בקשה להוצאת רישום פלילי מתיק אזרחי

העותר הדגיש כי התיק הפלילי נגדו, שהתבסס על התלונה שהגישו בן זוגה של גרושתו ואביה בגין אותו ארוע ספציפי, ניסגר (נספח ז' לעתירה), ומעבר לכך אין לו רישום פלילי, והוא אף מקפיד לא לשאת את נשקו כאשר נפגש עם גרושתו ובני משפחתה.

המשיבים פירטו בתשובתם לעתירה כי לראשונה ביקש העותר להוציא רישיון לנשיאת נשק פרטי במסגרת תבחין "עיסוק ביישוב זכאי" בחודש יולי 2020, וכי בקשתו נדחתה אז בשל אי עמידה בתבחינים ונוכח היתנגדות המישטרה בשל מעורבות העותר בתיק מב"ד. ערר שהגיש העותר נגד ההחלטה נדחה ביום 19.11.2020, עת נקבע, בין היתר, כי קיים סיכסוך פעיל אלים בין העותר לגרושתו וכי קיימת מסוכנות לנשיאת נשק, ועם זאת, הובהר כי אם יציגו הצדדים ראיות לכך שהסכסוך ביניהם הסתיים וכל צד המשיך בדרכו, תישקל העמדה מחדש (נספח ג' לכתב התשובה).

יפים לענייננו הדברים שנאמרו בעע"מ 3792/14 רופל נ' משרד לבטחון פנים ואגף רשוי כלי יריה (23.3.2015) בפיסקה י': "הרשויות בעיניין מתן רשיון לכלי יריה. בישראל, להבדיל מארה"ב, אין זכות חוקתית לשאת כלי נשק, ושיקול דעתן של הרשויות רחב, לפי סעיף 5(א) לחוק כלי היריה, תש"ט-1949, וכל המקפיד והנזהר הרי זה משובח. דעת לנבון נקל, כי אילו ניתן רשיון נשק בידי מי שאינו ראוי לכך, ולאחר מכן היה נעשה שימוש שלא כדין בנשק, איזו צעקה גדולה ומרה תבוא, וכבר כתב השופט (כתארו אז) ברק בבג"ץ 423/84 עזאם נ' שר הפנים, פ"ד לט(1) 337, 339 (1985) "אכן אין לו לאזרח זכות להחזיק ולשאת כלי יריה, וסבירה היא המדיניות המבקשת לצמצם את מספר כלי הנשק שבידי הציבור". ראו גם לאחרונה עע"ם 389/13 קרינסקי נ' המשרד לביטחון פנים (1.10.14), שם נסקר הנושא בהרחבה, לרבות מדיניות הצמצום בנושא כלי נשק, וצוין כי "שיטת משפטנו איננה מכירה בזכותו של אדם להחזיק ברשותו כלי יריה והמדיניות העקרונית של המשיב בסוגיה זו היא מדיניות מצמצמת, היינו מדיניות השואפת להפחית את כמות כלי הנשק המוחזקים בידי אזרחי המדינה" (פסקה 16, מפי השופט שהם).

...

לטענתו, העובדה שמדובר בשלילת רישיון נשק, להבדיל ממצב בו נדחית מלכתחילה בקשה למתן רישיון, מחייבת הטלת נטל שכנוע מוגבר, בו לא עמדו המשיבים.

מנגד, ב"כ המשיבים טענה כי ההחלטה סבירה ואין כל מקום להתערב בה. ב"כ המשיבים הוסיפה כי בשל כך שלעותר ולגרושתו ילדה משותפת, אין מנוס מהמשך האינטראקציה ביניהם, וכי מהמסמכים שהוגשו עלה כי עדיין קיימים ביניהם סכסוכים בענייני משמורת ובסוגיות כספיות.

בסופו של יום, וכפי שקבע בית המשפט בעת"מ 12670-05-16 פלוני הנ"ל, "ככלל, כשהמדובר בתלונות הדדיות בין בני זוג, אין מוטלת על הממונה החובה לברר "מי אשם", והוא עשוי בהחלט להגיע למסקנה סבירה ומתקבלת על הדעת, שמערכת יחסים טעונה מקימה חשש שמא תוביל לשימוש בלתי חוקי ומסוכן בנשק".

בנסיבות עניינו של העותר, סבורני כי החלטת הממונה, שהתבססה על המלצתה המקצועית של משטרת ישראל, ממנה עלה כי קיים סיכון לציבור אם העותר יישא נשק, גם עת שוקלים מנגד את אינטרס העותר בנשיאת נשק מחמת עבודתו בתחומי יהודה ושומרון - היא החלטה סבירה וראויה.

