בקשה להורות לכונס נכסים לדווח לרשויות המס

בעקבות היתנהלות זו הוחלט, שרשות המסים כזוכה תפנה בתיקי ההוצאה לפועל לרשמים בבקשה להורות לכונס הנכסים להעביר דיווחים מסודרים וכן אסמכתות בנקאיות על התיקים המטופלים על-ידי הנאשם.

...

באישום 3, אני מרשיעה את הנאשם בביצוע עבירה נוספת של גניבה בידי מורשה לפי סעיף 383(א)(2) + 393(2) לחוק העונשין בכך, שבעת שהנאשם שימש מנהל עזבון, שלח ידו בגניבת כספי תקבולי מכירת הדירה באילת על סך של 106,083 ₪, אותם נמנע מלהעביר ליורשי המנוח צבי קלינגר ז"ל, והכל כפי שפורט בהרחבה בתיאור האישום השלישי.

באישום 4, אני מרשיעה את הנאשם בביצוע עבירה של גניבה בידי מורשה לפי סעיף 383(א)(2) + 393(3) לחוק העונשין בכך, שבעת ששימש כבא-כוחו של בעל נכס – מר משה אביטל, נטל לעצמו שלא כדין כספי ערבות בסך 395,000 ₪, והכל כפי שפורט בהרחבה בתיאור האישום הרביעי.

באישום 5, אני מרשיעה את הנאשם בביצוע ריבוי עבירות של השמטה מתוך דו"ח על-פי הפקודה כל הכנסה שיש לכללה בדו"ח לפי סעיף 220(1) לפקודה וכן ריבוי עבירות של מרמה ערמה או תחבולה לפי סעיף 220(5) לפקודה, בסך כולל של 8,614,104 ₪.

ההצעה הגבוהה ביותר טרם פתיחת ההתמחרות עמדה על סך של 32 מיליון ₪ בתוספת מע"מ, ואולם בגמר ההתמחרות עמדה ההצעה הגבוהה ביותר על סך של 47,125,000 ₪ בתוספת מע"מ, ואזי פנו כונסי הנכסים לבית-המשפט בבקשה להסמיכם לחתום על המסמכים הדרושים לצורך ביצוע המכר לרבות דיווח לרשויות המס, וכן לאשר לכונסי הנכסים לשלם מתוך כספי התמורה את כל תשלומי החובה, לרבות כל תשלום לסילוק ופרעון משכנתות, היטל השבחה ומס שבח.

לאחר שעיינתי בהחלטתו של בית-משפט קמא מיום 22.6.20, בפרוטוקולי הדיונים שהתנהלו בפני בית-משפט קמא (תחילה בפני כב' השופטת טל תדמור-זמיר, ובהמשך בהמשך כב' השופט יניב הלר, שהורה על מינוי כונסי הנכסים) בטיעוניהם של הצדדים בפני בית-משפט קמא, בשתי בקשות רשות העירעור, כולל הנספחים, ובתשובות שהוגשו לבקשות רשות ערעור אלה, מסקנתי היא שיש לדחות את שתי בקשות רשות העירעור, וכך אני מחליט.

...

סבורני, ששכר הטרחה, כפי שפסק בית-משפט קמא, הולם את נסיבות העניין אשר בתיק זה, ובית-המשפט הציב לנגד עיניו את מלוא השיקולים שהיה עליו להביאם בחשבון בטרם יקבע את שכר טרחתם של כונסי הנכסים, ולא ראיתי כל הצדקה לשנות מהחלטתו זו. ב-בר"ע 1469/93 רוזנברג מברשות בע"מ נ' עו"ד דוד אשד ואח' (לא פורסם), אשר מצוטט ב-בר"ע (מחוזי חיפה) 276/00 החברה לפיתוח מרכזים מסחריים ביו"ש בע"מ נ' אדמות שמאי יקיר בע"מ (14.6.00), נפסק כך: "כאשר ערכו של הנכס נשוא הכינוס גבוה במיוחד, רשאי ראש ההוצאה לפועל לקבוע שכר שיהיה נמוך מאמות המידה שנקבעו בהלכה הפסוקה, גם אם פעולות הכינוס תבעו מאמץ מקצועי ניכר והליכי ביצוע מוגברים.

באותו מקרה היה שווי המקרקעין (שנמכרו על-ידי כונס נכסים בהליך של פירוק שיתוף) 91,000,000 ₪, ושכר טרחתו של כונס הנכסים הועמד על 1,365,000 ₪ בתוספת מע"מ. נפסק שם בפסקה 3: "עם זאת נראה לנו כי צדק בית-משפט קמא כאשר איזן בין שווי החלקה הגבוה במיוחד, לבין שיעור שכר הטרחה שפסק, שהוא אכן, ובצדק, נמוך מהדוגמאות שהובאו לפנינו..." בנוסף, עיינו ב-ה"פ (מחוזי תל-אביב) 50614-11-16 עו"ד יעקב בויאר ואח' נ' ברקת השקעות וחניונים בע"מ ואח' (22.7.19) (להלן: "עניין בויאר נ' ברקת").

אשר על כן, לא ראיתי כל הצדקה להתערב בהחלטתו של בית-משפט קמא מיום 22.6.20, ולפיכך אני דוחה את שתי בקשות רשות הערעור.

