לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, באתי למסקנה כי אין מקום לאפשר הצגת המסמך במהלך דיוני שמיעת הראיות, בהיותו, לצורך בירור התביעה וכל עוד התובעות אינן עותרות לאכיפתו, מיסמך שהוחלף בין הצדדים במהלך מו"מ לפשרה ועל כן אינו קביל במשפט.
עוד טוענים הנתבעים 2-4 כי כלל לא מדובר בהסכם אלא בהצהרת כוונות פנימית, שלא נועדה להצגה לאחרים, אף לא לב"כ הצדדים, ושכל אחד מהצדדים היה רשאי לסגת ממנה וכי אף נוסח הצהרת הכוונות לא הוסכם בין הצדדים שכן לא רק שלא היה 'קיבול' אלא שנציג התובעות דחה את הנוסח שהועבר על ידי הנתבע 4, הנתבע 4 לא אישר את הנוסח הנגדי ששלח נציג התובעות והמו"מ שהמשיך להתנהל עוד כחודש וחצי - ניכשל.
לטעמי, כל עוד מבקשות התובעות להמשיך בבירור התביעה המקורית כנגד הנתבע 4 ואינן פועלות לאכיפת ההסכם שלטענתן נחתם בין הצדדים במסגרת משא ומתן לפשרה והוא, לטענתן, בעל תוקף מחייב, עומדים כל אותם ראציונאליים, עליהם עמדתי לעיל, לכלל אי הקבילות של מסמכים שהועברו בין הצדדים במסגרת המו"מ לפשרה והוא משתרע אף על מיסמך שנחתם אך התובעת לא פועלת לאכיפתו וממשיכה לברר את תביעתה המקורית.
יפים לעניין זה דבריה של כב' השופטת וילנר בעיניין אביבי, אשר נאמרו אמנם בשולי הדברים ובהקשר להסכם ביניים שהושג בגישור, אך רלבאנטיים גם לענייננו:
"עוד אעיר בשולי הדברים, כי במקרה בו מתבקשת אכיפה או מתן תוקף של החלטה להסכם ביניים שהושג בגישור, מתעוררת, כאמור לעיל, אף שאלת קבילותו של ההסכם והאפשרות להגישו לבית המשפט, וזאת לנוכח הוראת סעיף 79ג(ד) לחוק בתי המשפט. ואולם, במקרה כבעניינינו, בו הסכם הביניים כולל הסכמה לקבילות ההסכם, היינו קיימת בו תניה מפורשת לפיה הצדדים מסכימים כי ההסכם יוצג לבית המשפט בהתקיים תנאים מסוימים, לעתים יידרש בית המשפט להחשף להסכם האמור בשלב ראשון רק לצורך בחינת פרשנות התניה האמורה והכרעה בשאלה האם אכן ניתנה הסכמה לקבילותו. במקרה שלפנינו הצדדים מיקדו טענותיהם באפשרות אכיפת ההסכם, ומשכך שאלה זו היא שעמדה במוקד הדיון, ולא נדרשנו לידון בשאלת הקבילות לפני הדיון בשאלת האכיפה. ואולם, מצאתי להבהיר נקודה זו שכן בנסיבות אחרות ייתכן שיהיה צורך להקדים את הדיון בשאלת הקבילות לדיון בשאלת האכיפה".
הדברים מקבלים משנה תוקף מקום בו כלל לא מתבקשת אכיפת ההסכם אלא מתבקש לעשות בו שימוש במסגרת בירור התביעה המקורית שהוגשה.
...
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, באתי למסקנה כי אין מקום לאפשר הצגת המסמך במהלך דיוני שמיעת הראיות, בהיותו, לצורך בירור התביעה וכל עוד התובעות אינן עותרות לאכיפתו, מסמך שהוחלף בין הצדדים במהלך מו"מ לפשרה ועל כן אינו קביל במשפט.
הואיל וכאמור באתי למסקנה כי אין מקום הצגת המסמך בהיותו בלתי קביל, לא אדרש במסגרת החלטתי זו לטענות הצדדים באשר להתנהלות הדיונית אלא להיבטים הראייתיים בלבד.
עוד לטענת התובעות, בהתאם לדיני החוזים מהווה המסמך חוזה חתום ועל כן אין כל מניעה להציגו ואין לאפשר לנתבעים להסתתר תחת סיסמאות של "קיום משא ומתן". לעמדתם, לו תתקבל עמדת הנתבעים 2-4 ולא תהא אפשרות לתובעות להציג את המסמך החתום במידת הצורך, יהיה בכך משום עידוד התנהלות תכסיסנית במהלך משא ומתן.
אשר על כן, אני קובעת כי לצרכי הליך זה וכל עוד התובעות אינן עותרות לאכיפת ההסכם, מהווה המסמך מסמך שהוחלף בין הצדדים במסגרת משא ומתן לפשרה, הוא אינו קביל במסגרת בירור התביעה המקורית, התובעות לא תוכלנה להציגו במהלך דיוני ההוכחות הקבועים בתיק, ובית המשפט לא יידרש לו לצורך קביעת ממצאים בהליך.