סוף דבר – העתירה נדחית.

בנוסף, התובע ביקש להוציא צו כנגד הנתבעים: צו עשה שיחייב את הנתבעים 1-4 לחשוף כיצד השיגו את גיליון המירשם הפלילי של התובע.

הנתבעים טענו לקיומה של הגנת "אמת הפירסום" ולצורך כך סוגיית הרישום הפלילי של התובע עמדה במוקד הבירור העובדתי הנידרש לצורך הכרעה בטענה לקיומה של הגנת "אמת הפירסום". כתב בי-הדין מיום 16.11.2018 שהוגש על ידי הנתבעת מספר 4 כמייצגת את הנתבעים 1-3 הנו בפועל סיכומים מטעם הנתבעים שהוגשו בהתאם להחלטה של המותב בתיק ת"א 11165-09-15, על פניו, בסוגיית גיליון הרשעות.

משכך, ניתן לראות בפגיעה הנטענת תחת ההגנה שבסעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה- 1965 הקובע, כי לא ישמש עילה למשפט פלילי או אזרחי: "(5) פירסום על ידי שופט, חבר של בית דין דתי, בורר, או אדם אחר בעל סמכות שיפוטית או מעין-שיפוטית על פי דין, שנעשה תוך כדי דיון בפניהם, או בהחלטתם, או פירסום על ידי בעל דין, בא כוחו של בעל דין או עד, שנעשה תוך כדי דיון כאמור;" בנוסף, גיליון המירשם הפלילי הוגש לבית המשפט במסגרת תביעת לשון הרע כנגד הנתבעים 1-3 בו ייצגה הנתבעת 4 את הנתבעים 1-3.

...

על כן, לא ניתן לקבוע כי האירוע מתיישב יותר עם המסקנה להתרשלות מצד המשטרה.

לאור המסקנה אליה הגעתי, מצאתי שאין הכרח או צורך להידרש לטענות שהועלו במסגרת ההודעה כנגד צדדים שלישיים, שהוגשה על ידי הנתבעת מספר 5.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הגעתי למסקנה, כי דין התביעה להידחות.

בכל הנוגע למנוחה, התבקשו רישומה הפלילי ותיקי מב"ד; פלט תלונות שלה; חומרי החקירה בתלונה שהגישה אישתו של העורר 2 נגדה; כל חומר בקשר לקשריה עם משטרת ישראל ועם השב"כ. בכל הנוגע לגרוש, התבקש העתק המירשם הפלילי שלו ותיקי מב"ד. לבסוף, התבקשו גם דיסק עם פריקת הטלפון של המנוח; כל החומר שקשור להפקת תמונות ממערכת "עין הנץ" בתיק דנן; כל מידע מודיעיני או הערכה שנאסף בתיק בקשר להיעלמותה של המנוחה; ומחקר תיקשורת של האח לטלפון שפורט בבקשה.

בכל הנוגע לחנאן ומעמדה, ציינה המשיבה כי לא ניתן לה דבר לצורך העדות בתיק, וזאת להוציא מקרה אחד שבו חוקרת נתנה לה 500 ש"ח בתקופת הרמדן ומתוך "רחמים". מעבר לכך מדובר בעדה מאוימת שהייתה במקלט וניתנו לה רק צרכים חיוניים.

בגדר מבחן זה, בוחן בית המשפט את "טיבו של החומר ומידת זיקתו לסוגיות הנדונות בהליך הפלילי אשר במסגרתו הוא מבוקש" (בש"פ 11042/04 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(4) 203, 206 (2004); בש"פ 268/21 דרור נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (24.1.2021) (להלן: עניין דרור); יצחק עמית חסיונות ואינטרסים מוגנים: הליכי גילוי ועיון במשפט האזרחי והפלילי 227-217 (2021) (להלן: עמית, חסיונות ואינטרסים מוגנים)).

...

יוער כבר עתה, כי כעולה מהחומרים – למנוחה, לחנאן ולגרוש אין תיקי מב"ד. דיון לאחר שעיינתי בערר והאזנתי לטענות הצדדים בדיון שלפניי, הגעתי למסקנה כי דין הערר להידחות.

לאחר שעיינתי בחומרים שוכנעתי שגם אלה לא רלוונטיים דיים על מנת להעבירם לעוררים, באיזון עם הפגיעה בפרטיות הגרוש.

הערר נדחה אפוא.

