בקשה להגשת תצהיר עדות ראשית נוסף ומוצגים בנזקי לידה

בתמצית, בכתב התביעה נטען כי המשיבות לא נקטו בפעולות שהיה בכוחן למנוע או לעכב את הלידה המוקדמת של המבקשת 3 (להלן: המבקשת), ובתוך כך לא ביצעו מעקב אחר צואר הרחם בהריון תאומים, ולא העניקו טפול טוקוליטי וקורטיקוסטרואידים להבשלת ריאות העובר ומניעת ניזקי פגות.

לאחר שהוגשו תצהירי עדות ראשית ותיקי מוצגים, המבקשים הגישו בקשה לצרוף מסמכים רפואיים נוספים כראיה.

...

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, בתגובה ובהחלטות בית משפט קמא, מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

בית המשפט המחוזי שקל את מכלול השיקולים הצריכים לעניין וקבע, בהחלטה מנומקת, כי אין מקום להיעתר לבקשה בשלב דיוני זה של ההליך.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

התובעים, בני זוג, תושבי עין אלסהלה, עותרים בתביעתם לחייב את המשיבה-הנתבעת בגין הנזקים שנגרמו להם כתוצאה מטיפול רשלני אותו קיבלו מהצוות הרפואי בבית החולים הלל יפה, לשם הגיעה התובעת ביום 23.5.2015 בשעה 1:27 בלילה, בשבוע 41+1 להריונה.

ד"ר זילברמן קבע, כי ההריון היה הריון בר-סיכון בהיותו הריון עודף ונוכח הניטור העוברי החשוד: וריאביליות ירודה והאטות משתנות שנראו במוניטור הראשון העידו, כך קבע, על מצב חמצוני בלתי תקין של העוברית, מה שחייב את השארתה של התובעת בבית החולים, המשך ניטורה ובצוע יילוד מיידי במקרה של הופעת סימני מצוקה עוברית.

לאחר הגשת כתב הגנה והעברת התיק לטיפולי הוריתי על הגשת תצהירי עדות ראשית ותיק מוצגים, והצדדים פעלו בהתאם.

בנוסף מבקשים התובעים להורות על מחיקת סעיפים 5-3 מתצהירו של ד"ר דוד חיים מטעם הנתבעת, שכן הנו עד עובדתי, ואילו האמור בסעיפים הללו הנו בגדר טענות שברפואה.

סבורתני, כי יש להבין את האבחנה שערכה כב' השופטת וילנר בעיניין ברוסילוב באופן שהרופא המטפל בנפגע הוא זה שיוכל להתייחס בתצהירו גם לעניינים שבמומחיות, קרי, להבהיר את השיקולים המקצועיים - שהם מטבע הדברים עניינים שבמומחיות - עליהם התבסס בעת קבלת החלטותיו; לעומת זאת, רופא שלא טיפל בנפגע באופן ישיר ואינו יכול להעיד מכלי ראשון על הטיפול ועל ההחלטות שהתקבלו ומדוע התקבלו, לא יוכל למסור תצהיר עדות ראשית בעניינים שבמומחיות; לשם כך נועדה חוות הדעת של מומחה הנפגע המצורפת לתביעה, ואין להתיר הגשת חוות דעת נוספת במסווה של תצהיר עדות ראשית.

...

דיון והכרעה לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מצאתי לנכון להיעתר לבקשת התובעים להגשת חוות דעת משלימה, ולהיעתר חלקית לבקשתם למחיקת סעיפים מתצהירו של ד"ר חיים.

אין להתיר, איפוא, את האמור בתצהירו בכל הקשור לעניינים שבמומחיות, בסעיפים 3 ו - 5 (והם בלבד), ואני מורה על מחיקתם.

סוף דבר לאור התוצאה, אני קובעת כי כל צד יישא בהוצאותיו בגין הבקשה.

