בקשה להגשת חומר מודיעיני חסוי לעיון בית המשפט

(ה) ביקש שוטר כי תשובתו לשאלה תובא לידיעת בית המשפט בלבד, או ביקש לפרט בפני בית המשפט בלבד עובדות או מידע שעליהם מתבססת בקשת המעצר, ימסור לבית המשפט, בכתב, את התשובה ואת הנימוקים לבקשתו; בית המשפט רשאי להענות לבקשה ולהסתמך על החומר המוגש לו בדרך זו אם מצא כי מתן התשובה או גילוי העובדות או המידע בנוכחות החשוד וסניגורו עלולים לפגוע בחקירה או באנטרס צבורי חשוב אחר; התשובה החסויה תסומן, תוחזר לשוטר לאחר העיון והדבר יירשם בפרוטוקול.

פעמים רבות החומר כולל את סיכום החקירה עד לאותו שלב, את תוצרי החקירה, פעולות חקירה נוספות שבדעת גורמי החקירה לבצע במהלך תקופת מעצר הימים, הסבר מדוע יש צורך בימי מעצר נוספים, חומר מודיעיני שנוגע לחקירה או לעילות המעצר וכיוצא בזה.

...

הבקשה הוגשה לנוכח טענת העורר, לפיה המתלוננת השנייה ניסתה לסחוט אותו באמצעות עורך-דינה, כך שהעורר ישלם לה סכום כסף בתמורה לכך שהיא לא תגיש תלונה במשטרה.

החליט השופט שלא להיעתר לבקשה בדבר אי-גילויו של החומר רשאי השוטר להודיע כי הוא חוזר בו מהגשת החומר שאליו מתייחסת השאלה ומשעשה כן לא יועמד החומר לעיון החשוד וסניגורו, והשופט יתעלם ממנו לצורך החלטותיו.

כשמדובר בפעולות חקירה שתוכננו להתבצע אך לא בוצעו בסופו של דבר, הרי שממילא מדובר אך בהגיגים וברעיונות שהם בבחינת "תרשומת פנימית", שעליה חל חיסיון פסיקתי.

כך, לדוגמה, החומרים שהוצגו לשופטי המעצרים עם התקדמות החקירה, הם המלצות של הפרקליטות לביצוע שורה של השלמות חקירה, חומר שככלל מהווה "תרשומת פנימית". אשר על כן, הבקשה נדחית.

דיון והכרעה: לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, ועיינתי בחומר שהוגש לעיוני, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הבקשה וליתן צו סגירה לעסק, אשר בשלב זה יינתן לפרק זמן מוגבל בן 180 ימים מהיום (20/7/20).

לא מצאתי שגגה או פסול בכך שהמבקשת ציינה את שמותיהם של כל שלושת המשיבים כ"משיבים" בהליך זה. כפי שפורט (ראה סעיף 10 שלעיל), סעיף 78(א) מעניק סמכות למתן צו לסגירתם של חצרים, שהוגדרו כ "בית קפה או מקום אחר שיש לציבור גישה אליו", וזאת כ"שיש חשש סביר לחשוש" לקיומן של "היתקהלות בלתי חוקית, היתפרעות או הפרעת השלום". עיון בהחלטות שנתקבלו בבתי משפט, בהליכים ובבקשות דומות, מוצא היתייחסות רחבה וגמישה להגדרה המופיעה בסעיף 78(א) לגבי "בית קפה או מקום אחר שיש לציבור גישה אליו". בהחלטות רבות ניתנו צוי סגירה על פי הסמכות הנתונה בפקודת המישטרה למגוון בתי עסק, אשר לגביהם נמצא כי המשך פועלם עלול לסכן את שלום הציבור.

בית-המשפט ציין כי מדובר בהליך חריג, בו מעיין בית-המשפט בחומר החסוי במעמד צד אחד בלבד.

עיון בתיק החקירה הנוגע לארוע הירי, מעלה בסיס לחשש כי לארוע קשר הדוק לעסק, לפעילותו ולזהות העוסקים בו. עוד עולה מן החומר המודיעיני שהוצג לעיוני, כי ישנו צבר של אירועים ומידע, לגבי העסק ופעילותו, אשר תומך באופן מובהק בטענת המבקשת כי קיים פוטנציאל עתידי וסיכון מוחשי לפעילות פלילית ולפגיעה במעורבים ובחפים מפשע, סביב העסק ובהקשר לפעילותו.

