדים שבכוונת כל אחד מהצדדים להזמין במסגרת ההליך, כאשר חריגה מאותם המועדים, ובכלל זאת הגשת בקשה לזמן עד אשר לא הופיע ברשימה האמורה, תתאפשר רק ברשות בית המשפט, ומטעמים אשר יהיה בהם כדי להצדיק חריגה זו (ראו: יששכר רוזן-צבי הרפורמה בסדר דין האזרחי: מורה נבוכים 351-350 (2021); יעקב שקד סדר הדין האזרחי החדש 300 (2019)). עוד יש לציין כי בניגוד למדיניות המקלה שהייתה נהוגה בהתאם לתקסד"א הישנות, תחת התקסד"א החדשות לא בנקל תתקבל בקשה לחריגה ממועד אשר נקבע על ידי התקנות או על ידי בית המשפט, וזאת מתוך הבנה כי 'עמידה על כללי סדר הדין היא המאפשרת גישה אפקטיבית לכלל המתדיינים בבית המשפט באופן שוויוני, הוגן ותוך שימוש סביר במשאבי בית המשפט' (דברי ההסבר לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, עמ' 3)". ברם סבורני, כי נסיבות המקרה דנן המפורטות בסעיף 9 לעיל, הן מיוחדות, ומצדיקות הקלה והצדקה להתרת זימונו לעדות של השמאי גלעדי, כבקשת התובעים.

לסיכום ייאמר כי אני נעתר לבקשת התובעים, לזימון השמאי יצחק גלעדי לעדות לישיבת יום 19.2.2023.

כמו כן יש לצפות מתובע כאמור שלא ייצור מחדלים באופן שיעמיד את בית המשפט בפני מעשה עשוי של הפרת החלטה שיפוטית (אי הגשת ראיות התובעים ואי הגשת כל בקשה מטעמם עד לאחר המועד האחרון המקורי שנקבע להגשת ראיותיהם (4.6.2023)) וכן שיקפיד להציג בפני בית המשפט תמונה עובדתית שלמה (הטענה לגבי הצעה להחלפת מסמכים הדדית הופיעה רק בתגובה לתשובה אשר כלל לא היתה לתובעים זכות להגיש).

עם ראיותיהם יגישו בקשה לזימון "עדי ההזמה" כאמור בבקשתם מיום 12.7.2023.

...

התובעים ישלמו הוצאות בסך 2,000 ₪ לאוצר המדינה.

הנתבעים ישלמו הוצאות בסך 4,000 ₪ לאוצר המדינה.

בסעיף 18 לתגובה נטען: "זאת ועוד יש להעיר כי הבקשה מתייחסת לשטח עצום של 57 דונם...לא ברור מהבקשה לאיזה חלקים בשטח זה מתייחסת הבקשה. מדובר כאמור בשטח רחב ידיים, עליו ניבנו במהלך השנים עשרות מבנים בהם מתגוררים אנשים שונים ממשפחות שונות. האם הצוו המבוקש יאסור על כניסת המשיב לכל תחומי השטח? האם עליו להפקיר לבקשת המבקש את ילדיו ומשפחתו המתגוררים במקום?". עד לסיום ההליך לא הוגשו ראיות בנוגע לשטח הפלישה נשוא התביעה.

לאחר שמיעת טענות הצדדים, הוריתי על דחיית הבקשה לצוו מניעה זמני, מהנימוקים הבאים: מדובר באותה הבקשה שהוגשה בהליך שנידון בפני כב' השופט אורינוב ואשר נדחתה שם, והמדובר ב"פורום שופינג", כאשר היה על התובע לבקש להשלים בהליך שם את החסרים הפרוצדוראליים; גם לגופו של עניין, לא הוצגו ראיות לכאורה המספיקות למתן הסעד, ומאזן הנוחות אינו נוטה לטובת התובע, שכן המבנים שנטען שניבנו על ידי הנתבע תוך פלישה לקרקע הנם מבנים אירעיים, אשר ניתן יהיה לפנותם, ככל שכך ייפסק.

כמו כן נדחתה בקשת התובע שהועלתה לראשונה במהלך הדיון, לזמן לעדות את פקיד ההסדר, משנמצא כי בקשה זו באה על מקומה לצורך מילוי החסר בראיות כאמור, ובניסיון לעקוף בקשה לצרוף ראיות.

...

