בקשה להגשת ראיה לאחר שמיעת הראיות

התובעת לא סיפקה כל הסבר המניח את הדעת מדוע לא צורפו האירוחים הנוספים לחוות הדעת, עוד בטרם הוגש מיסמך גמא, ולא הבהירה מה הקשר בין הגשת מיסמך גמא לבין העלאת הטענה כי קיימים חיובים נוספים שיש לזקוף לזכותה, רק בשלב זה. במובחן מקביעתו של בית המשפט המחוזי ולפיה עתוי הגשת הבקשה להגשת מיסמך גמא לאחר תום שמיעת הראיות מקורו אינו במחדל של הנתבעים, סבורני כי עתוי הגשת הבקשה להבאת ראיות וטיעונים הנוגעים לחיובים נוספים, מקורו במחדל של התובעת.

...

א. תביעת התובעת נגד הנתבעת מס' 2 מתקבלת באופן חלקי, כך שעל הנתבעת מס' 2 לשלם לתובעת סך של 49,855.97 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת כתב התביעה המקורי (29.12.16) ועד למועד התשלום המלא בפועל.

תביעת התובעת נגד הנתבע מס' 7 – נדחית.

התביעה שכנגד נדחית.

לאחר שמיעת הראיות הגיש התובע במסגרת בקשה מיום 20.3.23 רישיונות זמניים נוספים כאשר העדכני ביותר הוא למועדים 23.11.22-17.11.23 וכן, קבלות רבות על רכישת קנביס על סך ממוצע של כ 1,600 ₪ כל אחת.

...

לאור האמור לעיל, ובשים לב לחוות דעתם של המומחים מטעם בית המשפט, בעיותיו הרפואיות של התובע שאינן קשורות בתאונה ועדותו, סבורני כי התאונה היא רק אחד הגורמים לצורך בשימוש בקנביס ובוודאי שלא ניתן לומר כי השימוש בקנאביס נובע כולו מהתאונה מושא התביעה.

בהתחשב בכל האמור לעיל, ראיתי להעמיד את הפיצוי בראש נזק זה לעבר ולעתיד באופן גלובלי על סך של 60,000 ₪ נכון להיום.

סוף דבר נזקי התובע הם כדקלמן: הפסד השתכרות בעבר 5,000 ש"ח הפסדי השתכרות בעתיד 310,000 ש"ח עזרת הזולת בעבר ובעתיד 20,000 ש"ח הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ולעתיד 60,000 ש"ח נזק לא ממוני 30,420 ש"ח סך הפיצוי 425,420 ש"ח לאור כל האמור, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע פיצויים בסכום של 425,420 ש"ח בתוספת שכר טרחת עו"ד בשיעור של 15.21% וכן החזר אגרת פתיחת ההליך כפי ששולמה בתוספת הצמדה מיום התשלום.

בעיניין זה הפניתה המבקשת לאמות המידה שנקבעו בפסיקה, לצורך קבלת בקשה להגשת ראיות מפריכות לאחר שמיעת ראיות ההגנה (רע"א 1441/17 חברת אולמי אחים סעיד אל-דאהוד בע"מ נ' אולמות ומסעדות דאוד (2001) בע"מ (פורסם במאגרים משפטיים 27.03.2017); ע"א 579/90 רוזין נ' בן-נון, פ"ד מ"ו(3) 738 (1992); ע"א 4494/97 סלאח נ' סלאח (פורסם במאגרים משפטיים 04.01.2000); רע"א 2825/01 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' אולמי נ' מלכה בע"מ, תק-על 2001(23) 840).

...

בהתאם לכך, משהייתה מודעת המבקשת לצורך בהבאתן של עדויות אלה, אזי אינני מקבל את טענת המבקשת, שגילתה את הצורך בכך לאחר חשיפת דו"ח החקירה, ואני קובע כי למבקשת מחדל משמעותי בהקשר זה. הנזק הדיוני כאמור לעיל, הבקשה הוגשה לאחר הצגת הסיכומים מטעם הצדדים, וקבלתה בעת הזו משמעותה פתיחת ההליך מחדש באופן שיש בו, כדי לגרום נזק למשיבה, אשר כבר חשפה את מלוא הראיות שברשותה.

סוף דבר לאור האמור, אף שמדובר בעדות שיכול ותהא משמעותית למי מהצדדים, הרי שנוכח מחדלה של המבקשת, אשר בחרה שלא לזמן את הקטינה ואת אמה לעדות מטעמה בשלב פרשת התביעה, הרי שאני דוחה את הבקשה.