בקשה כאמור הוגשה בסיכומו של דבר ביום 9/7/23, הבקשה הועברה לתשובה והתשובה לתגובה ולאחר עיון בכל אלו ניתנת החלטתי זו. במסגרת הבקשה עותרים התובעים להלכה להתיר להם הגשת שלושה סוגי מסמכים (הגם שבבקשה נטען כי קיימים שני סוגי מסמכים בלבד) – סוג אחד - מסמכים אשר גולו בגילוי מסמכים ואשר לטענת התובעים אף צורפו לתצהיר גילוי מסמכים ואולם, לא צורפו לתצהיר העדות הראשית מטעם התובעים – ובכלל כך, קבלות, שטרי מכר, היתר בנייה, דיווחים לשלטונות המס וכיוצא בכך; סוג שני – כולל מסמכים אשר גולו בגילוי מסמכים ואולם, לא הועברו לעיון הצד שכנגד – תחת סוג זה נכללים שתי הקלטות אשר בוצעו על ידי התובעת; והסוג השלישי – שני מסמכים אשר לטענת התובעת הגיעו לידה רק בסמוך להגשת הבקשה הכוללים פסק בוררות מיום 1/12/99 אשר ניתן כנגד המשיב וכן העתק מצולם של חוזה רכישת הקרקע עליה ניבנה הבניין.

נוסף על כך, התובעים החזיקו הקלטות של שיחות עם הנתבע, אשר על פניו הן רלוואנטיות להליך ואולם, אף אותן לא צרפו לתצהיר העדות הראשית ואף לא עתרו בבקשה מיוחדת - להגשתן במועד המאוחר לעדותו של הנתבע.

רכוז האמור מלמד כי את רוב המסמכים אשר מבוקש לצרפם היה על התובעים לצרף לתצהיר העדות הראשית מטעמם וצירופם בשלב זה יהא בו כדי לגרום לנזק לנתבע.

לאור כל האמור ובאיזון הנכון הנני סבורה כי יש להתיר לתובעים צירוף הראיות ואולם, הנני מוצאת לחייב את התובעים בהוצאותיו של הנתבע בגין ההכבדה הנוספת אשר תיגרם לו כפועל יוצא מהגשת הראיות בשלב זה. סוף דבר – הבקשה מתקבלת – קרי התובעים רשאים להגיש הראיות אשר צורפו לבקשתם לתיק בית המשפט – המסמכים יצורפו לתיקיית מוצגים.

...

בקשה כאמור הוגשה בסיכומו של דבר ביום 9/7/23, הבקשה הועברה לתשובה והתשובה לתגובה ולאחר עיון בכל אלו ניתנת החלטתי זו. במסגרת הבקשה עותרים התובעים להלכה להתיר להם הגשת שלושה סוגי מסמכים (הגם שבבקשה נטען כי קיימים שני סוגי מסמכים בלבד) – סוג אחד - מסמכים אשר גולו בגילוי מסמכים ואשר לטענת התובעים אף צורפו לתצהיר גילוי מסמכים ואולם, לא צורפו לתצהיר העדות הראשית מטעם התובעים – ובכלל כך, קבלות, שטרי מכר, היתר בנייה, דיווחים לשלטונות המס וכיוצא בכך; סוג שני – כולל מסמכים אשר גולו בגילוי מסמכים ואולם, לא הועברו לעיון הצד שכנגד – תחת סוג זה נכללים שתי הקלטות אשר בוצעו על ידי התובעת; והסוג השלישי – שני מסמכים אשר לטענת התובעת הגיעו לידה רק בסמוך להגשת הבקשה הכוללים פסק בוררות מיום 1/12/99 אשר ניתן כנגד המשיב וכן העתק מצולם של חוזה רכישת הקרקע עליה נבנה הבניין.

דיון והכרעה; אקדים אחרית לראשית - לאחר שבחנתי את הטענות ההדדיות, נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל ואולם, זאת תוך חיוב התובעים בהוצאות.

לאור כל האמור ובאיזון הנכון הנני סבורה כי יש להתיר לתובעים צירוף הראיות ואולם, הנני מוצאת לחייב את התובעים בהוצאותיו של הנתבע בגין ההכבדה הנוספת אשר תיגרם לו כפועל יוצא מהגשת הראיות בשלב זה. סוף דבר – הבקשה מתקבלת – קרי התובעים רשאים להגיש הראיות אשר צורפו לבקשתם לתיק בית המשפט – המסמכים יצורפו לתיקיית מוצגים.

