בקשה להוצאת צו פיקוח ומעקב על עבריין מין משוחרר

בהתאם להמלצתה של יחידת הפיקוח, הגישה המדינה בקשה להוצאת צו פקוח ומעקב בעיניינו של המשיב לפי סעיף 12 לחוק ההגנה על הציבור למשך 18 חודשים אשר יכלול את המיגבלות והתנאים אשר פורטו לעיל, כמו גם את הסמכויות המבוקשות לקצין הפיקוח.

לשיטתה, לפי החוק ההחלטה האם להטיל על עבריין מין מיגבלות במסגרת צו פקוח לאחר שריצה את עונשו נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט.

לבסוף, במענה לטענותיו של המשיב בדבר גילו ומצבו הבריאותי, הדגישה באת-כוח המדינה כי יחידת הפיקוח מנוסה גם בפקוח על אסירים משוחררים בעלי נסיבות אישיות ייחודיות, וכי היא מתאימה את מתכונת הפיקוח ואת אופיו לכל מפוקח.

...

מנגד, המשיב טוען כי דין הערר להידחות.

על כן, אני סבורה שאם מימוש של חובת ההתייצבות בביתו של המשיב לא יתאפשר יהיה על המדינה לפנות בעניין זה אל בית המשפט.

נוכח כל האמור לעיל, אני מורה על הוצאת צו פיקוח ומעקב לפי סעיף 12 לחוק ההגנה על הציבור לגבי המשיב, למשך 18 חודשים, בתנאים המפורטים להלן: על המשיב תחול חובת שיתוף פעולה עם קצין הפיקוח, וכן חובת התייצבות וקיום מפגשים עם קצין הפיקוח במועדים ובתדירות שיקבע קצין הפיקוח מעת לעת, לרבות חובה להתייצב לקראת תום תקופת הפיקוח להערכת מסוכנות חדשה.

סוף דבר: הערר מתקבל כמפורט בסעיפים 19-17 לעיל.

ביום 1.1.2014, לאחר שהוגש תסקיר שירות המבחן אשר המליץ על חלופת מעצר בעיניינו של העורר, הורה בית המשפט המחוזי על שיחרורו למעצר בית בתנאים מגבילים.

בהמלצת היחידה לפיקוח על עברייני מין נאמר, בין היתר, כי: "איסור היתחברות לקטינות בכל אמצעי לרבות באמצעות מחשב דרך אתרי צ'ט, איסור עבודה עם קטינות, מיגבלה ביחס לפורנוגרפיה לאור היותו מוצף מינית סביב גלישה באתרי סקס או אתרים בעלי תוכן מיני כפי שהעיד הנידון [העורר] בעצמו, שת"פ עם קצין הפיקוח הינם תנאים מידתיים שאין בהם ממש כדי לפגוע באורחותיו, באשר לעבודה יובהר כי נוכח רמת המסוכנות הגבולית מופעל שיקול דעת מטעם יחידת הפיקוח ביחס למקום העבודה כך שרק מקומות בהם ניכרת סכנה ישללו". ביום 13.9.2016, היתקיים בבית המשפט המחוזי דיון שני בבקשת המשיבה להוצאת צו פקוח ומעקב בעיניינו של העורר.

...

סבורני, כי מכלול נסיבות המקרה דנן מחייב שלא לשים מכשול בפני עיוור, ושלא להעמיד את העורר, בעיצומו של הליך טיפולי שהלה עובר, בפני סיטואציה שגרמה לו לנהוג בעבר, כפי שנהג.

לאור האמור, הערר נדחה.

העורר ריצה את מלוא תקופת מאסרו ולקראת מועד שיחרורו הצפוי מהכלא (13.7.2014), הוגשה לבית המשפט המחוזי בקשה מטעם פרקליטות מחוז תל אביב-פלילי, להוציא בעיניינו של העורר צו פקוח ומעקב למשך 4 שנים, בהתאם לסעיף 12 לחוק ההגנה.

ומן הכלל אל הפרט עיקרו של הערר המונח לפניי נוגע לתנאי המופיע בצו הפיקוח והמעקב שהוצא על-ידי בית משפט קמא, הקובע "איסור על החזקה צפייה ושימוש בכל חומר פורנוגראפי. הגבלת השמוש באנטרנט מכל מכשיר המאפשר גלישת אינטרנט (מחשב, סלולארי וכד'), אלא רק לאחר שבוצעה חסימה לאתרים פורנוגראפיים". בכך, אימץ בית משפט קמא את המלצת היחידה לפיקוח על עברייני מין מיום 24.6.2014.

...

כפועל יוצא ממחקרים אלה, נטען בערר כי "תיעול דחפים מיניים לערוצים אישיים עשוייה להפחית דחפים אלה כלפי חוץ". והמסקנה המתבקשת לגבי העורר היא, כי "הגבלה של יכולתו של העורר ממציאת פורקן בביתו הפרטי על ידי שימוש בחומר פורנוגרפי בד' אמותיו עשויה לעורר אצלו תסכול ומתח", ולהגביר את החשש הנשקף ממנו לביצוע עבירות מין בעתיד.