בתובענה שבפני עתרו המבקשים, בהליך המרצת פתיחה, ליתן פסק דין המצהיר על בטלות הסכם שנערך בינם לבין המשיב ביום 09/12/03 (להלן: "ההסכם"), וכן ליתן צו לביטול כל רישום או פעולה שנעשו מכוחו בפני כל רשות ולמינוי ב"כ המבקשים ככונס נכסים לבצוע הוראות פסק הדין בשם ובמקום המשיב.

כן קבע בית המשפט שם כי היתה זו דרישת המבקש דוקא שלא לדיווח על העסקה לרשויות המס.

...

אין בידי לקבל את טענת המשיב לפיה המועד בו נולדה עילת התביעה הינו מועד עריכת ההסכם בשנת 2003, שכן, הגם שנרשם בפסיקתא כי זכויות המבקשים לא תירשמנה במרשם המקרקעין, אף המשיב איננו טוען כי כבר במועד חתימת ההסכם ידוע היה למבקשים שלא ניתן יהיה לרשום את הזכויות בחלקה במרשם המקרקעין.

לא נטען כי כבר באותה עת היתה ידועה למבקשים עמדת רמ"י לענין זה. אני קובעת כי המועד בו נולדה עילת התובענה הינו 12/07/05, המועד בו הודיעה רמ"י למבקשים בכתב כי לא ניתן לרשום את החלקה ע"ש המשיב, וכי בהתאם לפסיקתא תוחכרנה הזכויות בחלקה למבקשים, אך לא תירשמנה במרשם המקרקעין.

סוף דבר: לאור כל המקובץ, הבקשה נדחית.

לא זו אף זו, אלא שחלוקת היחידות כבר דווחה לרשויות המס בהתאם להודעת כונסת הנכסים עו"ד עדה פרנקל (ראו העידכון מיום 27.7.20; כן ראו החלטה ופסיקתא מיום 7.10.18).

בקשת כונסי הנכסים למתן הוראות, במסגרתה ביקשו כי בית המשפט יאשר את הוראות "התקנון המוסכם" שהוגש על ידם כונסי הנכסים הגישו בקשה למתן הוראות, במסגרתה ביקשו כי בית המשפט יאשר את הוראות "התקנון המוסכם" שהוגש על ידם וסומן כנספח א' לבקשה (להלן – התקנון המוסכם).

...

עמדת כונסי הנכסים בעניין זה מקובלת עלי ובקשתם מאושרת.

עתה, משהתברר כי ייתכן כי המכירה תתבצע טרם השלמת רישום הבית המשותף, מקובלת עליי עמדת כונסי הנכסים כי יש להרחיב את ההסכמה הנדרשת גם לפעולות כאמור בחלקי הבניין הנוספים.

תיקונים מבוקשים בנוסח ההסכם עצמו בסעיף 10 לתגובת התובע: תיקון הגדרת "הנכס" בהואיל הראשון להסכם מכר – התיקון מקובל על כונסי הנכסים ולפיכך אני מורה כמבוקש.

לאחר מכן, ותחת הנחיות ופקוח רשם ההוצל"פ, פירסם הכונס את הנכס למכירה בפרסומים בעיתונות, קיבל הצעות לרכישתו וקיים היתמחרות בה נבחר כזוכה מר הראל אריה מורד (להלן – הרוכש) ונחתם עמו חוזה מכר המותנה באישור רשם ההוצל"פ. לאחר פירסום הנכס למכירה ובטרם נערכה ההתמחרות ונחתם הסכם המכר, הגישה גרושתו של החייב (להלן – הגרושה) בקשה לרשם ההוצאה לפועל להורות על עיכוב הליך כנוס הנכסים, בשל טענתה כי היא בעלים של המקרקעין הרשומים על שם החייב.

מכלול היתנהלות הגרושה, השהוי בו נקטה והליקויים הדיוניים מצידה, הביא לכך שהליכי המימוש והמכר התקדמו כסדרם והגיעו "לנקודת הקצה" - הסכם המכר אושר, התמורה שולמה והעסקה דווחה לרשויות המס, וזאת בהתאם להחלטות שניתנו על-ידי בית המשפט המחוזי ורשם ההוצל"פ. אף בכך ובהצטרף ליתר השיקולים שפורטו לעיל, יש כדי לשקול כנגד קבלת הבקשה.

...

סיכומם של דברים – הבקשה למתן הוראות מטעם הנאמן: על יסוד כל המקובץ, בקשת הנאמן להורות על ביטול הסכם המכר לרוכש כפי שאושר ע"י רשם ההוצאה לפועל, נדחית.

על רקע כל המפורט, וכאשר מדובר בבחינה לכאורית בלבד, נראה כי עוצמת עילת התביעה של הגרושה, כאשר ברקע ניצבת כיום למולה בקשת הנאמן לביטול הענקה, נחלשת במידה לא מבוטלת לעומת מצב הדברים שקדם להליך הפש"ר. מכל מקום, מבחינת מאזן הנוחות, לא שוכנעתי כי הוא נוטה לגרושה.

אשר על כן בקשת הגרושה נדחית.