המזכירות תדוור החלטתי לצדדים.

נקבע כי מלשון כתב התביעה שכנגד עלה כי הצדדים הסכימו שהמשיבים ישלמו את תשלום היתרה החוזית "מספר ימים" לאחר 31/12/12, מכאן שעילת התביעה שקמה למערערת נולדה זמן רב לפני 8/12/13 (שבע שנים לפני מועד הגשת התביעה שכנגד שהוגשה ביום 8/12/20).

בית המשפט קמא קיבל את תביעת המשיבים, וחייב המערערת לפצות בגין ליקויי בניה בסך של 42,857 ₪, בהתאם לקביעת המומחה שמונה מטעם ביהמ"ש. בנוגע לעלויות בתקופת ביצוע תיקונים, לרבות דיור חלופי, נקבע כי המשיבים לא התייחסו לכך בסיכומיהם, ולפיכך יש לראות בכך ויתור מצדם על ראש נזק זה. עוד חויבה המערערת בגין איחור במסירת החזקה בדירה בסך של 30,000 ₪ על בסיס נימוק כי המערערת לא הכחישה בכתב הגנתה את הטענה הנוגעת לאיחור במסירה כפי שהועלתה בכתב התביעה.

נקבע כי אין די בתצהיר מטעם מנהל המערערת בו פורטו סכומי כסף המגיעים לה בגין עבודות שנטען שבוצעו "מחוץ להסכם", ואין די בהצגת כרטסת של המערערת על מנת להוכיח שהמשיבים אכן הזמינו עבודות נוספות, שהסכימו על המחיר עבור אותן עבודות, ושהמערערת אכן ביצעה אותן בצורה המניחה את הדעת.

אוסיף ואפנה לאמור בסעיף 8.4 להסכם המכר – "אם הזמנת שינויים ע"י הרוכש עלולה לגרום לעיכוב במועד השלמת הממכר ומסירתו לרוכש לא תהא כל טענה כלפי המוכר עקב כך, ובילבד שדבר העיכוב הצפוי יצוין במסמך הזמנת השינויים..". מתיק המוצגים של המערערת עולה כי המשיבים בקשו 2 שינויים: האחד מיום 14/3/13 (מועד מאוחר למועד המסירה בהתאם לחוזה), והשני מיום 22/1/12.

בכל הנוגע לטענת הקזוז - משלא הוגשו ראיות מספקות להוכחתה, כפי שקבע בית המשפט קמא, אין מקום להתערב גם בקביעה זו. דומה כי גם המערערת הבינה שאין בראיות שהגישה כדי לבסס טענותיה בענין זה, ולאחר שהוחלף בא כוחה הוגשה ביום 3/1/23 בקשה להגיש תצהירי עדות ראשית, אשר נדחתה ואין מקום להתערב בהחלטה זו. כן יובהר כי על אף דחיית הבקשה נתנה המערערת הסכמתה למתן פסק דין על בסיס החומר הקיים בתיק, ומכאן שלא ברורה טרונייתה בהקשר זה. גם דין טענות המערערת בנוגע לחיוב אגרה מלאה והחזר הוצאות המומחה – להדחות.

...

אשר על כן אני מורה על הפחתת 25% מהסכום שנפסק בחוות דעת המומחה.

בכל הנוגע לטענת הקיזוז - משלא הוגשו ראיות מספקות להוכחתה, כפי שקבע בית המשפט קמא, אין מקום להתערב גם בקביעה זו. דומה כי גם המערערת הבינה שאין בראיות שהגישה כדי לבסס טענותיה בענין זה, ולאחר שהוחלף בא כוחה הוגשה ביום 3/1/23 בקשה להגיש תצהירי עדות ראשית, אשר נדחתה ואין מקום להתערב בהחלטה זו. כן יובהר כי על אף דחיית הבקשה נתנה המערערת הסכמתה למתן פסק דין על בסיס החומר הקיים בתיק, ומכאן שלא ברורה טרונייתה בהקשר זה. גם דין טענות המערערת בנוגע לחיוב אגרה מלאה והחזר הוצאות המומחה – להידחות.