וכבר נקבע בעניין נודלמן, כי בעניינים כגון דא "במקום של ספק או גבוליות תיטה הכף לכיוון הפיקוח". יצוין, כי בית משפט קמא לא התבקש לזמן לחקירה את מעריכת המסוכנות, ד"ר יהודית אבולעפיה, שהיא קרימינולוגית קלינית בכירה, על מנת לברר עמה את הסוגיה, למרות שהיה ברור כי המגבלה המבוקשת נוגעת לשימוש וצפייה בתכנים פורנוגרפיים, ואף לא הוצגה חוות דעת נגדית בעניין זה. לאור האמור, הנני דוחה את הערר ככל שהדבר נוגע לתנאי שעניינו איסור שימוש וצפייה בחומרים פורנוגרפיים.

סוף דבר, הערר נדחה על כל חלקיו.

טרם שוחרר העורר ממאסרו, הגישה המשיבה בקשה להוצאת צו פקוח ומעקב נגדו, בתנאים ובהגבלות שפורטו בבקשתה.

לבסוף, בחוות דעת מטעם היחידה לפיקוח על עברייני מין הוסבר הצורך בקביעת התנאים שהתבקשו במסגרת צו הפיקוח.

...

לאחר שעיינתי בערר ובנספחיו, ושמעתי את טענות באי-כוח הצדדים בדיון שהתקיים לפניי, באתי לכלל מסקנה כי דין הערר להתקבל באופן חלקי כפי שיפורט להלן.

בנסיבות אלו, ובשים לב לכך שהעורר אינו נוטל אחריות לביצוע העבירות ואינו מעוניין להשתלב בהליך שיקומי מתאים, אני סבור כי ההגבלות והתנאים שנקבעו לגביו הולמים ודרושים כדי להפחית ולמתן את המסוכנות הנשקפת ממנו.

משכך, אני סבור כי יש לקצר את התקופה שבה יעמוד צו הפיקוח בתוקף ולהעמידה על 3 שנים החל מיום 17.9.2020.

אשר על כן, אני מקבל את הערר בחלקו, כמפורט בפסקה 8 לעיל.

ביום 14.3.2023 הוגשה בקשה להוצאת צו פקוח ומעקב כנגד העורר לפי סעיף 12 לחוק, למשך שלוש שנים, ובה התבקשו התנאים הבאים: חובת מפגשים עם קצין פקוח; איסור על יצירת קשר עם נפגעת העבירה והרחקה של 300 מטר ממקום מגוריה; איסור על שימוש בחומרים פסיכו-אקטיביים, לרבות אלכוהול וסמים; ואיסור על עבודה, בין בתמורה ובין בהיתנדבות, המאפשרת שהייה ביחידות עם נשים או יחסי מרות כלפיהן, וכן איסור על עבודה עם נגישות לאלכוהול (להלן: הבקשה).

בית המשפט אף דחה את טענת העורר לפיה הוא ממילא נמצא תחת פקוח ולכן אין צורך בפקוח נוסף: ראשית, מכיוון שבבסיס החוקים עומדות תכליות שונות – בבסיסו של חוק הטיפול בחולי נפש עומדת תכלית טיפולית לשם הגנה על החולה ועל הציבור, ואילו בבסיסו של חוק הפיקוח על עברייני מין עומדת תכלית מניעתית לשם הגנה על הציבור; שנית, מכיוון שלכל אחד מהחוקים נתונים כלים שונים לאכיפת הצוו ולפיקוח עליו.

העורר מיקד את טענתו בכך שהבקשה הוגשה בשיהוי ניכר של כשבעה חודשים לאחר שזוכה בשל סייג אי השפיות, וזאת בנגוד להוראת סעיף 12(ד) לחוק הקובעת כלהלן: דיון לפי סעיף זה יתקיים סמוך לאחר מתן גזר הדין ואם עבריין המין נידון למאסר בפועל, או שבית משפט צווה על אשפוזו – לפני שיחרורו מן המאסר או מן האישפוז, או סמוך לאחר השיחרור מן האישפוז, לפי הענין; ואולם רשאי בית המשפט לידון לפי סעיף זה גם לאחר המועדים האמורים, אם מצא שיש צורך בכך מטעמים מיוחדים שיירשמו.

...

דין הערר להידחות.

ברם, עיקרו של השיהוי נובע מכך שהמרכז להערכת מסוכנות ביקש ביום 17.11.2022 דחייה בהגשת חוות דעתו, בית המשפט נעתר לבקשת הדחיה והורה להגיש את חוות הדעת עד ליום 10.2.2023.

סוף דבר שהערר נדחה.