באשר לאופן היתרחשות התאונה, התובעת הגישה ביום 07.01.2018 תצהיר נסיבות, הכולל בין היתר תמונות המקום, תלושי שכר, מסמכים רפואיים ועוד; התובעת הצהירה כי הגיעה ביום שבת הנ"ל, יחד עם בני משפחתה כדי לממש שוברים שרכשה מחברת "גרופון". עוד הצהירה התובעת כי בתחילת היום קיבלו היא ובני משפחתה נעליים ייעודיות והתבקשו להמתין כ-45 דקות עד אשר יתפנו מסלולים למשחק.
בת"א (שלום עפולה) 2269/00 אבו בכר נ' מכבי ג'ת [פורסם בנבו] (18.01.2004) נפסק כי: "כיוון שמגרש ספורט משמש, מעצם טיבעו שחקנים אשר נעים במהירות ממקום למקום מותרים ומפעילים כח ומהירות, הרי כל מהמורה במשטח המיגרש, יש בה כי ליצור סיכון של ממש לשלום ובריאות המשתמשים" (פסקה 23).
על אף שבית-המשפט דחה את גרסת התובעת וקבע כי היא חצתה את הקו המפריד אל עבר המסלול המשומן, ביהמ"ש קיבל את תביעתה, שכן לא הוכח לפניו כי הודרכה כדבעי טרם כניסתה למסלול, ובשל העובדה כי השלוט שהוצב, היה אך ורק בשפה העברית.
כידוע, "הפסדי הישתכרות בעבר הנם נזק מיוחד, ועל התובע להגיש פרטים ביחס אליהם, וכשאך ניתן הדבר, יש להמציא פרטים וראיות ביחס אליהם, ולפי אלה יקבע בית המשפט את גובה הפצוי. ואולם, לעתים, הפסדי הישתכרות בעבר - אלה שמאז התאונה ועד למועד פסק הדין - הנם בגדר נעלם, רב בהם הנסתר על הנגלה, ואין לחשבם במדויק. כך הוא, למשל, כשבעת התאונה היה התובע בתחילת דרכו המקצועית, וכשברור שמאז התאונה ועד למועד פסק הדין עשויה הייתה הישתכרותו לגדול, אך אין נתונים לקבוע את שיעור הגידול אלא בדרך אומדן. בנסיבות כאלה, כשאין נתונים מספיקים לגבי הבסיס לחישוב מדויק של הנזק, אך עם זאת ברור שניגרם לתובע הפסד הישתכרות, אין לשלול מהתובע את הפצוי המגיע לו, אף אם בית המשפט נאלץ לקבוע את הפצוי בדרך אומדן" (ע"א 448/87 צבי המרמן, קבלן לבנין בע"מ נ' עיד אבראהים חסן, מג (3) 810 (04.10.1989), פסקה 8).
לטענת הנתבעת הנזקים לא הוכחה, ולא הוכח חיסרון כיס.
אין מחלקות בין הצדדים כי מהסכום הנ"ל יש לנכות תגמולי מל"ל בגין דמי תאונה (נ/1) בסך של 5,067 ₪.
לסכום הנ"ל יתוספו הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ₪.
הסכומים הנ"ל ישולמו לתובעת באמצעות בא-כוחה תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן, יישאו הפרישי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל.
...
בנסיבות אלו, אני סבורה כי הנתבעת כשלה בהוכחת טענותיה כי המקום מתוחזק היטב, כי אין אפשרות לקיומו של שמן או חומר מחליק אחר במקום בו נפלה התובעת, וכי לא נעשה שימוש בחומרים מחליקים בשטח האולם.
לאחר שבחנתי את מכלול הנתונים, תקופה אי הכושר של כ- 3 חודשים של טיפולים ופניה למוסדות רפואיים, מהות הפגיעה ומיקומה ובכלל זה העבודה כי עניינו בשבר ביד אשר טופל תקופה ארוכה בגבס, ולאחר מכן בטיפולי פיזיותרפיה, ובהיעדר נכות רפואית צמיתה, אני קובעת פיצוי בגין מרכיב זה על סך 12,000 ₪.
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ובהתחשב במהות הפגיעה והעדר הנכות, ונתוני התובעת אני רואה לנכון לפסוק פיצוי בגין ראש נזק זה על דרך האומדנא, בסך של 1,500 ₪ .
סוף דבר:
סיכומו של דבר, נזקי התובעת מסתכמים בסך כולל של 22,250 ₪.