המבקשת תשלם למשיבה שכ"ט עו"ד בגין בקשה זו בסך של 2,500 ₪, ללא קשר לתוצאות ההליך.

ביחס למועד בו הוגשה הבקשה, טען המבקש כדלקמן: "למרבה הצער, בין המועד שבו הוגשו תצהירי הנתבע, לבין המועד בו נימסר ספר הרכב, אבדו המחירונים, אשר מהם צולמו נספחים 'ה2' – 'ו3' לתצהיר הנתבע [...] מאז, ועד לימים אלה, ניסה הנתבע לאתר את המחירונים של הרכבים, הנזכרים בספר הרכב המלא של התובע. לאחר מאמצים רבים של הנתבע, [...] עלה בידיו לאתר את המחירונים." הבקשה להוספת ראיה נדחתה, בהחלטת בית משפט השלום (השופט י' גולדברג), מיום 27.6.2023, אשר קבע כדלקמן: "הבקשה הוגשה בעיצומה של שמיעת הוכחות בתיק, כחצי שנה לאחר ישיבת הוכחות קודמת וכשבועיים לפני ישיבת ההוכחות הבאה.

...

ככזו, ההחלטה אינה מעוררת כל סוגיה המצדיקה מתן רשות ערעור ב-"גלגול שלישי". אוסיף ואציין כי מקובלת עליי גם קביעת בית המשפט המחוזי לפיה אין ביסוס לטענה כי המידע המצוי במחירוני רכב מהשנים 2018-2016 מהווה ידיעה שיפוטית.

"מחירוני רכב של יצחק לוי" מהשנים 2018-2017, עם כל הכבוד להיקף תפוצתם, אף אינם מתקרבים לקיים את הנדרש לעניין "ידיעה שיפוטית". כמו כן, מקובלת עליי קביעתו של בית המשפט המחוזי כי ככל שהייתה מתקבלת טענת המבקש כי המחירונים מצויים בידיעה שיפוטית, הרי שממילא לא היה טעם להידרש לבקשה להוספתם כראיה.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית.

בטרם נסקור את השגות הצדדים על פסק הדין, ולמען שלמות התמונה נציין כי בסיום הליך שמיעת הראיות, לאחר שהמשיבה הגישה סיכומיה, הגישה המערערת בקשה לצרוף ראיה.

...

לאור מהות הראיה שוכנעתי כי מדובר במקרה חריג בו היה על בית משפט קמא לשים את הדגש על עדשת הבחינה הראשונה אליה הפנה חברי-עדשת שיקולי הצדק וחקר האמת.

בעניין זה אפנה גם ע"א 2005/01 (ת"א) דדון אבנר נ' ישראכרט תעשיות בע"מ שם התייחס בית המשפט אמנם להגשת ראיות נוספות בערעור, אך יש בכך ללמד על העמדה הראויה גם בענייננו עת מדובר בהגשת בקשה להגשת ראיה נוספת באיחור כה רב במהלך ההליך הדיוני: "בצד האמור, בתקנה 457 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1974, נקבע, כי בית המשפט יתיר לבעלי-דין, לבקשתו, להגיש ראיות נוספות בערעור אם הוא סבור כי הראיה הדרוש לו על-מנת "לאפשר לו מתן פסק דין מכל סיבה חשובה אחרת". בית-המשפט עשוי להיעתר לבקשה להגשת ראיה נוספת אף כאשר אי-הגשתה במועד נובעת ממחדלו של בעל-דין; זאת כאשר הוא סבור כי הגשתה דרושה לשם ברור האמת, וכי יש בה כדי לסייע לו לעמוד באופן מלא ושלם על זכויותיהם המהותיות של בעלי –הדין (ראה: רע"א 1297/01 גיל מיכאלוביץ נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ואח', פ"ד נה (579, 577 (4), רע"א 4127/02 – דוד יעקובוביץ ושות' בע"מ נ' רהיטי הפירמה.

[פורסם בנבו] תק-על 2002 (3), 2709, עמ' 2710, ע"א 507/64 בטאן נ' זאבי פ"ד יט (4), 337; ע"א 579/90 רוזין נ' בן-נון פ"ד מו (738 (3; א' הרנון דיני ראיות (חלק ראשון, תשמ"ה), 132).מצאנו כי בראיה זו יש כדי לסייע לנו לעמוד באופן שלם על זכויותיהם המהותיות של בעלי הדין, ויכול ויהא בה כדי להשפיע על תוצאות ההתדיינות, על כן, החלטנו לקבל הראיה.