...

מעבר לכך, שוכנעתי בהסבר שניתן על כך שלא ניתן היה לבצע שימוע בנוכחות המשיבים עקב פציעתם.

לנוכח כל האמור לעיל, החלטתי, כאמור, להיעתר לבקשת המבקשת וליתן צו סגירה לעסק כמבוקש.

החלטתי להיעתר לבקשה ולצוות על סגירת העסק למשך 180 יום.

שנית, על פי הפסיקה הנוהגת אין לראות בחומר מודיעיני המוגש במסגרת הבקשה למעצר עד תום ההליכים , ושאינו נוגע לקיומן של ראיות לכאורה , בגדר חומר חקירה לפי סעיפים 74 או 108 לחסד"פ וככזה אין גם מקום להוצאת תעודת חסיון לצורך הגשתו לעיון בית המשפט במעמד צד אחד.

...

מן הכלל אל הפרט : לאחר ששמעתי ועיינתי בטענות הצדדים הרלוונטיות לצורך הכרעה בסוגיה שבפני מצאתי כי יש מקום להיעתר לבקשת המבקשת להגשת החומר הסודי לעיון בית המשפט במעמד צד אחד וזאת מן הטעמים הבאים : ראשית, על פי הצהרת ב"כ המבקשת בדיון יום 29.12.19 ובתגובתה בכתב מיום 31.12.19 אין החומר הסודי נוגע לעבירות מושא כתבי האישום שבפני ואינו מוגש לצורך חיזוק עוצמתן של הראיות לכאורה אלא מתייחס להוכחת עילות המעצר השונות בהתייחס לתיק מ"ת 28746-11-19.

סוף דבר.

אני מורה לב"כ המבקשת להגיש לעיון בית המשפט את החומר הסודי עד מחר , 1.1.20 שעה 09:00.

עוד נטען, כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שזקף לחובת המבקש את סד הזמנים הקצר, ואת עתוי הגשת הבקשה ביום הארוע, שכן לטענתו, הוא פנה לשב"ס כבר למחרת יום הולדת בנו, אלא שהחלטת השב"ס, שלא לאפשר את היציאה, התקבלה רק היום בבוקר; נטען איפוא, כי "המחדלים רובצים לפתחו של שב"ס ולא של המבקש". לאחר שעיינתי בבקשה, הגעתי למסקנה כי דינה – להדחות.

בית המשפט המחוזי עיין בחומר המודיעיני החסוי שהונח לפניו, והגיע למסקנה שהחלטת השב"ס שלא לאפשר את יציאת המבקש אינה חריגה באופן המצדיק היתערבות בה; בהנתן לוח הזמנים הדוחק, אליו אתייחס מיד, לא מצאתי הצדקה להתערבות בהחלטה זו. אין לכחד, יש ממש בטענת המבקש כי הוא ממילא עתיד להשתחרר, ללא מיגבלות, בשחרור מוקדם בעוד כשבוע וחצי, לאחר שהחלטה מתאימה התקבלה על-ידי ועדת השחרורים.

...

כידוע, רשות ערעור בעתירות אסיר תינתן, ככלל, רק כאשר הבקשה מעוררת שאלה עקרונית, או סוגיה בעלת חשיבות כללית, החורגת מעניינו הפרטני של המבקש (רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (26.6.1986)); העתירה שלפנינו אינה עומדת באמת מידה זו, והמבקש לא הניח בסיס למסקנה אחרת.

בית המשפט המחוזי עיין בחומר המודיעיני החסוי שהונח לפניו, והגיע למסקנה שהחלטת השב"ס שלא לאפשר את יציאת המבקש אינה חריגה באופן המצדיק התערבות בה; בהינתן לוח הזמנים הדוחק, אליו אתייחס מיד, לא מצאתי הצדקה להתערבות בהחלטה זו. אין לכחד, יש ממש בטענת המבקש כי הוא ממילא עתיד להשתחרר, ללא מגבלות, בשחרור מוקדם בעוד כשבוע וחצי, לאחר שהחלטה מתאימה התקבלה על-ידי ועדת השחרורים.