בדיון אשר היתקיים ביום 28.6.18, הרחיב ב"כ הנאשם את הגנתו וטען כי הנאשם בדק אישורי ניהול ספרים של כל החב' איתן עבד, הוסיף ובדק את כשרותם של נכויי המס במקור ושילש את בדיקתו כאשר נועץ ברואה החשבון שלו אשר אישר כי ניתן לעבוד עם החב' הרלוואנטיות, ומשום כך לטעמו, מדובר בתיק אזרחי אשר בו מחדלים וחבות מס ולא בתיק פלילי, על כל המשתמע מכך (פרוטוקול הדיון מיום 28.6.18 עמוד 34 שורות 24-31).

לעד הוצגו חתימתו על מיסמכי חב' רנקו (ת/)1, חשבוניות מחברה זו אשר הוגשו לפרעון על ידי הנאשם (ת/2), טופס העברת מניות מחב' רנקו מיום 27.7.07 וחשבוניות הקשורות בכך (ת/3 ות/4) וכן רישום פלילי וגזר דין המשויכים לו ואשר הוצגו וסומנו ת/5, אך כאמור הוא עמד בסירובו לאשר כי ניהל אי פעם פרויקט בתחום הבנייה.

בחקירתו הנגדית ציין עד זה כי סיפק פועלים לנאשם 1, ולדבריו – "הוא ביקש ממני פועלים ואני סיפקתי לו", ועל כן החשבוניות אשר הוציא מחב' נערן לחב' מגדלי סאמר שיקפו עבודה אמיתית והספקת פועלים של ממש (עמוד 65 שורה 10 ועד עמוד 66 שורה 20 וכן עמוד 69 שורות 1-8).

...

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, שוכנעתי כי לא הוכחה אשמתו של הנאשם בכל הנוגע לחשבוניות המתייחסות לחברת רז סל, ולפיכך אני מזכה אותו מהעבירות הקשורות בחברה זו. לא כך הם פני הדברים באשר לחשבוניות האחרות המתייחסות לחברת נערן ולחברת רנקו, לגביהם הניחה המאשימה תשתית ראייתית מספקת לביצוע העבירות, והנאשם מורשע בביצוע העבירות המתייחסות לכך.

נוכח הודאתו בעבירות המיוחסות לו באישום השלישי, הנאשם מורשע גם בעבירות של אי הגשת דו"ח במועד ואחריות מנהלים, לפי סעיפים 216(4) בצירוף סעיף 22(א) לפקודה ואחריות מנהלים לפי סעיף 224א לפקודה.

כך או כך, אני קובע לדיון בפרשת העונש ליום 29.6.20 בשעה 12:45.

במסגרת הבקשה לפי סעיף 74 לחוק מבקש המבקש לקבל לידיו עותק מן המירשם הפלילי – לרבות מירשם תעבורתי, תיקי מב"ד ותיקים סגורים – של המתלוננים.

בתיק הקלטה של שיחה שהוציא מתלונן 1 למוקד 100 של המישטרה, מיד לאחר הארוע, במסגרתה הוא מודה, למעשה, שאחד הפועלים "בטעות לקח פח ונגע באיזה אוטו... בן אדם איים עליו ואחר כך הוציא מקל... הלכתי להפריד וחטפתי את המקל בפנים ובן אדם הכניס לי מכות כאילו עם המקל אני פצוע בפנים". לדברי מתלונן 1, התוקף (המבקש) נמצא כרגע בתוך הבית ואילו הוא זקוק לטפול רפואי משום שהוא מדמם בפנים (בעין ובאף).

משכך, לא ברור כיצד קיומו (או אי קיומו) של רישיון רכב למשאית, קיומה (או אי קיומה) של פוליסת ביטוח למשאית או פוליסת אחריות מקצועית למתלוננים, כמו גם היתר עבודה למתלונן 2 ותלושי שכר של המתלוננים – רלוואנטיים לאישום שכל כולו, להבדיל מהליך אזרחי, ארוע אלימות מתוחם ומוגדר, וכיצד יש במסמכים אלה כדי לפגום במהימנות עדי התביעה או כדי להוכיח "מניע" כלשהוא שהיה להם ויכול להסביר את היתנהגותם במהלך הארוע.

באשר לבקשה לפי סעיף 74 לחוק – הועבר לעיוני גיליון רישום פלילי של מתלונן 1 ולא מצאתי שיש בו רלוואנטיות לאישום או להגנת המבקש.

...

לאחר שעיינתי בחומר ונתתי דעתי לטיעוני ב"כ הצדדים, באתי לכלל מסקנה שיש לדחות את הבקשה.

לפיכך, הבקשה לפי סעיף 108 לחוק – נדחית.

לאור האמור לעיל, הבקשות נדחות.