סוף דבר - אני מורה על דחיית הערעור פרט להפחתה בת 25% מסכום חוות הדעת המומחה – סכום זה יושב למערערת ע"י המשיבים בתוך 30 יום.

הנתבעת טענה כי בהתאם להסכם שנחתם בינה לבין המועצה, באחריותה לטפל בתובענות שעילתן נולדה לאחר היום הקובע, 20/6/10 ובאחריות המועצה לטפל בעילת תביעה שהייתה קיימת עד היום הקובע.

הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית ותיק מוצגים מטעמם.

חוות דעת של המהנדס סוהיל סאבא מיום 28/4/08, חוות דעת שהוגשה בתיק הקודם, במסגרתו מונה המהנדס סוביל סאבא כמומחה מטעם בית המשפט, ומסקנתו אז בחוות דעתו: "קו הביוב כפי שציינתי לעיל והמשרת 6 בתים במעלה המדרון בוצע באופן חובבני וקיימים בו נזילות ביוב רציניות בזמן העומס מהחיבורים...לדעתי תיקון הצנור במצבו הנוכחי אינו עוזר ויש לבצע קו ביוב תקני עם מפל מסודר ואטום שיתוכנן ע"י איש מיקצוע...". חוות דעת נוספת היא של המהנדס מטעם התובע, יזיד, שאף הוא קבע במסקנות "קו הביוב המשרת את השכונה במעלה ההר בוצע באופן חובבני, קוטר הצנור אינו מתאים לספיקה שעוברת בקוו ולמספר הבתים המשרת...". בהנתן כל אלה, בחלוף השנים מעת הקמת קו הביוב, שאין בנמצא תכנית מאושרת להקמתו ואין מקור סמכות להצבתו במקום שהוא נמצא, ולאור גידול משמעותי במספר הבתים אותם משרת קו הביוב, אני סבורה שהגיעה העת לתיכנון קו ביוב ובצוע קו התואם את המצב הקיים ואת הצפי לעתיד של השמוש בקוו הביוב.

לכתב התביעה ולתצהיר עדותו הראשית, צירף התובע את חוות דעתו של יזיד שהעריך את עלות תיקון ושקום הנזקים בסך של 123,100 ₪.

ש: באסם, שמענו את הנאום שלך, אתה יכול להציג לבית המשפט תמונה אחת של הצפה ת: תמונה אחת של הצפה? ש: כן ת: יש תמונות של הצפות ש: תציג לבית המשפט, בבקשה, אתה בחקירה ת: יש לי בטלפון והגשתי את זה בתיק ש: לא בטלפון, בתצהיר שלך ת: בתצהיר שלי, אני אומר לך אני חושב שיש לי כמה תמונות בטלפון, תרשה לי ש: לא בטלפון, בתצהיר שלך, כי אני לא יודע (לא ברור) ת: עכשיו עכשיו עכשיו תעבור ליד הבית שלי ותראה איזה הצפה, עכשיו, הינה, עכשיו נעלה כולנו לשמה, תראה איזה הצפה מאחורי הבית, חבל שלא צילמתי לך והבאתי לך מה שיש עכשיו אחרי הבית תמונות של הצפות לא הוגשו לתיק.

...

אי לכך, אני מקבלת את התביעה בדין דמי שימוש ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 12,180 ₪.

התביעה כנגד נתבעת 2/המועצה מתחילת ההליך, בכתב ההגנה מטעם המועצה ועד לשלב הסיכומים, טענה המועצה שדין התביעה כנגדה להידחות, הן מהטעם שהיא מילאה אחר פסק הדין הקודם במלואו, והן מהטעם שהאחריות למשק המים והביוב עברה משנת 2010 לידי הנתבעת.

משכך פני הדברים, אני קובעת כי דין התביעה כנגד המועצה להידחות מהעדר יריבות והעדר עילה.