ברם, הבקשה הובאה לעיוני היום בשעות הצהרים, בעוד שברית המילה עתידה להתקיים בשעות אחר הצהרים, והסיכוי להיעתר לה, לפי לוחות הזמנים, קלוש עד מאוד (השוו: בג"ץ 3616/21 המרכז העולמי של חסידי גור נ' משטרת ישראל (25.5.2021)).

בשים לב לדוחק השעה, ובהתחשב בנקודת המוצא לגבי מידת התערבותה של ערכאה זו בהחלטות שעניינן עתירות אסיר, דומה כי אין מנוס מדחיית הבקשה בנסיבות העניין.

אשר על כן, הבקשה נדחית בזאת.

בעע"מ 8709/19 פולק נ' שר הבריאות (11.6.20) נקבע – "התפיסה שלפיה רשות המנהלית רשאית לבחון מיגוון רחב של ראיות, ובהן מידע מודיעיני, חומרי חקירה בתיקים פתוחים וסגורים וכל מידע רלוואנטי נוסף, לרבות מידע חסוי, היא יסוד מוסד בפסיקתנו (וראו למשל: עע"ם 7710/18 השר לבטחון פנים נ' ג'אבר [פורסם בנבו] (19.11.2019)). גם כאשר מדובר בפגיעה בזכויות הפרט אין מנוס, לעיתים, מקבלת החלטה מינהלית על בסיס ראיות מינהליות חסויות, ולא מצאנו טעם טוב שיצדיק שינויה של הלכה זו." כן יפים לענייננו דברי בית המשפט לעניינים מינהליים בעת"מ (ת"א) 44811-06-20 אדם בשר נ' המפקח על השירותים הפינאנסיים (22.7.20) : " בהקשר זה, ניתן בהחלט להבין ללבו של העותר שאיננו מסוגל לכלכל את עתירתו כהלכה משום שאין הוא יודע מהו בדיוק המידע החסוי הנזקף לחובתו, והוא בבחינת סומא המגשש בארובה בבואו לטעון נגד מידע שמעולם לא הוצג לו. אכן, הפראפראזה המשטרתית שהועברה לעותר היא כללית מאוד, וייתכן שהיה ניתן להרחיבה במעט ולצקת בה יותר תוכן, משום שהמושג "הלבנת הון" הוא בבחינת עולם ומלואו.

כאמור, בעניינינו המבקשים לא הצביעו על מקור חוקי המסמיך את בית המשפט להורות למשיבה לגלות את חומרי החקירה החסויים ובכל אופן החיסיון משרת אינטרס צבורי חשוב שצריך לשמר והוא גובר על הצורך לחשוף את המידע בפני המבקשים.

מסיכום דו"חות הפיקוח ומדברי ב"כ המשיבה בדיון עולה שההחלטה על הוצאת הצוים מבוססת על ביקורים של המפקח בנכסים, שיחות שנערכו עם האנשים שנמצאו בנכסים בזמן הביקור וחיפוש באתר האנטרנט "בוקינג". בדיון במעמד שני הצדדים בהמלצת בית המשפט המשיבה נאותה להגיש תצהיר מפקח ובו היתייחסות רחבה יותר למימצאי בדיקתו ואף לשקול אפשרות של צירוף דו"חות פקוח גולמיים תוך מחיקת פרטים חיסויים, שיש בגילוים כדי לשבש את החקירה הפלילית.

מקום בו המבקש אינו מסכים שבית המשפט יעיין שלא בנוכחותו במידע החסוי, החלטה תנתן על בסיס החומר הגלוי ותחול על החלטת הרשות חזקת תקינות ההליך המינהלי (ר' בג"ץ 1227/98 אנטון מלבסקי נ' שר הפנים פ"ד נב(4) 690 ובר"מ 5237/05 משרד הפנים נ' טוביאס קרלסון (נבו, 25.4.06).

...

התוצאה בנסיבות אלו, נוכח האמור לעיל, בקשת המבקשים להורות למשיבה לגלות להם את כל חומר הראיות שבבסיס ההחלטה על הוצאת צווים – נדחית.

הבקשה להורות על ביטול הצווים בשל אי גילוי חומר הראיות – נדחית.

הבקשה לעיכוב ביצוע הצווים – נדחית.