וראה גם עדל מוחמד חאפז אבו אלדבעאת נ' נג'אתי אלג'עברי (מיום 14.02.17) (פורסם במאגרים משפטיים), שם נקבע כדלקמן: "....כבר בתחילת הדברים ייאמר, כי נראה לכאורה שהבסיס המשפטי לתביעת המבקשים הוא סעיף 19 לחוק המקרקעין, ולא סעיף 17 לאותו חוק. סעיף 19 מעניק הגנה למי שמחזיק במקרקעין, כדין או שלא כדין, מפני מי שמבקש להוציאם מידיו, ואילו עניינו של סעיף 17 הוא במי שמפריע לשימוש במקרקעין, הפרעה שאינה עולה כדי שלילת ההחזקה..... מכל מקום, הן תביעה למניעת הפרעה לפי סעיף 17 לחוק המקרקעין והן תביעה להשבת המקרקעין לפי סעיף 19 לחוק המקרקעין (המכונה גם "תביעה פוססורית") אינן נדחות בשל טענת נתבע כי אין למחזיק זכות טובה בנכס".

לסיכום לאור כל האמור לעיל אני דוחה את התביעה.

התביעה נדחית.

מדובר בהחלטה דיונית אשר אין ערכאת העירעור מיתערבת בה אלא במקרים נדירים, החלטה לזימון עד היא החלטה בשקול דעתה של הערכאה הדיונית ובית משפט קמא היה סבור כי אין מדובר בעדות רלבאנטית ואין מקום להתערב בהתרשמותו זו. מדובר בניסיון למקצה שיפורים ע"י המבקש, אשר בחר להגיש בקשתו באיחור לאחר הגשת הראיות למרות שידע כי המשיבים יזמנו את תיקו של המבקש, והיה יכול לבקש ולזמן את העד מבעוד מועד ואף להזמין את המסמכים הרפואיים שנגישים לו יותר מאשר למשיבים.

...

בהינתן, כאמור, כי אף התקנות מדגישות את גילוי האמת כתכלית העומדת בראש מעשה השפיטה, ובשים לב לכך כי מדובר בעדות שיש בה להשליך על קביעת בית המשפט כפי שפורט לעיל, במיוחד לאור נסיבותיו של המבקש, הרי שהיה ראוי להעתר למבוקש.

יתר על כן, גם אם הייתה מצורפת תעודת עובד ציבור למסמכים, הרי שמדובר בעדות ראשית בלבד, ויש למבקש זכות חקירה שכנגד לעובד הציבור אם דרש זאת ועל בית המשפט להיעתר לדרישתו כאמור בסע' 26 לפקודת הראיות.

סוף דבר הבקשה מתקבלת ויותר זימון העד שעדותו התבקשה על ידי המבקש.

הגם שכבר התייחסתי לכך בהחלטה מיום 15.2.2024, דומני שלמען הבהירות יהיה זה ראוי להוסיף הערות מתחייבות לאופן היתנהלות התובע במהלך הדיון: לצדדים ניתנה הנחיה מפורשת לאופן הגשת הראיות וזימון עדים ללא תצהיר (ראו החלטה מיום 2.3.2023).

ביום 11.2.2024 (שוב באיחור) עתר התובע להוציא זימון לעצמו וכן לזמן את מומחה בית המשפט ואת מנהל חברת "בר פסגות". זימון התובע אושר, ולאחר שנשמעו עמדות הצדדים שכנגד, נדחתה בקשתו לזמן עדים שלא נתבקשו קודם לדיונים שנדחו כבר פעמיים (נימוקי החלטה הפנו לתגובת צפדיה מיום 12.2.2024, ולכך יש עוד להוסיף שבהתאם להחלטה מיום 10.9.23, התובע נחשב כמוותר על הזכות לזמן את "בר פסגות").

...

לא מצאנו שהותקנו במקום גדרות למניעת נפילת אדם או שהתובע היה רתום ברתמות בטיחות, וגם אין מחלוקת בין הצדדים בעניין זה. עוד ברור - לפי המפורט במסמכים רפואיים שנערכו לאחר התאונה - שהתובע נפל מגובה שהוא בין שניים לשלושה מטרים.

לטענת התובע נפל לאחור בעת משיכת רשת הברזל, ועניין זה עולה בקנה אחד עם טענת צפדיה ולפיה התובע הלך לאחור בחוסר תשומת לב. כיוון שהתאונה נחקרה ע"י הרשויות, ואיש לא הציג את ממצאיה וגם לא מצאנו שננקטו הליכים כנגד צפדיה, אני רואה לקבל את הטענה שהתובע נפל בשל חוסר תשומת לב בעת שהלך לאחור ואני רואה לייחס לו, כפועל בניין ותיק ומנוסה, אשם תורם בשיעור של 20%.

סוף דבר התביעה מתקבלת כנגד הנתבעים שמחון וצפדיה, יחד ולחוד, והם ישלמו לתובע סך של 3,200 ₪ בצירוף שכר טרחת עורך דין בשיעור 23.4% והוצאות משפט כפי ששולמו על ידי התובע.

התביעה כנגד הראל נדחית, והתובע ישלם לה הוצאות ושכר טרחה בסך כולל של 7,500 ₪.

ההודעה לצד שלישי הראל נדחית.