ביום 28.2.22 ובתום הדיון המוקדם ניתנה החלטת הרשמת קרמר לפיה לא מצאה לנכון לשנות מהחלטתה בדבר צירופה של כתר להליך, כאשר הטעם שניתן לכך הוא כי במהלך הדיון המוקדם ציין המבקש כי עבד מול אדם בשם "יעקב", בעוד שב"כ המשיבה טען (אם כי ללא אסמכתא כלשהיא) כי אותו "יעקב" הוא "הנציג של כתר". לאור זאת חויב המבקש בהגשת כתב תביעה מתוקן אליו יצרף את כתר, ואף חויב בהוצאות בסך 1,000 ₪.
...
ערעורו נדחה בפסק דין מיום 25.8.22 (סגנית הנשיאה רוית צדיק ונציגי הציבור מר אבשלום אייזנר וגב' שלומית לוי), לאחר שנקבע כי לא הובאה הצדקה להתערבות בהחלטה דיונית מובהקת; כאשר "ראוי לסיים את ההליך המשפטי באופן שלם כך שיתבררו כל השאלות הכרוכות בתובענה לרבות ביחס לצדדים נוספים אשר קיימת אפשרות כי יחויבו בהליך או יוכרו כמעסיקים במשותף..."; וכן "משמדובר לכאורה במערכת יחסים משולשת ברי כי היה מקום להורות על צירוף הנתבעת הנוספת וזאת על מנת לברר את הפלוגתא העיקרית בתיק והיא שאלת זהות המעסיק".
בית הדין הוסיף כי "לא נעלמה מעינינו טענת המערער על פיה המסמכים אשר צרפה המשיבה המלמדים לכאורה על הקשר של הנתבעת הנוספת אינם חתומים - מדובר בטענה הדרושה בירור וליבון עובדתי במסגרת הליך הוכחות, ואין בהעדר חתימה על המסמכים כדי להוביל בשלב זה לדחיית טענת המשיבה באשר להעסקת התובע על ידי הנתבעת הנוספת, חברת 'כתר'". נוכח דחיית הערעור חויב המבקש בהוצאות בסך של 3,000 ₪.
דיון והכרעה
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים אני סבורה כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור, שכן לא מצאתי שנפלה טעות בהחלטה מיום 31.3.23, ודאי לא טעות המצדיקה את התערבות ערכאת הערעור.
סוף דבר - בקשת רשות הערעור נדחית אך בנסיבות העניין ללא צו להוצאות.